החיים בלעדייך פרק 4
מאור ניגש אליי בבוקר וחיוך רחב מופיע על פניו, הבטתי בו בחשדנות.
"למה אתה מחכה" הטחתי בו "תתחיל לספר" צחקתי, מה שגרם לחיוך על פניו להתרחב עוד יותר.
"זוכר את אתמול?" אמר בהתלהבות. איך אפשר לשכוח אמרתי לעצמי והבטתי בו, מחכה שימשיך.
"זה היה הלילה הכי טוב שהיה לי" הוא באמת היה נראה מאושר חשבתי לעצמי, מדהים שאלו הדברים שגורמים לבן אדם להיות מאושר.
"חיוך מאוזן לאוזן לא מאפיין אותך בדרך כלל" הסכמתי איתו "אני שמח לשמוע" צחקתי והוא הצטרף "אתה לא יכול שלא להסכים איתי" אמר לי "הבחורה שהכרתי לך" הזכיר לי לאחר שהבטתי בו בתימהון.
"הבחורה ההיא" נאנחתי "אי אפשר להגיד שהיא לא שווה" החיוך של מאור לא ירד מהפנים "אתה עובר את התקופה הזו כמו גבר" הודיע לי "עוד כמה ימים ואתה לגמרי חוזר אלינו" הכריז בהתרגשות.
"זה לא כל כך קל כמו שזה נראה" אמרתי לפתע והוא מיד מיהר להצדיק אותי "אני בטוח בזה, התכוונתי רק להגיד לך שאני כבר מחכה שתחזור. ליציאות שלנו ביחד, בחורות שוות,מסיבות,שתייה. מה עוד צריך יותר מזה?" אמר בסיפוק
בלעתי את רוקי, החודש הזה הצליח להרחיק אותי לגמרי מכל העולם התוסס הזה, מסוג החיים האלו.
הצלצול קטע את השיחה שלנו ומאור סימן לי בידו שנדבר מאוחר יותר.
לשיעור לא נכנסתי, לא היה לי כוח לשמוע את המורה מסבירה על עוד מהפכה צרפתית שהרעידה את העולם.
שוב הייתי לבד, השקט הזה שסובב אותי בזמן האחרון, אני יכול להגיד שכמעט והתחלתי להתרגל אליו. אולי אפילו לאהוב אותו. בעודי שולף סיגריה מהכיס ומקרב אותה לשפתיי הבחנתי בה שוב.
אני חייב ללכת לדבר איתה, הרגשתי שאני צריך לעצמי הסברים על מה שראיתי אתמול
"תעצרי רגע" צעקתי לעברה, היא הסתובבה אליו בבהלה "מה?" אמרה בקרירות מסוימת לאחר שזיהתה אותי.
"מה יש לך?" הטון שלי עלה. ניסיתי לגרום לה לעצור.
היא נרתעה ממני "אל תיגע בי" מרחק כמה צעדים הפריד בנינו עכשיו.
"גם לא התכוונתי" אמרתי באי הבנה, כשראיתי שהיא לא מגיבה המשכתי בעקבותיה "אני לא כמוהו את יכולה להירגע " פלטתי לפתע. היא קפאה על מקומה והביטה בי שותקת
עכשיו רק כמה סנטימטרים ספורים הפרידו בין הפנים שלי לשלה, פניה היו יפות, יפות מאוד אפילו. איך לא שמתי לב אליה קודם שאלתי את עצמי. "שלא תעז להזכיר את מה שראית אתמול, לא איתי ולא עם אחד מהחברים שלך" הטיחה בי בכעס "אני יודעת מה בנים כמוך חושבים" הוסיפה בלגלוג, כיווצתי את מצחי "שוב הביטוי הזה, בנים כמוך. "את בכלל לא מכירה אותי" נזפתי בה. "גם לא נכיר" הבהירה לי. הרמתי את ידיי כסימן כניעה, "רק רציתי לעזור לך, הרי ברור לשנינו שהוא לא חבר שלך אבל אני רואה שאת מסתדרת טוב מאוד גם לבד"
"אני לא צריכה את העזרה של אף אחד" היא ענתה בזלזול, לרגע היא הזכירה לי את עצמי. הרי ככה בדיוק אני עונה לכל מי שפונה אליי. גם היא חזקה מבחוץ ושבירה מבפנים?
