החיוך אדום-הקדמה

במקום בו אני גרתי היו אנשים מוזרים,לפחות בשבילי.
מבחנתי אפשר לקרוא להם "יצורים."
הם היו נראים שונה מהחסרה החיצונית,שערו של כל אחד מהם היה שחור עם פסים שונים.
צבע עיינהם היה או לבן או ירוק בהיר וגם זה היה נדיר.
צבע עורם היה כחול בהיר או ירוק בהיר והם היו אוכלים כל דבר.
מהרגע שבו אתה מקבל את החרב הראשונה שם- אפשר לעזוב.
אני האומנם עוד לא קיבלתי אבל אני כבר מזמן לא גרה בארץ של "היצורים" הללו.
אני גרה באמריקה ובקרוב גם מפה אעזוב.
אני רוצה מקום שיעריך את התרבות שממנה באתי,ושלא יצחקו על צבע או עורי או על עייני.
אוו…רגע כל הסימנים מובילים לארץ הזאות,לארץ של "היצורים"
אי אפשר להתחמק ממנה כנראה.
"סיי?" נשמעת קריאה מרחוק.
אני חוזרת למציאות וממשיכה לבחון את פניי במראה במחשבות נוקשות על הארץ המוזרה.
אבל היי..כל אחד והתרבות שלו.