ג'יני ובן פרק 4

אני לא יכולה להגיד לו שאין לי כוח, ואני רוצה להיפגש איתו.. החלטתי וסימסתי לו "היי 3> כן, תבוא אליי נראה סרט או משהו :)" אחרי דקה הוא כתב "אני שם תוך חמש דקות :)".
רצתי הביתה והתחלתי לארגן את הסלון. אחרי חמש דקות הוא באמת הגיע, הוא הביא איתו פופקורן, שוקולדים וסרט. " 'קיק אס 2' הולך?" הוא קרץ. שמנו את הסרט אבל מהר מאוד התחלנו לדבר ולא שמנו לב לסרט בכלל.
"מאכל שנוא, תעני בלי לחשוב." "אמ… חלבה. ומרציפן.. חלציפן" אמרתי וצחקנו שנינו, "ועליך?" "אני שונא אבוקדו.. זה מין ירק לא מובן וגם יש בו את הסיבים הדוחים האלה". צחקתי. "הפחד הכי מוזר שלך.. תזכור בלי לחשוב" "ליצנים" בהיתי בו לשנייה והתחלתי ממש לצחוק "אני מצטערת זה היה ממש מפתיע, ציפיתי שתגיד זומבים או משהו, אבל ליצנים?" אמרתי בזמן שצחקתי, "תראי את הסרט 'IT' ואז נדבר" הוא צחקק. שיחקנו עם הידיים שלנו והתחבקו, יכולתי להישאר שעות ככה, נצח.
דברנו ככה שעות ובכלל לא שמנו לב לשעה. פתאום התעוררתי וראיתי את אמא שלי עומדת מולי בספה. "מה,מה… מה אני עושה פה" מלמלתי, "כנראה שנרדמתם על הספה" אמא שלי חייכה בעדינות. "בואו אני אכין לכם משהו לאכול.." לנו?.. חשבתי. פתאום הסתכלתי הצידה וראיתי שגם בן כאן, כנראה נרדמנו באמצע השיחה שהייתה לנו אתמול מחובקים. 'מזל שאבא שלי לא ראה את זה' חייכתי לעצמי. הערתי אותו בעדינות והוא היה כל כך ישנוני שהוא פלט "עוד חמש דקות באימא שלך" צחקתי ואמרתי, "מצטערת אבל חייבים יש את הדבר הזה שנקרא בית ספר.." הוא התעורר פתאום "אוי בטח אמא שלי דואגת, אני אתקשר ואגיד שאני אצלך ושנתראה מאוחר יותר."
הוא הלך לאמבטיה להתקשר ולצחצח שיניים ואני בינתיים חייכתי לעצמי והצטרפתי אל אמא שלי במטבח. "חמוד הגולש שלך" אמא שלי ציחקקה. "אני יודעת" אמרתי בקול מאוהב "מזל שאבא לא ראה אתכם ביחד על הספה, הוא היה מחייב אתכם להתחתן" היא צחקה. "מחייב את מי" פתאום הגיח אבא שלי מחדר השינה. "אה, לא כלום בוא שב לאכול" אמרה אמא שלי ונישקה אותו.
"הכל סודר" אמר בן עם מבט מרוצה. "יופי" חייכתי חיוך גדול והלכתי להתארגן.

בדרך לבית הספר דיברנו על כמה היה נפלא אתמול בערב ושצריך לעשות עוד פגישת כאלה וגם בדרך לכיתה המשכנו לדבר על זה. פתאום באמצע השיחה שאל בן"היי זו לא טיילור?" במבט מופתע. "כן היא נראית קצת.. רע.. אני אלך לבדוק מה קרה, נתראה אחר כך" אמרתי לו, התנשקנו והלכתי לכיוון החבורה. "מה קורה כאן?" שאלתי. זואי, בת'אני, טיילור, אמה, קארן ולילי התאספו מול הלוקר הסגול של לילי. לקח לי קצת זמן להבין אבל הייתה עליו מרוססת בספריי כתום בוהק המילה 'זונה'. הייתי כל כך בשוק שלא ידעתי מה להגיב. העדפתי פשוט ללכת לשרת, לקחת דלי עם סבון, מים וכמה ספוגים וללכת לקרצף את הזוועה הזאת. כל הבנות הצטרפו אליי. לא הבנו בהתחלה מי עשה את זה אבל הייתה רק אפשרות אחת, אווה ודניאלה. הן מרושעות והן לא בוחלות באמצעים, הן יעשו הכל כדי למרר ללילי את החיים. הצלחנו לקרצף את הכל ופתאום אווה עברה, התעלמה מכולנו, באה ישר אל לילי ואמרה בנימה מרשעת ואכזרית "אהבת את המתנה הקטנה שלנו?" חייכה חיוך נבזי והמשיכה ללכת ודניאלה משתרכת אחריה כמו זנב.
"לא ייאמן!" אמרה זואי בעצבנות "מי היא חושבת שהיא הדבילית הזאת?!" "וואו לגמרי!!" אמרה טיילור. "עזבו בוא פשוט נלך לכיתה." אמרה לילי בנימה מיואשת, חיבקנו אותה וצעדנו כולנו יחד.

בארוחת הצהריים אני ובן נפגשנו ואמרנו שנשב יחד, אפילו החבורה שמרה לשנינו מקום. התיישבנו וישר הבנות התחילו לספר לבן את כל הסיפור. הוא היה המום ולא ידע מה להגיב. "נו, בנים מה ציפיתן" אמרה זואי בנימה צינית. "טוב תרדי ממנו, זה לא העניין אנחנו צריכות לעצור את אווה והפודלית הקטנה שלה דניאלה." אמרה אמה בנימה עניינית.
ניסינו רוב ההפסקה לחשוב על תכנית, בחבורה שלנו לרוב אמה היא המוח מאחורי ה'מבצעים' ולא הצלחנו למצוא. פתאום משום מקום בן התחיל לדבר "למה שפשוט תעשו לה את עונש השתיקה? זה העונש הכי כואב והכי מייסר." הוא אמר תוך כדי שהוא שותה את טיפות המיץ האחרונות מהקרטון. השתהינו והסתכלנו עליו המומות לרגע… "מה?" הוא שאל במבט מופתע. "גאוני כמה שזה פשוט" אמרה זואי, "כבוד לגולש".
אז החלטנו לעשות את זה אחרי ארוחת הצהריים לא דיברנו עם אווה בכלל, התנהגנו כאילו היא אוויר. אני חייבת להגיד, היה נחמד להראות לה כמה היא נוראית לאחרים.

בסוף היום תכננתי ללכת עם בן לדייט שלנו אבל פתאום קיבלתי את ההודעה הבאה "בנות, בואו נדבר." והוא היה מאווה. "יאי" אמרתי בציניות והראיתי לבן את המסך. "אמרתי לך" הוא אמר בגאווה, "עונש השתיקה תמיד עובד!" ועשה תנועות קונג פו מטופשות, צחקתי "וואו, הצלחת לתת עצה לבנות מעצבנות, כמה קסם בבחור אחד?" קרצתי הוא חייך, נישק אותי ואמר "תראי, זכית, תשמרי עליי טוב, טוב" שוב פעם התנשקנו, "אויש תנוח" קרצתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית של אווה.