ג'יני ובן פרק 14

בבוקר התעוררתי וראיתי שאני עדיין בשמלה של הנשף. נכנסתי מהר להתקלח וכשנכנסתי למטבח להכין לי משהו לאכול ראיתי את בן ישן על הספה ונזכרתי שעברנו לגור ביחד… נבהלתי מהמחשבה הזו וצלצלתי לאמא שלי. "היי אמא" "היי בובי מה קורה? את נשמעת קצת מהוססת.. איך היה בנשף?" "היה נחמד… תגידי אמא, אם נגיד… אני ובן נעבור לגור ביחד… עכשיו.. תכעסי?" הייתה שתיקה של דקה ואז אמא שלי אמרה בקל אימהי "תיראי.. אני לא אהיה מאושרת אבל אני בטוחה שאתם תסתדרו.." התחלתי לספר לה את הכל, למה בן עבר אלינו ושאני מפחדת על הקשר שלנו. "בובי, את ילדה כל כך חכמה שאני בטוחה שאת תדעי לעשות את הדבר הנכון, ואת תמיד יכולה להתייעץ איתי. את יודעת שעוד חצי שנה אנחנו באים לביקור? כנראה נצטרך לעבור לגור כאן אבל החלטנו שכל חצי שנה אנחנו באים ושנשלח לך כסף כל חודש ונדבר כל יום…"
כשסיימתי לדבר עם אמא שלי החלטתי ללכת לסופר כדי לקנות דברים לארוחת בוקר. השארתי לבן פתק שיצאתי ואני אחזור עוד מעט ואם הוא ירצה לדבר אני זמינה בנייד ויצאתי.
הלכתי חמש דקות ופתאום שמעתי קול מוכר קורא מאחורי "היי ג'יני". הסתובבתי וזה היה לוגן. הוא היה בחור יפה, גבוהה ושרירי עם עיניים ירוקות ושיער חום קצר. הוא חייך אלי עם שיניים ישרות ולבנות, הוא הזכיר לי קצת את בן אבל הוא היה שונה ממנו לחלוטין גם. "היי לוגן" חייכתי "אני הולכת לסופר אתה רוצה לבוא?" "כן, למה לא?" הוא אמר והתחלנו ללכת ביחד. "אז… את בסדר אחרי אתמול? פשוט נראית מאוד נסערת" הוא אמר בנימה דואגת "אה.. כן כן זה היה שטויות הכל בסדר תודה." הוא הנהן בהבנה והמשיך "את לומדת כאן? בתיכון שלנו, נכון?" הנהנתי. "כן ראיתי אותך כמה פעמים פה, את בכיתה… י"א?" הוא התעניין. "כן, גם אתה, לא? אתה איתי בביולוגיה." אמרתי. "נכון.. משם את מוכרת לי!" הוא נתן לעצמו מכה על המצח כשנכנסנו לסופר. התחלתי לקחת דברים והוא המשיך לדבר "אז יש לך אחים?" "אחד באוניברסיטה" אמרתי תוך כדי בחירת סירופ שוקולד. "מגניב! לי יש אחות אחת קטנה, אבל היא בפנימיה באנגליה, זה מה שהיא רצתה." "וואו, בטח היה לך עצוב" "כן אני לא אוהב את הקטע הזה שהמשפחה לא שלמה" הוא חייך חיוך קטן ונראה מבויש. "מבינה אותך" חייכתי והלכנו לקופה.
התחלנו ללכת לכיוון הבית שלי והשקיות היו כבדות, הוא הבין את זה כנראה כי אחרי דקה של הליכה הוא לקח לי מהיד את השקיות. "אתה באמת לא צריך זה בסדר" אמרתי במבוכה. "עזבי, תני לי להיות ג'נטלמן." הוא קרץ. הגענו לבית שלי "טוב אז.. כאן אני עוזבת אתך" חייכתי "תודה שעזרת לי עם השקיות" אמרתי. "בכיף, העונג כולו שלי" הוא חייך, "נתראה מחר" ראיתי שהוא גר מולי.
