דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק ב’

אין כמו הבוקר.
מוקדם בבוקר. רגע לפני שהלילה מבין שזה די אבוד ומפנה את מקומו לאור רך וורוד לציפורים מצייצות או נודדות בסדר מופתי, ריח של טל באוויר, מכונת קפה שורקת, הולכי ההליכות המוקדמות בדרכם לנקודה המרוחקת מרחק של 4.4 קילומטר מביתם כדי שיוכלו לחזור בחזרה ולהביא אותה בארוחה מפנקת ממש.
יש עוד דבר אחד שאני אוהבת בבוקר, כל הבעיות הכי קשות בעולם כולל אלו שלי נראות ממש עלובות וניתנות לפתרון. זה ממש מוזר איך 8 שעות לפני, נראה שהעולם עומד לפני קיצו והנה עכשיו כשהאור הראשון עולה כל זה לא חשוב יותר ונראה שהסבך נפרם.
החלטה גמלה בליבי והחלטתי ששום דבר משהו או מישהו יעמדו בדרכי. בחרתי שמלה שנראתה לי מהוגנת למדי, סרקתי את שערי בקפידה אספתי אותו בסיכה שחורה, שמתי דיאודורנט ללא אלומיניום כדי שאם אזיע קשות תמיד אוכל להתנחם בזה שלפחות דחיתי סוג מסוים של מחלת הסרטן, לקחתי את התיק שלי ויצאתי.
המתנתי שהמזכירה החביבה, לשם שינוי מבורך, תהיה עסוקה במשהו מזכירותי מאוד חשוב ואז ברגע של חוסר תשומת לב נכנסתי למשרדו של מר חסון.
המשרד היה סטנדרטי מבחינת עיצוב וריהוט, מואר היטב על ידי אור שחדר מבחוץ דרך שלושה חלונות גדולים במיוחד, השולחן המשרדי הלבן מוקם מול דלת הכניסה. ספרתי 4 עציצים ירוקים פזורים במקומות שונים, ורצפת הפרקט היתה בצבע חום כהה.
הוא עמד בגבו לדלת הכניסה ואליי בזמן שדיבר בטלפון הנייד ונשמע לא מרוצה במיוחד, לבוש בחולצה מחויטת בצבע לבן, צווארון פתוח מכנסיים מחויטים שחורים, המקטורן היה מונח על משענת הכיסא.
עמדתי שם חצי דקה בטרם הפנה את גבו אליי.
מר חסון היה גבר נאה בסוף שנות הארבעים של חייו אולי תחילת החמישים – נראה בשיאו.
הוא חייך אליי והורה לי בידו לשבת.
"זה ייקח שתי דקות" הוא אמר. גם הקול שלו נשמע גברי ביותר.
בזמן שמר חסון דיבר יצא לי לחשוב קצת על כמה שאני מתעבת את הביולוגיה המחורבנת שלנו. הנה כאן עומד לו גבר נאה נניח בשנות החמישים לחייו ונראה שאלו הן השנים היפות שלו, הוא נראה בטוח בעצמו, הוא השיג כסף, כוח, יש לו שיער מסופר היטב וצדדיו מכסיפים. ובאופן כללי מה רע לו בחיים. ניקח אשה באותו הגיל בדיוק והיא ממש צריכה להילחם, עם כל מה שיש לה ולפעמים גרוע מזה עם מה שיש לאקס שלה. עם מזרקים, חומצה היאלורונית, מתיחת עפעפיים וצוואר. לא נשכח גם את הרמת הציצי בטן ותחת. בדרך אל האושר היא תיאלץ להקריב כל כך הרבה למשל הבעות פנים. כל זה יגרום לגבר הממוצע לרצות לפתוח פרק ב' עם מישהי שגם היא בשיא החיים שלה וזה כידוע קורה בסביבות גיל 25 -30. למזלנו הרב בשנים האחרונות קמה לה תנועה חברתית שדואגת לכל אותן נשים שהיו יכולות לסיים את חייהן בצפייה בטלוויזיה בתוכניות איכות בערוץ כאן – הידועה בכינויה "המילפיות נותנות בראש".
איכס!!
אני רוצה להיות כמו גבר. כלומר שלא יובן לא נכון אני בהחלט אוהבת להיות אשה. אני פשוט רוצה להיפתר מרגשות האשמה, הבושה, ההתחשבנות וההתחשבות.
"במה אפשר לעזור לך גברתי הצעירה?" מר חסון קטע את מחשבותיי.
יופי הוא שם לב לפרטים הקטנים.
"לא הצגתי את עצמי, אני ליז, מר חסון".
"תקראי לי אלי".
"אוקי. אלי, עד לפני יומיים הייתי עוזרת מנהל מחלקת הדיגיטל ב"ספקטרום"" אמרתי ותוך כדי השפלתי את מבטי.
"את לא עובדת שם יותר ואת מחפשת אצלי עבודה במטה הבחירות, זה העניין?".
