ג'מילים- פאנפיק בנושא אליפים- פרק 5

פרק 5:

כולם הלכו לחדר האוכל. רוני הלך עם אילנה.

"אז את, גדי ומיכה הצבעתם בשבילי…" אמר רוני, בלי לדעת שהוא טועה.

"אולי תעזוב את זה?" אמרה אילנה. "זה לא נורא כל כך!".

"את צודקת!" אמר רוני. "סליחה. בואי נלך לאכול".

"ברכות לנציג הג'מילים החדש!" אמר אהוד כשראה אותו. "שמח לעבוד איתך".

"לא, אהוד, זה לא אני!" אמר רוני כמתנצל. "ברמן נבחר".

"…מה ברמן?" אמר אהוד בהפתעה. "איך ברמן? ממתי האנרכיסט הזה מייצג משהו?".

"מפתיע, אבל הוא נבחר!" אמרה אילנה. "אנחנו צריכים ללכת".

היא ורוני נכנסו לחדר האוכל. אהוד לא האמין.

"נו, ברמן?" חייך דוידי בחדר האוכל. "אז התוצאות ידועות מראש?".

הם ישבו, כל הג'מילים, בשולחן אחד. "נו, סתם רצון של הממסד…" אמר ברמן. "הם פשוט רוצים מישהו שיהיה קל לתמרן. אחד לא פוליטי".

"ואתה קל לתמרון?" צחקה שירי.

"אני לא מאמין ששני המועמדים שלי הפסידו…" אמר מיכה. "גם סיוון וגם רוני? זה לא בסדר".

"נו, תעזבו את זה!" אמר רוני. "מי שניצח ניצח וייצג אותנו בכבוד".

"אני לא מאמין שלא הצבעת לי!" אמר שאולי. "מה, את לא חושבת שאני אתאים?".

"ככה יהיה לנו יותר זמן ביחד!" אמרה קטי.

"רק תקל עלינו במועצה שם, ברמן!" אמר גדי. "לא בא לי לחרוש כל השנה!".

"עוד פעם, ברמן הוא לא מההנהלה, הוא כולה נציג!" אמרה שירי.

"כן…" אמר ברמן. "פגישה ראשונה מחר על הבוקר".

"גם את השבת הם לוקחים לך?!" שאל גדי. "אתה חייב להראות להם מה זה!".

ברמן חייך. דוידי ושירי עוד יותר.

המדריכים ישבו בשולחן שלהם. הם דיברו.

"נו, אז איך היה אצל הבטיחים, דינר?" שאל אמוץ. "הטית את תוצאות הבחירות שם? או שסתם אמרת להם שתמיד יש שנה הבאה?".

"אמוץ, זה לא הזמן!" נזף בו פיני, שוב. "נו? קרה משהו מעניין?".

"נבחרה ההיא, מיכל…" אמר דינר. "לא מעניין ממש. מה עם רוני? ניצח בהפרש של ארבעה או חמישה קולות?".

"דווקא הפסיד, לברמן!" אמרה עדן. פיני לפתע ירק את הקפה שלו והתחיל להשתעל. אמוץ דפק עליו.

"לברמן?!" הוא שאל בשקט. "ממתי ברמן מנצח בבחירות? ממתי הוא משתתף בבחירות?".

"מיצי, נראה לי שאתה דווקא הטית את הבחירות שם!" צחק דינר. "זאת תוצאה מפתיעה!".

"אין לי זמן בשבילך," אמר אמוץ. "אני צריך לנסוע לבסיס. שבת שלום!".

הוא נישק את עדן ויצא.

"אני ממש מופתעת מברמן!" אמרה עדן.

"תיזהרי," אמר פיני. "אולי הוא מתכנן משהו. אני לא רוצה להיות פזיז, אבל אנחנו יודעים למה הוא מסוגל".

"אולי הוא השתנה!" אמר דינר. "אתם יודעים, יש מקרים כאלה…"

לילה. הג'מילים ישנו בשלווה. אבל הייתה פעילות מאוד חשודה- בחירבה. זה היה מוכר להחריד. הייתה מדורה, תאורה כתומה, וחמישה אנשים לבושים בשחור.

"יש בעיה בתוכנית שלנו…" אמר אהוד. "רוני לא נבחר!".

נשמע רחש מסויים. הדלידים לא האמינו. "איך זה קרה?" שאל מישהו בעל שיער שחור גולש. "איך הברמן הזה ניצח אותו?".

"אבי צודק!" אמרה אחרת, בעלת שיער חום מתולתל. "אתה אמרת שזה בטוח, אהוד!".