"זה מה שהחבר שלך אמר לך להגיד ?" התגרתי בה, תוך שניות מבטה הפך לחיוור, היא לא החזירה לי הפעם. הייתי צריך להתמלא בתחושת ניצחון, הרי ניצחתי במשחק הזה. אבל במקום זה התמלאתי בתחושת חרטה ומיד הרגשתי צורך להתנצל בפניה.
"סליחה, לא הייתי צריך להגיד את זה" לרגע הרגשתי רע שאמרתי את זה. היא סימנה עם ידה לביטול ונאנחה "זה בסדר" מלמלה ומבטה הזועף נעלם בין רגע. הבטתי בה, מדליק סיגריה בעוד אני מסמן לה לשבת על ידי.
"זה לא בסדר" אמרתי לאחר שתיקה "את יכולה לספר לי" היא סקרנה אותי, רציתי לדעת עליה עוד.
"אני בקושי מכירה אותך" היא הזכירה לי, "אני עילאי" מיד אמרתי ובפעם הראשונה ראיתי אותה מחייכת "כן אני יודעת מי אתה, אליל הבנות" פלטה "אני תום" החזירה.
"אז עכשיו כשאנחנו מכירים" חייכתי אליה "מה הסיפור שלך?" הסתקרנתי. ראיתי אותה מתמהמהת עם עצמה "את לא חייבת להמשיך עם המשחקים האלו תום, את יכולה לספר לי " ניסיתי לגרום לה להיפתח. היא הרימה את מבטה וענייה הגדולות תלו בי מבט עצוב ומבולבל "כבר אין על מי לסמוך" היא זרקה.
"תצטרכי לקחת סיכון, את לא תתחרטי" רציתי שהיא תרגיש נוח.
"הקשר איתו" היא בלעה את רוקה בכבדות והמשיכה "נמשך כבר כמה חודשים" היא נאנחה "הוא מאיים עליי שאם אני אתלונן או אספר אני אשלם על זה" היא טמנה את ראשה בין ידיה "בהתחלה סירבתי כמובן, ברגע שהוא ראה שאני לא עושה מה שהוא רוצה הוא התחיל להכות אותי עד ש" היא עצרה לרגע ומלמלה בלחש "עד שהוא קיבל מה שהוא דרש"
"מה הוא דרש?" ניסיתי להבין
"לשכב איתי" היא ענתה מהר, נמנעה מלהביט בי
"מי יודע על זה?" הרמתי את קולי "המשפחה שלך? המשטרה? חייב להיות מישהו"
"אף אחד" היא נאנחה בשקט והרימה את מבטה אליי "וגם אף אחד לא ידע, אסור להם לדעת" הזהירה אותי שוב.
"את לא באמת מצפה שאת תספרי לי שמישהו מנצל אותך, שוכב איתך בניגוד לרצונך ומאיים עלייך ואני אשב ולא אעשה כלום?. ניסיתי לגרום לה לחשוב בהגיון.
"עילאי מספיק" היא התמקמה באי נוחות "אני מבקשת".
"יום אחד הוא פשוט הופיע?" שאלתי שוב
"יום אחד הוא פשוט הופיע" היא חזרה אחריי כאישור, " והרס את החיים שלי" הוסיפה בעוד דמעה זולגת מעניה, ואחרות מאיימות לפרוץ בכל רגע.
"אני איתך בסיפור הזה" התקרבתי אליה והיא הביטה בי בפליאה "אני לא עוזב אותך עכשיו" הבטחתי לה והאמת שהצלחתי להפתיע גם את עצמי בתגובה שלי.
"אתה היחיד שסיפרתי לו את זה" היא אמרה בטון מתנצל "ואת לא תתחרטי על זה" הבטחתי לה.
תגובות (0)