– הבריחה פרק 17 – נקודת מפנה ♥

הפגישה עם מארק ביום שני הייתה מעולה, אכלנו סיני וצחקקתי למראה המיומנות שלו עם המקלות ונישק אותי בפעם הריאשונה וסטפן פתח את הדלת בעמצה והיינו חייבים להתנתק
ביום שלישי לא יצאנו אלה סתם ישבנו על ספסל בפשטות עד שעה מאוחרת, שיברנו מלא ולא היה משעמם לדקה, ביום חמישי יצאנו למסעדה ורקדנו קצת טנגו אפילו ובשבת אני ומארק הבנו שאנחנו נתנשק במכונית וניפרד שם לשלום, ביום ריאשון מארק התיישב ליידי במקומו של סטפן, סטפן פשוט עבר אותו באדישות והתיישב בצידו השני של השולחן. אפילו אני התפלאתי למראה של סטפן מנפנף בחורה בלונדינית ממנו, כמו כל השולחן והסתורר שקט לדקה בערך
" אני מבין שאני פשוט לא מוזמן " מארק אמר ונגס בסנדווי'ץ שלו, הסתכלתי באי הבנה
" מה ? " אמרתי, זה משך את צומק ליבי מהדממה סביב סטפן
" למסיבת יום ההולדת שלך ביום שבת " הוא אמר והסתכל עליי, ויקה צבטה את סטפן וסטפן מייד נעץ מבט במארק שהרס את התוכניות . נראה כאילו הוא הולך לפוצץ אותו מכות באותה שנייה. הייתי בלחץ
" רגע מה ? " הייתי חייבת להוריד את צומת הלב משתיהם
" זאת מסיבת הפתעה, " מישהו זרק מהצד של השולחן ולחייו של סטפן האדימו לשנייה
" זאת הייתה אמורה להיות מסיבת הפתעה, בבית של ג'ק ביום שבת בשעה 7 בערב " סטפן הסביר ואז המשיך לאכול את הסנדוויץ'
" אירגנת לי מסיבת הפתעה ? " שאלתי באי הבנה
" זה היה רעיון של ויקה " הוא הפיל את האשמה על ויקה ואכל כאילו הכל בסדר
" אני מניח שעכשיו אני באמת לא מוזמן " מארק אמר והנהן בראשו קצת
" ברור שאתה מוזמן " אמרתי והחזקתי את ידו על השולחן, לרגע לא הרגשתי בנוח ושיחררתי
" יש כמה דברים שאני צריך לסדר לפניי אלגבה " הוא אמר וקם
" אני אתקשר אליייך " הוא הרגיע את מבטי המודאג וקם
" סבבה " אמרתי בהסכמה ואז מארק רכן אל השולחן ונשק לפי, השתוררה דממה
" נכון שזה פשוט מגעילאיך שכולם מסתכלים עלייך ? " ויקה אמרה כשהדממה התפזרה
" את יודעת. בהתחלה הייתי הידידה המסכנה של סטפן. ועכשיו אני המרושעת שיוצאת עם מארק וקופצת בין שתיי גברים, אני מניחה שפשוט נמאס לי להיגעל. " אמרתי והסברתי את עצמי, ויקה שתקה ולא אמרה דבר
" ככה כולם חושבים " מלמלתי לעצמי וחשבתי על המחשבות של כולם, ויקה המשיכה לשתוק
" את גם חושבת ככה ? " שאלתי וקפצתי ממקומי כשהבנתי את פשר השתיקה
" לא אמרתי כלום " היא אמרה והגנה על עצמה
" אבל זה מה שחשבת לא ? " שאלתי באי נוחות וכעס, ויקה לא אמרה דבר והנהנה בראשה
שמתי לב למבטיי כל הסטודנטים הקפואים, קמתי ונידשתי לצידו השני של השולחן
" אנחנו צריכים לדבר" אמרתי ונגעתי בכתפו של סטפן
" אז תדברי " אמר כשסייםללעוס את הביס האחרון מהסנדוויץ' שדחס לפיו
העברתי משקל ברגלי ונעתי באי נוחות
" לא כאן " אמרתי והוא הבין מייד וקם לדבר איתי בצד
" אתה צריך לשחרר אותי מההתערבות " אמרתי כשנעמדנו על המדשא שיחסית רחוקה מכל הסטודנטים הסועדים בשולחנות
"את רוצה לעזוב ? למה ? מה עשיתי ? " הוא שאל דוחף סיגרייה לפיו ומדליק אותה
" לא שמת לב איך שכולם מסתכלים עליי ? ! אני הולכת ונהיית הכלבה המרושעת של איסטרן ! " אמרתי והברך שלי קפצה במקום בעצבנות, סטפן הסתכל מסביב והגיב
" זאת לא בעיה שלי " באדישות.
" זאת כן ! כולם חושבים שאתה מתגרה בגורל כי אני עם מארק ואתה מאוהב בי " אמרתיי ושתקתי לאחר שהבנתי מה שאמרתי.
גבותיו התהדקו והוא נחנק מעשן שזה עתה שאף
" אז זה מה שאומרים " הוא שאל או אמר בין שיעול לשיעול
הנהנתי 'כן' והוא הביט הצידה במבט פעור ושאף שאיפה נוספת
" סטפן ! " אמרתי " אתה חייב לשחרר אותי מההתערבות, אני לא יכולה לצאת עם מארק ולגור איתך זה נראה רע ! " אמרתי וניסיתי לשמור על קולי חלוש ללא הצלחה
" אז תפסיקי לצאת עם מארק "
נעצתי בו מבט. " אתה יודע שזאת לא הבעיה "
" אז זאת הסיבה היחידה שאת רוצה לעזוב ? מה שאומרים כולם ? "
" לפחות קודם כולם חשבו שאני תמימה ואתה המרושע, זה לא הפריע לי " רטנתי
" תעני לשאלה פיג' " הוא אמר בדרישה
" כן ! " אמרתי בהתגוננות
סטפן הסתכל מעל כתפו בזמן ששאף עוד שאיפה הוא משך את הזמן בלי להגיד מילה והסבלנות שלי הולכת ונמתחת. לבסוף הזדקף
" לא " הוא אמר באדישות
חשבתי ששמעתי לא נכון לרגע הנהנתי בראשי " סליחה ? "
" אמרתי לא, וכמו שאת אמרת, התערבות זו התערבות, כשיעבור החודש תלכי למארק הוא יהפוך להיות רופא תיהיה לכם דירה גדולה ו3.5 ילדים מושלמים ואני לא אראה אותך שוב "
הוא עיוות את פרצופו לפרצופי המופתע
" נשארו לי עוד שלושה שבועות ואני לא מוותר עליהם בגלל רכילות קפיטריה " הוא אמר
הסתכלתי מעבר לכתפי, וראיתי המון תלמידי מסתכלים וצומת הלב הנורא לא רצוייה הייתה מופנת אל השיחה ההזויה שלנו, דחפתי אותו ואז נתקלתי ם כתפי בכתפו והלכתי בכעס אל עבר בניין הלימודים לשיעורי הבא
" פיג'ן " קרא לי סטפן, לא הסתובבתי
באותו ערב ויקה יישבה על מרצפות האמבטיה ודיברה על כמה שכיף לה עם טיילור ועל חייה הקסומים אני אספתי את שיערתי לזנס סוס מתוח הקשבתי לה בחצי אוזן, ומבטיו של סטפן במהלך השיחה שלנו לא יצאו לי מהמחשבות העובדה שמארק אוסף אותי כל יומיים מהדירה שלו והעובדה שלא הכחיש כאשר שאמרתי שהוא מאוהב בי בשיחה שלנו,
" טוב אני חושבת שאת מאשימה את טיילור יותר מדיי בהתחשב בעובדה ש… " אמרתי וסטפן שרברב את ראשו מהדלת והביט בנו
" רוצה לצאת לאכול משהו ? " הוא שאל אותי והסתכל על פני מהמראה
" אני יוצאת עם מארק "
" שוב " הוא שאל ברוגז, ואני הרגשתי מסופקת מהעובדה שהרגזתי אותו עכשיו כמו שהרגיז אותי בשיחתינו מיחוץ לקפיטריה
" שוב" עניתי באדישות
שמעתי דפיקות בדלת ומיהרתי לפתוח אותה
" יש ימים שבהם את נראת פחות מדהימה ? ! " הוא שאל ורכן קדימה לחבק אותי, חיבקי אותו ונשקתי לו בלחי, מראו המסודר והאירועי שימח אותי בהפתעה מרגיע נוספת ממנו
" לפי הפעם הריאשונה שראיתי אותה אני יכול להבאיח לך שכן " סטפן אמר מאחוריי ואני סימנתי למארק שיחכה לי למטה, הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו כשמארק כבר לא ראה הוא אימץ אותי אליו בחוזקה הסתכלתי אל תוך עיניו כשעזב אותי וחייכתי
" תודהשאירגת לי מסיבת הפתעה " אמרתי " אנחנו יכולים לצאת לאכול בפעם אחרת ? " שאלתי במבט מצפה, הרגשתי רעעם עצמי על מיקודם
הסתכלתי על פניו של סטפן ועל זווית שפתיו מתרחבת לחיוך
" מחר ? " הוא שאל כשהסתכל בעיניי, חיבקתי אותו שוב " בהחלט " אמרתי וירדתי במהרבה במדרגות נופפתי לו כשהסתכל עליי בחנייה מחלונו הגבוה, מארק נטל את ידי
" מה זההיה הקטע הזה ? "
" אנחנו לא מסתדרים בזמן האחרון וככה הוא לא ידאג פשוט " אמרתי וחייכתי בהכחשהלמה שקרה לי הרגע
" אני צריך לדאוג ? " הוא שאל בדאגה
" ממש לא " נישקתי אותו והוא נרגע
בזמן ארוחתהערב דיברנו וקישקשנו על כל מיניי דברים עד שהגיע לנושא המסיבה
" סטפן יביא אותך למסיבה ?" הוא שאל והשפלתי את מבטי כשהזכיר את שמו
" אני לא יודעת לא ממש דיברנו על זה עדיין " אמרתי
" אם לא איכפת לו אני אשמח לקחת אותך " הוא אמר וחייך כשהחזיק את ידי
" אני אשאל, זה פשוט היה רעיון שלו… " אמרתי
" אני מבין, אם לא אני פשוט יפגוש אותך שם עם כולם " הוא אמר בחיוך
כשמארק החזיר אותי הביתה הוא נישק אותי בחנייה כרגיל רק שהפעם שפתיו השתהו זמן מה על שפתיי, ואני לא יודעת למה הנשיקה הזאתי הרגישה לי לא נכונה, כשרכן אל עברי והרים את בלם היד כששפתיו טיילו על לסתי ולאחר מכן על אוזני ועברו לצווארי הוא הפתיע אותי ופלטתי הנחה שקטה בתגובה
" את יפה כ'כ " הוא אמר וחייך על עורפי " כל הערב לא התרכזתי בגלל הצוואר הזה " הוא אמר והמשיך ללעוס את צווארי ואני נשפתי אוויר ונפלטה אנחה מבין שפתיי
" מה לקח לך כ'כ הרבה זמן ? " שאלתי והרמתי את סנטרי כדיי לתת לו גישה נוחה יותר, מארק התרכז בשפתיי ונישק אותי כשהחזיק את פניי בידיו, לא היה הרבה מקום ברכב אבל ניצלנו את המקום שברשותינו מארק רכן אתיי ואני השענתי את ברכיי עליו, תוך כמה שניות החלון התמלא אדים ולשונו של מארק גלה בתוך פי ולפתע ראשו התנתק משלי בשניות ורכן למעלה כשזכוכית החלון רטטה מכמה דפיקות חזקות
מארק היתישב ואני סירתי את שמלתי והופתעתי כשהדלת נפתחה לרווחה, ויקה וסטפן עמדו שם " מה לעזעזל סטפן !? " מארק צעק עליו, ךפתי הרגשתי כאילו ניהיה מסוכן, אף פעם לא שמעתי את מארק מרים את קולו כך
אגרופיו של סטפן קפצו ואני הייתי בינייהם, ידה של ויקה נראתה כ'כ קטנה כששמה אותי על שריריו של סטפן ונסתה להרגיע אותו
" בואי קת' אני צריכה לדבר איתך " ויקה אמרה
" על מה " שאלתי באי הבנה
" פשוט בואי וזהו !" הוא התפרצה ומשכה אותי אל מיחוץ לרכב