"מירי, אני לא נביא!" אמר אהוד. "תמיד יש סיכוי קטן שמשהו ישתבש. וזה קרה. כנראה למישהו היו תוכניות אחרות…"

"אני ובני," אמר מישהו קצת נמוך עם מבט זדוני, כשהורה אל דליד ביריון שישב לידו. "יכולים לטפל בהם כמו שצריך, אהוד…"

"לא. לא, יוני, אנחנו צריכים להיות יותר רגועים!" אמר אהוד. "צריך לגלות איך הברמן הזה נבחר, ולמה. משהו כאן מסריח. אם נגלה את זה, רוב הסיכויים שהוא יתפטר. וברור לכם שרוני יחליף אותו!".

"אבל אמרת שנראה שהוא ירד מזה!" אמר אבי.

"זה מה שהוא אומר!" צחק אהוד. "אבל אני יודע מה הקטע שלו. ובן של ראש ממשלה לא יוותר על זה כל כך בקלות. הוא ירקוד לפי החליל שלנו!".

קטי ושאולי ישבו בחוץ, בזולה של הג'מילים. הם סתם ישבו ונרגעו.

"אני עדיין לא מבין למה בחרת בו!" אמר שאולי.

"גם אם הייתי בוחרת בך, לא היית מנצח." אמרה קטי.

"זה עניין של עיקרון!" אמר שאולי. "קטי, את חברה שלי ואת צריכה לתמוך בי".

"פחדתי שאם תיבחר לא יהיה לך זמן…"

"אבל לא הייתי נבחר, אמרת בעצמך!" אמר שאולי. "את מסתירה ממני משהו?".

"טוב, אני אגיד לך!" היא אמרה. "ברמן במצב קשה. הוא דלוק על שירי. אז הצבעתי לו כדי שיתעסק במשהו אחר. תבין, אם הוא לא היה נבחר," אמרה קטי. "אז הייתי צריכה לעזור לו להתגבר על זה במקום לבלות איתך!".

שאולי הקשיב. "אוקי," אמר שאולי. "הבנתי, זה הגיוני. אז… עכשיו יש לך זמן לבלות איתי?".

"על מה חשבת?" היא שאלה. הם התקרבו.

"שלום לכם, זוג ג'מילים!" נשמע קול חלקלק. דינר הציץ מהשביל עם פנס.

"שיט…" אמר שאולי. "זה בסדר, דינר, אנחנו יצאנו רגע, אנחנו כבר חוזרים למיטות!".

"לא, זה בסדר!" אמר דינר. "מי אני שאפריע לזוג יונים שכמוכם, ועוד בערב שבת! בערב שבת מצווה לקיים יחסים, אתם יודעים?" הוא אמר.

"זה לא ככה!" אמרה קטי.

"זה בסדר, לא צריך להילחץ!" אמר דינר. "אני לא ראיתי אתכם!".

הוא הלך. שאולי וקטי הסתכלו. "נראה לך שהוא בסדר?" שאלה קטי.

למחרת הגיע הבוקר. ברמן הגיע למסדרון של משרדי ההנהלה, מול המשרד של חנה. והוא מצא שם את מיכל.

"שמעתי שאתה נבחרת!" היא אמרה.

"סתם משחקים של הממסד…" הוא אמר בדיכאון.

"אבל בכל זאת באת!".

"באתי כדי לא לעצבן את השלטון!" הוא אמר.

"שלטון…" אמרה מיכל. "כולה חנה. ואני אזכיר לך ש…"

"כן, כן, היא פה בזכותי, אני יודע!" אמר ברמן בעצבנות.

"שבת שלום לכם!" אמרה חנה כשהגיעה עם אהוד. אהוד הסתכל על ברמן. "אני מבינה שהקדמתם! טוב מאוד. אתם כבר מוכיחים אחריות. בואו ניכנס למשרדי ונתכונן לישיבה".

ברמן ומיכל קמו. "תבין, אם אתה לא רוצה," היא אמרה. "אתה יכול להתפטר. אתה לא עושה לאף אחד טובה!".

"נו, אפילו פה אני לא נקלט!" אמר ברמן בעצב. שניהם נכנסו.

שירי הלכה למועדון. דוידי היה שם.

"אני חושב שהתוכנית הצליחה!" הוא אמר בשמחה. "ברמן הלך לפגישה!".

"אני עדיין לא מרגישה בסדר עם זה…" היא אמרה. "אתה יודע, אם ברמן יגלה שעשינו את זה…"

"הוא יודה לנו, הוא יאהב את התפקיד עד אז!" אמר דוידי. "שירי, תראי את הצד החיובי! יש לנו זמן להיות ביחד!".

"בלי לדאוג לברמן!" היא אמרה. "אוקי. אבל דוידי, אל תספר לו את זה. בבקשה!".

"זה בסדר, אני לא אספר!" אמר דוידי. "עכשיו בואי…"

הם עמדו להתנשק. פתאום הדס נכנסה.

