MayWriter
יצא לי גרוע אבל זה סוףסוף יצא

גורל – פרק 4

MayWriter 28/09/2013 807 צפיות אין תגובות
יצא לי גרוע אבל זה סוףסוף יצא

-באמצע הלילה-
נשמע רעש של זכוכית נופלת… לירון הייתה הראשונה לקום. "ג'יין, קומי!" אמרה לירון ונתנה לג'יין מכה עם כרית. ג'יין שאלה: "מה?" "שמעתי רעש של זכוכית נופלת…" אמרה לירון. ג'יין אמרה: "נפלא." נשמע קול שאומר: "אנחנו נתעשר…" "מה זה היה?" שאלה ג'יין. הידית של הדלת רעדה קצת, לירון וג'יין נצמדו זו אל זו, והדלת נפתחה. ג'יין ולירון צרחו, העירו את כל הבנות. "מה קרה?!" שאלה מיקה. אייבי הדליקה את האור, ראו שני גנבים בפתח הדלת. "אנחנו נחזור כשתסיימו את מסיבת הפיג'מות הקטנה שלכם." אמר במבוכה אחד הגנבים. מלודי קמה מהמזרן ותפסה את שני הגנבים. היא זרקה אותם על המזרן הראשון שראתה, לקחה סיכת ביטחון גדולה וקשרה אותם עם השמיכה. אילנה שאלה: "עכשיו- עמדתם לגנוב?" "לא. באנו לשתות מים. ברור שבאנו לגנוב!" אמר אחד מהם. השני אמר: "אידיוט." "כדאי שנעיר את דסטיני. היא תדע מה לעשות." אמרה ליילה וירדה למטה. היא חזרה אחרי כמה דקות עם דסטיני, שזיהתה את שני הגנבים. "ביירון? אדמס?!" היא שאלה בכעס. "היי דסט." שניהם אמרו באותו זמן. דסטני אמרה: "אני לא מאמינה שבאתם!" בהתרגשות. היא עמדה לחבק אותם, ושאלה: "רגע- למה התגנבתם לפה? ולמה עליתם לעליית הגג?" אחד מהם אמר: "רצינו להפתיע אותך. אבל במקום זה אנחנו הופתענו- זה חדר מלא בבנות לוהטות!" כולן הסמיקו. דסטיני שאלה: "מה שלום סטארדאסט? וליימי, מה איתה? ביירון?" ביירון ענה לה: "המצב של סטארדאסט משתפר, היא עדיין בבית חולים, וליימי.. היא עכשיו עובדת אצל המלכה, עם אבא שלך." דסטיני אמרה: "כמו שחשבתי. טוב, מאוד נחמד לראות אתכם אבל אין לי איפה לתת לכם לישון." אדמס אמר: "אל תדאגי. מצאנו לעצמנו מקום לישון. למרות שגם בחדר הזה זה נחמד." דסטיני אמרה: "אני לא יודעת… תלוי אם לבנות אכפת." אילנה שאלה: "מה הבעיה שהם יישנו עם הבנים, למטה?" "רק ללילה אחד. אני לא רוצה להעיר את הבנים." אמרה דסטיני. כולן הסכימו, דסטיני חייכה והוציאה את שני הבנים מהשמיכה. ביירון התקרב לאילנה. "היי חתיכה." "אתה ביירון או אדמס?" שאלה אילנה. ביירון ענה: "אני ביירון." אילנה שאלה: "ומה אתה רוצה?" "אני חושב שהפלת את זה." הוא החזיק סיכה בצורת ורד. אילנה חייכה, ואמרה: "זה… לא שלי." "אני יודע. רק הייתי צריך סיבה לבוא לדבר איתך." הוא אמר. אילנה הסמיקה קצת, הוא נתן לה את הסיכה והיא שמה אותה מתחת לשמיכה שלה. אדמס הלך וישב ליד מלודי. "שלום." הוא אמר. מלודי הסתכלה עליו במבט מובך. הוא שאל: "יש לך נייר?" מיקה נתנה לו דף ריק שהיה לידה. הוא עשה כמה קיפולים והדף נראה בדיוק כמו ורד. "אוו.." היא אמרה. הוא אמר: "לא סיימתי." הוא הוציא מצית, ושרף את הדף. הדף נהפך לורד אמיתי. הוא נתן את הורד למלודי. "כולנו צריכים כבר ללכת לישון." אמרה ג'יין וכיבתה את האור. ביירון ואדמס הצטופפו ליד הבנות שכבשו.
