הארגון הסודי פרק 2

״בשבילכם?״. שאלתי. "במה אני כבר יכולה לשמש אתכם״?. ״אני כולה ילדה בכיתה י׳ ו……״ השתתקתי, פתאום נזכרתי, שבילי רצתה להגיד לי משהו חשוב וביום שקבעה איתי את הפגישה, היא חפרה לי על כוחות על.
״יכול להיות שיש לי כוח על?״ שאלתי את עצמי. ואם כן, איך לא ידעתי את זה עד עכשיו?. ״ מה הפסקת פתאום?״. שאל החוקר. ״בלעת את הלשון?״. ושניהם צחקו. ״מה אתם עומדים לעשות איתי?״. שאלתי. ״יש לך כוח על שבכלל לא ידעת עליו, ובמקום שתיצטרפי לארגון הסודי של האנשים שיש להם כוחות על, אנחנו נשתמש בך לצרכינו״. אמר האיש הראשון שהתברר לי שקוראים לו בוריס. ״אבל אני אפילו לא יודעת איזה כוח על יש לי״. אמרתי. ״אל תדאגי״. אמר החוקר. ״אנחנו נדאג לגלות״. שניהם יצאו ונעלו את דלת החדר.
בינתיים, חשבתי על מה שבוריס אמר, על הארגון הסודי. אני חושבת שאולי על זה רצתה בילי לדבר איתי.
יכול להיות שגם לה יש כוח על?. ״לא, לא הגיוני״. אמרתי לעצמי. אם כבר יש לה כוח על, זה הכוח בלהיות חופרת. שנייה ומה כוח העל שלי?. אף פעם לא התבלטתי בשום מקצוע. בהכל אני ממוצעת. ״טוב, זה לא משנה עכשיו, מה שמשנה זה איך אני יוצאת מפה״. אמרתי.
למזלי, הם שכחו לקחת לי את הטלפון הנייד. הוא נשאר בכיס שלי. בגלל שהייתי קשורה גם בידיים וגם ברגליים היה לי קצת קשה להגיע אל הטלפון. ״נקווה שהוא לא יישבר״. אמרתי, תוך כדי שאני מתהפכת עם הכיסא, במטרה להפיל את הטלפון על הרצפה. הטלפון נפל אך לא נשבר. מזל!. ״שיט!״. צעקתי. כמעט ואין סוללה, יש רק לשתי שיחות.
את השיחה הראשונה בזבזתי על אמא שלי שלא ענתה. חשבתי למי להתקשר בשיחה שנותרה לי. אולי לאבא שלי?. לא, לא נראה לי שהוא יענה. אולי?. אה! אני יודעת! אני אתקשר לשחר, הטלפון צמוד אליה 24/7 והיא תמיד עונה. חייגתי עם רגלי. היא ענתה. ״שחר?״. שאלתי. ״כן, גל מה קורה? לא ראיתי אותך כל היום״. שחר אמרה. ״תקשיבי, זה רציני, חטפו אותי״. אמרתי. ״הלו,? הלו?״. שחר אמרה. היו קשיים בקשר. ׳אין קליטה׳.  היה כתוב על צג הטלפון.  ״ מהר, תקשיבי שחר אין קליטה. נחטפתי! את שומעת? נחטפתי!״. התנתקה השיחה.
מקווה שהיא שמעה אותי. כנראה שאת המשפט האחרון שאמרתי לה, צעקתי. כי שני האנשים ששמרו עלי מחוץ לדלת רצו לבדוק מה אני עושה, הם גילו את הטלפון ושברו אותו.
״לא!!!!״. אמרתי. ״זה אייפון, אין על זה ביטוח״.אמרתי. ״בגלל שאת עושה בעיות, המפקדים החליטו לשים אותך בצינוק״. אמר אחד השומרים. ״זה לא צחוק, אנחנו רציניים״. ככה ביליתי את כל הלילה בצינוק, עד שהחוקר בא והוציא אותי החוצה.
כל הלילה ביליתי בגעגועים למדפחה ולחברים. לפנות בוקר קול אמר לי בראש:״אל תדאגי, אנחנו נוציא אותך משם״. יכול להיות שזה הארגון הסודי?. החוקר לקח אותי לחדר אחר, גדול יותר ואמר שהיום נגלה מה הכוח שלי. אמרתי לו שאני לא יכולה" כי לא אכלתי ולא ישנתי. ״תשמעי ילדה,״ אמר החוקר.
"לא אכפת לי שלא אכלת ושלא ישנת. המפקדים אמרו שמחר התבצע השוד ואנחנו צריכים את הכוח שלך״. ״שוד? מי אמר שאני מסכימה?״. שאלתי אותו. כי עכשיו ידעתי שהם חייבים אותי ולא יעשו לי כלום. החוקר נתן לי סטירה ואמר:״אנחנו נכריך אותך לעזור לנו, אם את כל כך לא רוצה, אז בעינויים״.
אמר החוקר. ״בואו נתחיל, תנסי ל…….״. הוא לא סיים את המשפט וכבר שמעתי סירנות מבחוץ.
״יש״. צעקתי לעצמי. כנראה הארגון הסודי הודיע להם שיש פה ילדה חטופה. האנשים נבהלו בהתחלה אבל אחר כך החלו לצחוק. ״חשבת שהם באו להציל אותך?״. שאל אחד מהאנשים בלגלוג.
״הם משלנו!״. מהמכונית יצא בן אדם שהיה מוכר לי, זה היה אבא שלי. ״הוא איתם?, לא הגיוני!. בעצם כשאני חושבת על זה הוא מעולם לא אמר לי מה עבודתו. ״יואו״.