גלגל החיים. פרק 4 'חיה בסרט- או שלא?'

–
מהפרק הקודם:
אני לא מקנאה, ניסיתי לשכנע את עצמי. במה יש לי לקנא? שניהם הומואים.. זה לא שיש לי סיכוי עם שחר. נכנסנו לחדר בשתיקה. "אז.. שחר.. מתי גילית שאתה גיי? ההורים שלך יודעים?" שאלתי כדי להפר את השתיקה. "אני לא גיי, אני בייסקסואל. וגיליתי כש.." "אתה מה?" קטעתי אותו. "בייסקסואל, מישהו שאוהב גם בנים וגם בנות" באותו רגע הרגשתי כאילו… כאילו הודיעו לי שזכיתי בלוטו. הוא אוהב גם בנות… אז כן יש לי סיכוי איתו…
–
"קים?..קים? הכל בסדר איתך?" עומר שאל אותי, קוטע את מחשבותיי "כן..כן הכל בסדר" עניתי. "אז מה אתם רוצים לעשות? אולי לראות סרט?" עומר שאל אותנו. "כן! אוהב סרטים.." שחר אמר בהתלהבות. "קומדיה?" הצעתי. "רק לא קומדיה. אני מעדיף הרפתקאות, מתח" עומר אמר בהחלטיות. זה היה תחילתו של וויכוח סוער שלהערכתי נמשך חצי שעה או אפילו יותר.
"…אוקיי.. אוקיי. די!" שחר השתיק אותנו. "אני בוחר סרט, ולא מגלה לכם איזה עד שנצפה בו כדי למנוע ויכוחים. מקובל?" הוא שאל אותי ואת עומר. "מקובל" אמר עומר. עכשיו שניהם הסתכלו עליי, "בסדר.. בסדר.. תבחר כבר" אמרתי.
התיישבנו על מזרון ליד מיטתו של עומר, מול הפלזמה שהייתה תלויה על הקיר. הסרט התחיל, וכבר כעבור 5 דקות גיליתי את האמת הכואבת. הסרט שהוא בחר.. הוא סרט אימה. ואני פשוט *שונאת* סרטי אימה. אני מתחילה לבכות ולרעוד ואני לא יכולה לזוז או לדבר כשאני רואה אותם. מה שלא ממש עזר להרגשתי היא העובדה שאני ישבתי לבד מתחבקת עם הכרית שלי, בזמן שלידי עומר ישב בזרועותיו של שחר.
באמצע סרט בערך ראיתי ששחר קם, הסתכלתי עליו. הוא החזיק את עומר הישן בשתי זרועותיו כאילו הוא מרים תינוק. הוא שם את עומר על המיטה וכיסה אותו בשמיכה, ואז הוא חזר להתיישב לידי. ואז.. נשברתי. התחלתי לבכות בלי קול ולא יכולתי לעצור את הדמעות. התפללתי בליבי ששחר לא ישים לב לכך, אבל לא פחות משתי דקות עברו עד שהוא שם לב.
"קים..? הכל בסדר? את.. בוכה?" הוא שאל, מודאג. לא הייתי מסוגלת לדבר, פשוט שתקתי. ישבתי שם, ושתקתי. התחלתי לרעוד בנוסף לבכי ושחר כיבה את הסרט והתקרב אליי. "הכל בסדר? מה קורה לך?" הוא שאל. "אני.." ניסיתי לסיים את המשפט אבל לא יכולתי. ואז, הוא חיבק אותי. מיד הפסקתי לרעוד, הרגשתי כל כך בטוחה פתאום.
"הכל בסדר עכשיו?" הוא לחש, "כן.." עניתי, עדיין בוכה. "מה קרה?" הוא שאל, "אפשר להגיד שסרטי אימה הם לא הדבר המועדף עליי.." אמרתי לו, עדיין בין זרועותיו והוא צחק. "יכולת להגיד, את יודעת.." הוא גיחך בשקט. "לא רציתי להמשיך להתווכח.." גימגמתי והוא צחק שוב. "מה כל כך מצחיק אותך כל הזמן?" שאלתי, במעט עצבנות. "לא יודע, את פשוט מצחיקה אותי" הוא ענה בכנות.
נשכבתי על המזרון, עדיין רעדתי קצת אבל הפעם מקור. הוא נשכב לידי וחיבק אותי שוב, ושוב הפסקתי לרעוד.
התעוררתי. איפה אני? פתחתי את עיניי וראיתי שראשי מונח על חזהו של שחר ושזרועתיו עוטפות אותי. אושר מילא אותי כשנזכרתי בלילה שעבר עליי. קמתי בעדינות, משתדלת לא להעיר את שחר והתקשרתי אל שון. "מישהי ערה מוקדם" שון אמר, מגחך. "בוא לקחת אותי" אמרתי בקול ישנוני. "מיד בא, הוד מעלתך" הוא אמר וניתק.
שחר התעורר, כנראה לא דיברתי כל כך בשקט.. הוא התמתח וקם, מתקרב לעברי. "נו.. מה שלומך?" הוא שאל. "בסדר, ישנתי טוב. אתה אחלה כרית" אמרתי. הוא צחק ואמר "המחמאה הכי גדולה שקיבלתי". הטלפון שלי צילצל, "אני הולכת.. תמסור לעומר בוקר טוב ותגיד לו להתקשר אליי" לחשתי אל שחר והסתובבתי אל כיוון היציאה מהחדר. שחר תפס בידי, "חכי רגע" הוא אמר. "אפשר לקבל את המספר שלך?" הוא שאל. "כדי שתוכל לבוא אליי, לישון אצלי ולקחת ממני את בתוליי?" לחשתי, "מה?!" שחר שאל. "כלום" עניתי במהירות, נתתי לו את המספר שלי והלכתי משם, מאושרת.