"אופס!" היא אמרה. "סליחה, אני פשוט מחכה לשיחה משמוליק, ו… אתם יכולים לצאת רגע?".

"יהיה לנו זמן להיות ביחד…" שירי אמרה בכעס.

"טוב, לא לקחתי הכל בחשבון…" אמר דוידי.

"ותזכרו, תמיד תזכרו!" אמרה חנה בחדר המועצה, כשארבעת הנציגים ישבו מולה. "אתם מייצגים את השכבה שלכם. תמיד תחשבו על אלה ששלחו אתכם לכאן!".
הם מחאו כפיים.

"אהוד, בבקשה…"

"אוקי," אמר אהוד. "אני מתכבד לפתוח את ישיבת המועצה. אני רוצה לברך את כולכם, את נציג האליפים ליאור, את נציגת הבטיחים מיכל, ואת נציג הג'מילים… איך קוראים לך?".

"ברמן!" אמר.

"כן… כי כולנו ניצחנו בבחירות. זאת אומרת, לא כולנו, אני לא… אבל אתם מבינים. וגם ניצחתם יריבים קשים. אני די בטוח, כמו… אני מבין, ברמן, שניצחת את רוני מצגר?".

"זה לא קשור לנושא, אהוד!" אמרה חנה. "בוא נעבור לנושא הראשון. מבחנים".

ברמן גילגל את עיניו. הוא הסתכל על לוח המבחנים ונזכר בגדי ובמיכה. "חנה," אמר ברמן. "את יודעת, אני לא חושב שזה נכון לקבוע את המתכונת הזאת כל כך רחוק מהבגרות, במיוחד כשהיא כל כך קרובה למתכונות אחרות!".

"אבל לא רציתי להכביד עליכם. כי אז המתכונת תהיה קרובה מאוד לתאריך של הבגרות…"

"אבל זה לא משנה בנושא הלמידה!" אמר ברמן. "יהיה יותר קל ללמוד ככה. גם אם המתכונת תהיה קרובה לבגרות, אם זה אותו נושא, זה יקל עלינו ללמוד".

"אתה צודק, רמי, אני חושבת שכדאי להעביר את המתכונת הזאת!" אמרה חנה.

"וגם," הוא נזכר שוב בגדי ובמיכה. "אולי ננסה לארגן ערבי הווי שכבתיים?"
.
"רעיון מעולה, זאת רוח גנות, רמי!" אמרה. "הנה המשימה הראשונה שלכם. תנסו לשבץ כל חודש ערב אחד כזה".

אהוד הסתכל על ברמן בכעס. ברמן חייך לעצמו. זה לא כל כך נורא!

דוידי ושירי הלכו. "אני אומר לך!" אמר דוידי. "עץ הנשיקות זה מקום שכל הזוגות הולכים אליו. אם קטי וקטנצ'יק בגורן, אנחנו נלך לעץ הנשיקות!".

"דוידי, זה ממש לא מוצא חן בעיני…" היא אמרה. "אני מעדיפה אפילו לטפל בברמן מאשר להתרוצץ ככה מפה לשם!".

"אל תגידי את זה… נו, מה, עכשיו אתם פה?!" הוא צעק כשראה את רוני ואילנה יושבים מתחת לעץ.

"אתה רוצה לשבת?" אמר רוני. דוידי הורה במבטו על שירי. "אה. אוקי. בואי נלך, אילנה, הם צריכים להיות לבד".

"תלך, נפתח לי השרוך!" היא אמרה. רוני הלך. אילנה התכופפה.

"אילנה…" פתח דוידי. "אפשר לשאול אותך למה הצבעת לברמן?".

"מה?" היא צחקה. "לא הצבעתי לברמן. תראה את חלוקת הקולות…"

"לא, אנחנו יודעים שברמן הצביע לרוני!" אמרה שירי. "למה הצבעת לברמן ולא לרוני?".

אילנה נאנחה. "אני לא רוצה את רוני רחוק ממני. בסדר? אני יודעת שהוא אוהב כוח. לא רוצה שהוא יבחר. וחוץ מזה," היא חייכה. "אתם לא נראים לי סובלים כל כך…"

"לפחות קודם לא הייתי צריכה לרוץ ממקום למקום!" אמרה שירי. אילנה צחקה והלכה.

"כבר אמרתי לך שהיא חכמה!" אמר דוידי. "פעם ישבנו שנינו מתחת לעץ והיו בטוחים שאנחנו זוג".

"אל תגרום לי לקנא עכשיו!" צחקה שירי. הם התנשקו.

"שיט, תפוס פה…" אמר מיכה. הוא היה עם סיוון.

"תגיד לי, אתה מוכן לא להפריע?!" צעק דוידי. "עוף כבר!" מיכה וסיוון הלכו.

"כן, רק טוב יצא מהקומבינה הזאת…" נאנחה שירי. היא נישקה את דוידי.