נכנסתי הביתה ובן חיכה לי. "מה עשית איתו?" הוא שאל בחשדנות. "מה?.. אה, איתו סתם הלכתי והוא הצטרף אליי." "אני לא אוהב אותו, הוא מעצבן אותי" אמר בן בנימה קנאית. "בן" אמרתי בנימה תקיפה "חסר לך שאתה הופך להיות החבר שלא מרשה לחברה שלו להסתובב עם אנשים מסוימים." "אוקיי" הוא נשם עמוק ונרגע "סליחה את צודקת, אני מצטער" הוא חייך, חיבק אותי ונתן לי נשיקה. "יש לך מזל שאני אוהבת אותך" צחקתי.
אכלנו לארוחת בוקר פנקייקים ואחרי זה החלטתי לסדר את חדר האורחים בשביל בן. התחלנו לסדר את החדר ובן פתאום הוציא מצלמה והתחיל לצלם תמונות שלנו. זה היה כל כך כיף. אחרי זה הוא אמר שהוא חייב לרוץ. בינתיים סידרתי קצת את הבית וחיכיתי שהוא יחזור. פתאום הייתה לי התראה מהפייסבוק בפלאפון 'לוגן הוסיף אותך כחבר בפייסבוק' מה? מאיפה זה הגיע?חשבתי. נכנסתי ואישרתי. נכנסתי לתמונות וראיתי שגם הוא גולש. אוי לא! נזכרתי שבן סיפר לי על יריב מושבע שגר פה.. והוא גם סיפר לי שאין פה כמעט גולשים! כנראה זה האויב המושבע שלו. שיט. אני לא רוצה לפגוע בבן אבל מותר לי גם להיות חברה של לוגן, נכון? כשהתפרסם על הקיר שלי שאני ולוגן נהיינו חברים פתאום הייתה לי הצעה מבן בפייסבוק של 'לשנות את הסטטוס מרווקה ל-בזוגיות עם בן'. אני לא יכולה להתעלם מזה. חיכיתי ולא אישרתי. למרות שאני שונאת את השטויות האלה אולי אני אאשר… אני אדבר על זה עם בן, זה דבילי כל משחקי הכוח האלה של שניהם, אני לא איזה פרס. מותר לי להיות עם בן וגם עם לוגן. הוא לא צריך להראות לכולם שאנחנו ביחד. רק אני והוא צריכים לדעת שאנחנו זוג וזה מספיק.
הוא חזר. כשהוא נכנס הוא נישק אותי נשיקה ענקית וארוכה. "מאיפה זה הגיע?" צחקתי. "כי אני אוהב אותך" הוא אמר בערמומיות. "קניתי לנו כמה מתנות" הוא אמר. "קחי". הוא הביא לי שתי חבילות קטנות. פתחתי אותן וראיתי מסגרות לבנות ויפות שחרוטה עליהן המילה'LOVE' ובתוך המסגרות יש תמונה שלנו אחת שאנחנו מתנשקים ואחת שאני צוחקת והוא מחבק אותי. "תבחרי אחת בשבילך" בחרתי את השנייה, היא הייתה כל כך יפה לדעתי, כדי שתזכיר לי רגעים יפים שלנו. "וזה בשביל שנינו.." הוא חייך. פתחתי את זה. זו הייתה מסגרת ענקית לבנה עם המון המון תמונות שלנו בהן. מהיום, מהנשף, ואפילו מהפגישה הראשונה שלנו. מכל דייט שהיה לנו, מכל יום כמעט. זה ממש ריגש אותי דמעתי וחיבקתי אותו. "זה מדהים, המתנה הכי יפה שקיבלתי איי פעם!" אמרתי לו. "רוצה לתלות את זה אצלך?" הוא חייך והנהנתי ישר.
בערב ישבנו ביחד וראינו טלוויזיה, מרוב שהוא הפתיע אותי אפילו שכחתי לדבר איתו על העניין הדבילי הזה בפייסבוק, החלטתי שאני לא אדבר איתו על זה בינתיים, רק אם הוא יציק לי עם זה או אם הוא ידבר על זה ראשון, אני אתנהג כאילו לא ראיתי את זה.
כשהלכתי לישון בהיתי בכל התמונות לאיזו שעה וחצי. הן היו מדהימות. תמונות עם פרצופים מצחיקים, תמונות רומנטיות, תמונות יפות רק שלו או רק שלי, לא יכלתי להפסיק לחייך. זה היה כל כך יפה. פתאום שמתי לב שהוא גם שם את החתולים שלי בתמונות, זה היה כל כך יפה. במקום לישון לבד נכנסתי לחדר שלו והלכתי לישון איתו. חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו "לילה טוב בן" ונרדמתי.