גלגל החיים. פרק 8: 'עומדת להשיג עבודה.'

–
מהפרק הקודם:
דפיקה נשמעה בדלת. "חכה שנייה.. אני הולכת לפתוח את הדלת.." אמרתי לו בעודי הולכת לכיוון הדלת. פתחתי אותה והאדם האחרון שרציתי לראות היה שם. "שחר?!" אמרתי בקול. "מה זאת אומרת שחר..?" שמעתי את עומר שואל, עדיין בוכה. "כלום.. הזמנתי פיצה והשליח קרא לי שחר. אני אדבר איתך עוד מעט. תתאפס על עצמך. האפס הזה לא שווה את הדמעות שלך." הסתכלתי לשחר בעיניו כשאמרתי את השורה האחרונה וניתקתי. "אפשר להיכנס?"
–
שתקתי, והוא פשוט נכנס. "מה אתה רוצה??" שאלתי, בעודי תופסת אותו בידו ומובילה אותו לחדר שלי, נועלת את הדלת. "למה לעזאזל עשית את זה?! מה אתה דפוק לגמרי??" שאלתי אותו. "רציתי שנחזור לדבר." הוא אמר בשקט. "לא.. אתה באמת דפוק. אנחנו מכירים שלושה ימים!! אתה מכיר אותו יותר, אתה אוהב אותו. הוא בוכה עלייך עכשיו הוא כל כך אוהב אותך.. אני לא מבינה אותך, באמת." צעקתי עליו. "אני לא רוצה לאבד אותך.." הוא שוב אמר באותו טון. "איכס איך התאהבתי בך בכלל? אתה כל כך מגעיל! אתה חושב שזה מה שיגרום לי לחזור לדבר איתך?! שתפגע בעומר?? ניתקתי איתך קשר כי רציתי לשכוח ממך, לא כי רציתי שתפרד מעומר." אמרתי לו. הוא החזיק את כף ידי בידו. "מה אתה עושה?!" אמרתי לו והעפתי את היד ממנו, מתרחקת ממנו קצת. "אני אוהב את עומר, אני אוהב אותו מאוד. אבל אני חושב שאני מתחיל לאהוב אותך." הוא אמר. איכשהו הדברים שהוא אמר לא ריגשו אותי, לא האמנתי לו. רק רציתי שיעזוב אותי ויחזור לעומר, זה כל מה שרציתי באותו רגע. "מצטערת.. אבל עכשיו אני רואה את הפרצוף האמיתי שלך. אתה מוכן לוותר על מי שאתה אוהב. אני אוהבת אותך, אבל לא ככה. עכשיו, אתה מוכן *בבקשה* לעזוב לי את החדר ולעוף לי מהחיים?" אמרתי מתקדמת לכיוון הדלת פותחת את המנעול, וכשהסתובבתי שחר היה קרוב אליי, קצת יותר מדי קרוב אליי, היינו ממש במרחק נשיקה. הסטתי את ראשי, "אני לא אעשה את זה לעומר. וגם לא לעצמי." אמרתי לו. הוא הסתכל עליי כמה שניות, והלך.
למחרת, כבר הסתובבתי בכל רחבי העיר. תליתי מודעות-
נערה בת 15 עם ניסיון ואהבה לילדים, מעוניינת לעשות בייביסיטר לילדים בגילאים 5-10.
לפרטים: קים הריס, 052-3467611.
הייתי נחושה להשיג עבודה עד הערב. אני ושון החלטנו לא לספר לאמא דבר במשך השבוע הקרוב. כשסיימתי לתלות את המודעות, שון הסיע אותי לביתו של עומר. נכנסתי בשער, ודפקתי על הדלת. "היי קימוש, עומר למעלה, באת לבקר?" רותי שאלה אותי בחביבות. "כן.. אני אעלה למעלה, תודה." עניתי לה עם חיוך. דפקתי על דלת חדרו של עומר ואחרי כמה שניות היא נפתחה, כאילו הוא רק חיכה שמישהו ידפוק על הדלת. "היי.." הוא אמר, פניו אדומות מבכי. "היי… מה שלומך?" שאלתי. "בסדר.. הוא לא עונה לי לשיחות…" הוא אמר, מתיישב על מיטתו. "תשכח ממנו כבר.. הוא לא שווה את זה. יש עוד הרבה דגים בים." אמרתי, מתיישבת לידו. "אני אוהב אותו כל כך. את לא יודעת איך זה.. להתאהב. אני לא מצליח לשכוח אותו.." הוא אמר לי. "תאמין לי שאני מכירה את ההרגשה.. קצת יותר מדי טוב.." אמרתי לו, בוהה בתקרה. הוא חייך אליי, "יש לך מישהו?" הוא שאל. "לא.. כאילו.. זה לא שאני מכירה את ההרגשה.. פשוט.. אני יכולה להבין אותך.. מבין?" גמגמתי. הוא נתן לי מבט חושד במשך כמה שניות ואז הסיט את מבטו, בוהה בתקרה גם הוא. "אני עומדת להשיג עבודה.." מלמלתי. "באמת? איזו? ולמה..?" הוא שאל. "בייביסיטר, תליתי כל היום מודעות. ולמה? אני לא טחונה כמוך.. אני צריכה לעזור לאמא שלי." צחקתי עליו. "אני לא טחון.." הוא אמר, נעלב. "יש לך עוזרת בבית, אצלי העוזרת בבית זאת אני.." צחקתי שוב. "אני הולכת לשירותים.." אמרתי, קמה מהמיטה והולכת לעבר השירותים שצמודים לחדרו של עומר, השירותים הפרטיים שלו. נכנסתי לשירותים וכעבור דקה שמעתי את עומר צועק לי משהו.. "קים! יש לך טלפון!!" הוא צעק שוב. "ממי זה?" צעקתי בחזרה, בעודי יוצאת מהשירותים. עומר רק הסתכל עליי, מבט לא ברור היה בפניו. "זה שחר." הוא אמר, נותן לי את הטלפון.