הג'נטלמן ואמנדה פרק 1

01/06/2013 574 צפיות תגובה אחת

אני לא זוכר הרבה מההורים שלי או משלושת האחים שלי. הם מתו מהמגפה עוד כשהייתי תינוק.
אני רק זוכר שמאז אחותי מגדלת אותי. היא גדולה ממני בעשרים שנה לפחות, מרת קדמן קראו לה אשתו של ג'ו קדמן הנפח אבל אני קראתי לה מרי.
היא הייתה אישה קודרת ונראה כי היא הכריחה את ג'ו להתחתן איתה. כל בוקר היא הייתה אוספת את השער השחור הארוך שלה לתוך פקעת ולתוכה הייתה מכניסה את כל הסיכות שיכלה למצוא.
ג'ו לעומתה הייה גבר נאה היה לה שער בשחור מתולתל והיו לו עיניים כחולות גדולות כל כך שונות מהעיניים הקטנות והשחורות של אחותי.
אחותי לא הייתה חברותית במיוחד אבל זה שהיא גדילה אותי מאז שהייתי תינוק נתן לה שם טוב בקרב אנשי הכפר, הם לא אהבו אותה בגלל שהייתה קרה, לא נחמדה, ולא חברותית, ככה הם אמרו
ההפך הגמור מג'ו, כולם אהבו אותו, ושוב התעוררו אצלי השאלות האם מרי באמת בכריחה את ג'ו להתחתן איתה.
ג'ו היה עובד בנפחיה מהזריחה עד השקיעה ומרי הייתה נשארת בבית ותופרת.
אנשים היו באים עלייה כדי שתתפור להם שמלות ומכנסיים.
הבית שלנו היה עשויי מעץ כמו כל שאר הבתים בכפר, כל האנשים בכפר עבדו קשה, אפילו הנשים
והכל בשביל שבסופו של יום יהיה לנו לחם לאכול. זאת הייתה תקופה קשה מי שלא היה עשיר נאבק כדי לשרוד וכך גם אנחנו.
מרי תמיד הייתה אומרת שהכל בגלל המלכה ויקטוריה אבל אני לא הבנתי למה, לא הכרתי שום ויקטוריה ואני בטוח שגם מרי וג'ו לא.
כמו בכל יום ראשון בבוקר הלכתי לבקר בבית הקברות את אמא ואבא ואת האחים שלי, למרות שלא הכרתי אותם הייתי הולך לשם כל יום ראשון ותמיד ניסיתי לשכנע את מרי לבוא איתי אבל היא אף פעם לא מסכימה.
אבל אותו יום ראשון היה שונה משאר ימי הראשון כשחזרתי הביתה ראיתי את מרי וג'ו יושבים לייד השולחן ולידם יש גבר . הוא היה שונה מכל הגברים שראיתי עד עכשיו, הוא היה נקי ומצוחצח להפליא והוא לבש חליפה ומעיל והייתה לו מגבעת ואז חשבתי על המלכה ויקטוריה שמרי תמיד מתלוננת עלייה, יכול להיות שהוא מכיר את המלכה, מלכה צריכה להראות יפה ומגונדרת והאיש הזה ללא ספק היה לבוש יפה.
"קולין הנה אתה" קראה מרי "בוא הנה", בזמן שצעדתי לעבר מרי ראיתי את הגבר הזר מסתכל עליי והרגשי כיאלו בוחן אותי ואולי זה בכלל לא היה בכאילו הוא באמת בחן אותי.
ואז הוא דיבר " אני חושב שהעלמה סקוט תאהב אותו"
העלמה סקוט ? מי זאת בכלל אני לא מכיר שום עלמה בשם סקוט
הייתי מבולבל ומפוחד ואז ג'ו אמר לי שאנחנו צריכים לדבר
בדרך כלל אני לא מתרגש מהצהרות כאלה כי ג'ו תמיד אומר לי את זה כאני מעצבן את מרי
אבל הפעם זה היה שונה הייתי מבוהל.
ג'ו לקח אותי לחדר היחיד שהיה בבית מלבד המטבח וחדר האמבטיה
"תשמע קולין אני יודע שזה הולך להיות מוזר אבל האדון הנחמד הזה כאן רוצה לקחת אותך כדי ללמד אותך איך להיות ג'נטלמן" הוא אמר
מה זה ג'נטלמן שאלתי
" זה מישהו שיש לו כסף מישהו שלא צריך לעבוד קשה בשביל לחם" הוא הסביר "אתה רוצה להיות ג'נטלמן?" שאל
"כן" עניתי לו , "אם כך אתה תלך על האדון הנחמד לבית של העלמה סקוט והיא תלמד אותך הכל"
" ומתי אחוזר?" " לא בקרוב, אני ומרי רוצה שתגדל שם עד שתהייה ממש גדול ואז אף פעם לא תישאר רעב" הוא אמר לי
אף פעם לא להשאר רעב חשבתי לעצמי, בחודשים האחרונים כבר אף אחד לא מבקש ממרי לתפור לו שמלות כי אין מספיק כסף ללחם ומרי אומרת שאין מספיק כסף ללחם בטוח לא יהיה מספיק כסף בשביל בגדים, אז היה לנו פחות כסף מפעם ובגלל זה אכלנו פחות זה מה שג'ו אמר לי.
"טוב" אמרתי לג'ו "אני אלך"
חזרנו למטבח והאדון נעמד הוא היה הרבה יותר גבוה ממה שהוא ניראה לי כשישב
והוא שאל אותי בן כמה אני "שבע" אמרתי לו
"מצויין העלמה סקוט תהיה מרוצה" הוא אמר למרי
"אני שמחה שיכולנו לעזור אני מקווה שהוא יהיה לשביעות רצונה של העלמה סקוט" מרי ענתה לו
האדון לקח אותי ובחוץ חיכתה לנו מרכבה עם סוסים
ואני אף פעם לא ראיתי מרכבה עם סוסים , מרי תמיד אמרה שמרכבות עם יותר מסוס אחד לא נועדו בשביל אנשי הכפר .
בבית שלנו מעץ נשארו מרי וג'ו לבד
" עשינו את הדבר הנכון" היא אמרה לג'ו כשהיא מנסה לשכנע את עצמה שעשתה את הדבר הנכון
" העלמה סקוט תדאג לו, אני בטוח" ג'ו ניסה להרגיע אותה .
למרות שמרי הייתה אישה לא נחמדה וקרה היא אהבה אותי ואת ג'ו, אנחנו הדבר היחיד שהיה לה
והיא רצתה לטובתי .
זאת הייתה נסיעה ארוכה, ואני יכול להגיד את זה כי כבר לא היינו בכפר. הצצתי מהחלון וראיתי בתים ולא מעץ הפעם, בתים גדולים עם חלונות ענקיים ושערים. היום ברחוב אנשים, אנשים שלבושים כמו האדון שלקח אותי מהבית של מרי וג'ו והנשים לבשו שמלות שלמרי מעולם לא היו, שמלות צבעוניות עם כובעים וכפפות. ברחוב היו עוד הרבה מרכבות עם סוסים כמו שאני נסעתי בהם, אפילו עברנו על יד חנות שמכרה רק לחם, בכמיות שמעולם לא ראיתי ואני תהיתי עם זה עדיין חלק מאנגליה וחשבתי לעצמי האם זאת לונדון שמרי תמיד חלמה עלייה.
" הגענו" אמר לי האדון
ופתח את דלת המרכבה
כשיצאנו נגלה לפני בית ענקי, לבן עם שער שהיה יותר גדול מהשער בחווה שבכפר. והטוב מכל שום דבר לא היה עשוי עץ.
צעדנו לעבר הדלת וליפני שהספקנו לדפוק הדלת נפתחה וממנה יצאה גברת
היא לבשה שמלה כחולה בגוון של כחול שלא ריאתי והייתה לא תסרוקות שמרי לא הייתה מצליחה לעשות מהשער הדליל שלה.
"ברוך הבא" היא חייכה לעברי "היכנסו"
הבית נראה גדול יותר מבפנים והיו בו יותר מחדר אחד ומטבח, היו בו אפילו מדרגות
"העלמה סקוט אני מקווה שאת אהובת אותו"
"הוא מעולה, תודה רבה לך"
"אתה בטח רעב, רוצה לאכול" היא שאלה אותי
עניתי לה שאני רעב והיא הביאה לי צלחת עם אוכל
לשם שינוי זה לא היה רק לחם, אכלתי כמו שלא אכלתי בחיים
וכשסיימתי היא אמרה לי " הגיע הזמן להפוך אותך לג'נטלמן"


תגובות (1)

נשמע ממש מעניין…
מחכה להמשךD:

01/06/2013 23:57
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך