גלגל החיים. פרק 6: 'תעזוב אותי בשקט, בבקשה'

–
מהפרק הקודם:
מחשבותיי נקטעו כשהטלפון של עומר צלצל. "הלו?" שמעתי אותו שואל. "מה זאת אומרת?!" הוא שאל בהלם. "טוב.. אני בא רותי, תרגעי." הוא אמר במהירות. "אני חייב ללכת, עכשיו, אני לא צריך טרמפ. רותי כבר מחכה לי בחוץ. הסברים אחר כך." הוא אמר במהירות, מחבק אותי, ואחר כך את שחר ורץ משם. "טוב.. נראה לי שגם אני אלך. אני אתקשר לשון.." אמרתי. "את לא רוצה שאני אסיע אותך?" הוא שאל. "לא" אמרתי. "תודה" הוספתי במהירות.
–
לא יודעת מה עבר לי בראש באותו רגע, אבל באותו רגע התחלתי לרוץ. "קים חכי!! קיייים!!" שחר קרא אחריי. ידעתי שהוא רץ אחריי, מה שגרם לי לרוץ יותר מהר. כשידעתי שאני רחוקה מספיק עצרתי, מתנשפת. התקשרתי אל שון במהירות, "אני חייבת… שתיקח אותי.. עכשיו" אמרתי, עדיין מתנשפת. "אני לא יכול, אני לוקח את ג'יימס עוד 10 דקות למסיבת כיתה רחוק מכאן. אני אוכל להגיע עוד שעה בערך." הוא אמר. "טוב.. לא משנה… תודה" אמרתי וניתקתי. האמת? לא ידעתי מה לעשות. הבית רחוק מכאן ואני לא יודעת את הדרך, ואין לי לאן ללכת. פתאום שמעתי צעדים מהירים מאחוריי. הסתובבתי, וראיתי את שחר, עומד ומתנשף. "מה חשבת לעצמך… כשהתחלת לרוץ ככה??" הוא שאל. "לא חשבתי האמת" עניתי, הוא חייך. התיישבתי על הספסל שהיה לידי ושחר התיישב לידי. "בבקשה תספרי לי מה קרה.. מה עשיתי שגרם לך לבכות ככה?" הוא שאל. שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לו. רציתי להתחיל לרוץ שוב אבל לא היו לי את הכוחות הנדרשים בשביל אפילו.. לקום מהספסל. "בבקשה, תספרי לי" הוא התחנן. "לא עשית כלום" אמרתי, מנסה לא ליצור קשר עין. "אני יודע שכן, זה בגללי." הוא אמר. "זו אשמתי.. אני.. חשבתי שאתה מפתח רגשות אליי.. ו.. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי.. פשוט.. איך שצחקת מכל.. מה שאמרתי.. ו.. מה שקרה בסרט.. ואז הכל התפוצץ לי בפנים. מצטערת.." אמרתי, דמעות שוב עמדו בעיניי. נמנעתי מלהסתכל על פניו של שחר, הסתכלתי על השמיים. "אני.. לא יודע מה להגיד.. האמת שאף פעם לא חשבתי עלייך בדרך כזאת.. מצטער שהתנהגתי ככה, הצורה הזאת.." הוא גמגם. "זה בסדר.. אני רגילה שלא אוהבים אותי.." אמרתי, כבר הכרתי את ההרגשה הזאת.. "אני כן.. זאת אומרת בתור ידידה. את בנאדם מדהים, באמת." הוא אמר. לא הגבתי, הלב שלי התרסק, בחיים לא הרגשתי כל כך פגועה ממישהו. הסתכלתי על השעה, עברו כבר 50 דקות מאז השיחה עם שון. "הלו? שון? אתה כבר יכול לקחת אותי?" שאלתי, ידעתי ששחר היה בהלם. "כן, בדיוק נכנסתי לעיר. את בבאולינג, נכון?" הוא שאל. "כן.." אמרתי וקמתי, מתקדמת לכיוון הבאולינג, ושחר הלך מאחוריי. "טוב אני אהיה שם עוד 2 דקות.." הוא אמר וניתק. הגענו לבאולינג. "קים.. אני כל כך מצטער.." שחר אמר. "אין לך על מה.." עניתי ביובש. "פשוט.. ננתק קשר.. אני לא יכולה להיות איתך יותר ו.. לראות אותך עם עומר והכל.. פשוט.. תעזוב אותי בשקט." אמרתי, והתחלתי לבכות. הוא הסתכל עליי, מעכל את מה שאמרתי.. הוא היה נראה פגוע, מתוסכל. "בבקשה אל תגידי את זה.." הוא אמר בשקט. "מה אתה רוצה ממני? אתה לא מבין שאני פשוט לא יכולה? אני רואה אותך ואת עומר והלב של נשבר. אני לא יכולה לראות אותך.. לדבר איתך.. זה פשוט.. כואב. יותר מדי." אמרתי, מתארת את הרגשות שלי באופן מושלם. שון הגיע, והלכתי משם, משאירה את שחר לבד עם מחשבותיו.
מאז מה שקרה אתמול בערב.. שחר לא מפסיק להתקשר אליי. אני לא עונה, אין לי מה להגיד לו. אני פשוט רוצה לשכוח ממנו כבר, להוציא אותו מהראש שלי. אבל באיזשהו שלב, אפילו אמא שלי שמה לב לזה. ולפני שהיא תשאל שאלות מיותרות, עניתי. "קים?" הוא שאל. "מה?" עניתי. "תקשיב.. די. תפסיק כבר להתקשר. אני אוהבת אותך, אתה לא שם עליי, הבנתי. אני רוצה לשכוח ממך, לא להישאר ידידים, לשכוח אותך." הרגשתי את הכאב בוער בי.. "אני.. לא רוצה לנתק איתך קשר, את חשובה לי." הוא אמר. "חשובה לך? להתאהב.. עוד אפשר ביומיים.. אבל אני לא חשובה לך. פשוט תעזוב אותי בשקט, בבקשה." לא ידעתי מה להגיד לו כדי שיעזוב אותי. "תקשיבי.. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אני רק יודע.. שאני אוהב את עומר, מאוד, ואני לא רוצה לפגוע בו. אבל את.. את הבנאדם הכי מדהים שהכרתי. ואני לא רוצה לאבד אותך. בבקשה, אני לא רוצה שננתק קשר." הוא אמר. "אני לא מאמינה לך.. ואתה יודע מה? לא ממש אכפת לי. די בבקשה, אני לא יודעת מה לעשות כדי שתעזוב אותי! אתה לא מבין שאתה סתם פוגע בי יותר??" כמעט צעקתי את המשפט האחרון. "אני לא רוצה לפגוע בך.. אני לא רוצה שתבכי יותר.. אני לא שווה את זה.." הוא אמר. "טוב.. זה לא ממש בשליטתי אתה יודע. עכשיו, בבקשה תעזוב אותי. אני לא יכולה יותר, בבקשה." התחננתי. הוא שתק, אז פשוט ניתקתי. "מה זה היה? מי זה? שלא עוזב אותך?" מרוב עצבים לא שמתי לב ששון היה בחדר.