-בבוקר-
כולם אכלו לארוחת בוקר טוסט יבש עם מיץ תפוזים. "לא בדיוק ארוחת בוקר של בית מלון אבל גם זה טוב, נכון אמנדה?" אמרה ליילה. אמנדה אמרה בעצבים: "תשתקי." "אמנדה, למה כל העצבים האלה?" שאל ברוק. אמנדה ענתה: "כי עכשיו הייתי אמורה להבריז מהקמפינג עם כאבי בטן מזוייפים!" "מה שתגידי." אמר ברוק. "דסט, מה התאריך היום?" שאלה סטפני. דסטיני אמרה: "העשרים ושמונה לנובמבר, למה?" סטפני אמרה: "שכחתי! היום יש את חגיגת היער! תתלבשו יפה ותבואו, זה היום היחיד בשנה שמותר לנו לשמוח!" בהתרגשות. אחרי כמה דקות כולם היו לבושים מהודר. הם יצאו מהבית והתקדמו לעבר ההמון, שהתרכז על דוכן אחד. "מה קורה שם?" שאלה מיקה. סטפני אמרה: "הם נרשמים לתחרות הכישרונות! תמיד אני ודסטיני רצינו אבל אין לנו מה להציג." הם המשיכו ללכת. מסביב היו כמה דוכנים, חלקם היו ריקים, חלקם כבר היו עם אוכל ודברים כאלה, וחלקם היו באמצע הקמה. הייתה במה גדולה. "תראי! צמר גפן מתוק!" התלהבה ליילה. מיקה אמרה: "אני אוהבת צמר גפן מתוק! כשההורים שלי לא היו מכורים ל…משהו, אמא ואני היינו יושבות בבית קפה ביריד יום העצמאות, הם היו מוכרים צמר גפן מתוק אז אני הייתי אוכלת אחד ורוד ואמא הייתה אוכלת לבן, וכל פעם היינו מחליפות." הם נעמדו ליד הבמה. "טוב, עוד מעט המלכה תגיע, אז… אתם יכולים להסתובב." אמרה דסטיני והלכה עם סטפני לדוכני האוכל.
-הבנים-
"אני לא מרגיש טוב…" אמר קן והניח את היד שלו על הראש. פתאום יד שלובשת כפפה תפסה את הצוואר של קן, והוא העיף אותה לאחור. הוא התחיל להתעצבן, ואש חזקה יצאה מהידיים שלו. הנערה שתקפה אותו נבהלה, וברחה מהמקום. "אני….. סופר מגניב!" אמר קן בחיוך, הוא שאל: "ראיתם את זה?" "ראינו מה?" שאל דרק. ג'ייק אמר: "ראינו את המחירים הזולים של פופקורן מתוק." קן אמר: "אה… דיברתי על ה…פופקורן מתוק."
-הבנות-
"מגניב! צמידי מזל!" אמרה מיקה בהתלהבות. היא ראתה את צמיד הורד. "אהבת אותו? בשבילך אני ייתן חינם. וגם לחברה היפה הזאת שלך." אמר המוכר. המוכר נתן לליילה ולמיקה צמידים. אחד עם לב אחד עם ורד. הורד שמיקה לבשה התחיל לזהור, והיא נעלמה. "מיקה?" שאלה ליילה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך