הגלגול הבא- פתח דבר

"מה.. איפה אני?" שאלתי, מנסה להתאושש מהשינה הארוכה ולקום בחזרה.
גירדתי קצת את ראשי. רק אז יכולתי להרגיש את אותו כאב ראש מעיק חוזר לחיים, שדמה קצת לדפיקות בראשי שחוזרות על עצמן שוב ושוב, ללא הפסקה.
"הגעת לגלגול הבא", ענה מישהו שהרכיב משקפיים ולבש לבן. הוא נראה די צעיר, אולי בן שלושים.
הכל מסביב היה מעורפל, אבל הפנים שלו זרחו מתוך הערפל. היה לו ריח די תרופתי, אבל הוא לא נראה כל כך כמו רופא.
"אתה מתמחה?" שאלתי. כנראה שכאב הראש כל כך השפיע עליי שאפילו שחכתי מהתשובה שלו. לא שבלי כאב ראש הייתי שואל עליה.
"אם התכוונת למלאך מתמחה, אז כנראה שכן", הוא ענה, והוריד את משקפיו. לרגע היה נראה שאני הוזה. ואם אני לא הוזה, אז כנראה שהוא מותח אותי.
"מלאך מתמחה?"
"כן", הוא ענה, בטוח בעצמו.
"אני הוזה?" שאלתי. כל העניין נראה לי רק כמו עוד חלום.
"ממש לא", הוא ענה, שוב באותו טון בטוח.
"אז מה אני?"
"אתה מת".