"הפקתי סרטון לקמפיין שלך ואורן, הבוס שלי, חשב שהוא נועז מדי ולא מתאים לקהל הבוחרים שלך. ראית את הסרטון?".
"את היית אחראית על סרטון הביקיני?" הוא שאל ואני ניסיתי להבין האם את המשפט הבא אני רוצה לשמוע או לא.
"זה היה מעולה לדעתי אבל היועצים שלי חשבו שזה עלול לעורר בעיות עם חלק מקהל הבוחרים שלי".
"גם אני חשבתי שהוא עושה את העבודה. הוא פונה לקהל הצעיר, מבטיח מקומות בילוי ואווירה צעירה ותוססת. בסופו של דבר זה לא מה שכולנו רוצים? קצת אסקפיזם – לברוח מן המציאות שנכפתה עלינו כאן במזרח התיכון, לחשוב שאנחנו נמצאים ביבשת אחרת, ועומדות בפנינו כל אפשרויות הבחירה שיש לתושבי כדור הארץ המערבי " התלהבתי כל כך שלא שמתי לב שהתחלתי לצעוד בחדר ולדבר עם הידיים.
"את בטוחה שאת לא איזה מתחרה שבאה לגנוב ממני קולות? את נראית מלאת אנרגיות ואג'נדות" נראה לי שהוא התבדח.
"לא אני לא! רציתי להיות בין מובילי הקמפיין שלך, כי למען האמת חשבתי שמי שעשה לפניי את העבודה עשה אותה ממש גרוע".
"חסון כי רק הוא יוכל למנוע את האסון! הצביעו למישהו מנוסה, ישר ואמיתי" חזרתי על הסלוגן שקודמיי יצרו לאלי חסון.
"מה זה צריך להיות? אנחנו לא בוחרים אותך למועצת התלמידים. אתה אמור להיות ראש עיר עם חזון וליצור אווירה חדשה. להביא תושבים חדשים ולדאוג לישנים" ההתלהבות גהתה.
"ליז, אני לגמרי אתך אבל את חייבת לזכור שהפוליטיקה המקומית מסריחה אפילו יותר מהארצית. בגלל כל מי שהוא בעל עניין ואלו יכולים להיות כולם, את, השכנה שלך שמאכילה את החתולים בחוץ והשכן בבניין ממול שחושב שהיא שמאלנית מטורפת. כל נציג שכונתי חושב שהוא מינימום טראמפ ועם זה אני צריך להתמודד" הוא התיישב עכשיו על כסאו ודיבר תוך שהוא בוהה לכיווני.
"את יודעת כמה הבטחות אני צריך לפזר שברור שאין להן שום כיסוי? את יודעת כמה אנשים הפכו להיות חברים שלי וברור לי שאני אמור לשמש להם מקפצה לחלומות הרטובים שלהם לעמוד באור הזרקורים. ולמה אני מספר לך את כל זה?" הוא עצר את עצמו פתאום.
"כי האינסטינקטים שלך מצוינים ולכן אתה בוטח בי למרות שאתה מכיר אותי בקושי חמש דקות" חייכתי חיוך צנוע.
"רוצה ללכת לבראנץ? מאתמול בצהריים הכנסתי לתוכי בערך 10 כוסות קפה ולא אכלתי כלום. הרופא שלי אמר לי להיזהר ועומד להתפטר" הוא כבר עמד ליד הדלת והראה לי את הדרך החוצה.
נראה שלא הייתה לי כל כך ברירה ומצד שני ארוחת בוקר מאוחרת מתאימה גם לי. אם הכלי ילך כמו שאני רוצה אוכל גם לשלם עליה רטרואקטיבית.
בדרך החוצה הוא פתח לי את כל הדלתות כמו איזה ג'נטלמן בסרט הוליוודי ואני חשבתי לי שאני מאוד אוהבת את כל הסטייל, לפחות בינתיים.
הגענו למקום שהוא המליץ עליו, בית קפה טרנדי ומגניב כזה שמכין לחם מחמצת, קרם סלק וטבולה עם חמוציות. שיהיה, אני ממש רעבה.
האוכל היה טעים, השיחה זרמה, הרעיונות שלי נשפכו ממני כאילו הייתי המעיין ממנו מילאו את בקבוקי מי עדן ששתיתי וחוץ מזה מר חסון, אלי, הציע לי להיות העוזרת האישית שלו.
"אנחנו רק צריכים לעשות מן ראיון קצר כי משרות כאלו בדרך כלל הן מאוד נחשקות ומבוקשות וכבר יש לי עוזר אחד" הוא התנצל.
"אין שום בעיה אני לגמרי מבינה" אמרתי בטון בוגר כזה.
"נעבור רק בבית שלי לפני" הוא אמר כבדרך אגב.
ואני התחלתי לחשוב על איזה כישורים, לכל הרוחות, אני עומדת להיבחן….