החיים המוזרים – פרק 1

היי. קוראים לי מקס, כן מקס. מה שאני כותב כאן זה סוג של יומן אישי, אבל זה לא יומן אישי. יומן אישי זה של אנשים שאין להם מה לעשות בחיים, ולמרות שאני משתייך לקבוצת האנשים הזו – זה לא יומן אישי. זו יותר ביוגרפיה, או ביוגרפיה פנטזיה. אני לא סגור על זה.

אני גר בחיפה, אבל עובד באילת. לא נראה לכם מוזר? לקום כל בוקר מוקדם מוקדם לנסיעה של 4-5 שעות על פי גוגל מפות. לנסוע לעבודה הכי פנטזיה טובה שיש בחיים ולצאת מאוכזב. אני עובד בבית מלון באילת, אבל אחד נידח כזה. ממוצע של 13 איש בחודש ו-11 איש בשנה, וזה הגיוני. האמת היא שאני על אוטומטי באוטו, יותר נכון אוטובוס, יותר נכון מונית. כל בוקר אני משלם אלפי שקלים בשביל להיכנס למיני-מכונית צהובה עם נהג שמדבר הרבה. כשאני אזדקן, אני אשכתב את החיים שלי לקומדית מצבים ארוכה-ארוכה, כי זה מתאים לסוגה. בסביבות 7 בבוקר אני צריך להתייצב במסדר בית המלון "סוף הדרך", והשם שלו מציין את התקופה שלי בחיים במקום הזה. יש לי בוס שתלטן שלא אכפת לו מהחיים שלי – בן. הוא מרוויח מאות אלפי שקלים בשבוע בעוד אני מקבל בקושי כסף למסטיק בזוקה.

את האמת… מה שאני עושה בעבודה שלי זה לשבת ולקרוא את ההורסקופ בעיתון מהבוקר עד הערב, וברגע שהבוס מגיע לזרוק את העיתון לפח ולתקתק משהו במחשב Windows 0.01 שיש לו מספיק תקציב במקום הזה, וגם זה בקושי, וברגע שהבוס הולך להוציא את העיתון מהפח ולהמשיך לקרוא, ככה עד סביבות 00:59 בלילה, לחזור הביתה, לישון שעה ודקה ואז לנסוע עוד פעם.

אבל במנהרה הזו יש גם את האור שבקצה המנהרה – לונדון. לונדון, לונדון. כמה אני רוצה לטוס ללונדון. משאת נפשי, מטרת חיי. נולדתי בשביל לטוס יום אחד ללונדון. אם היה לי תקציב ומשכורת לזה הייתי כבר גר בלונדון ושותה בשעה הזאת תה בדירת פאר בעיר הבירה של לונדון, שהיא… נו מה עיר הבירה של לונדון. נו רגע… ישראל – ירושלים, ארה"ב – ווישנגטון, לונדון… אההמממ… לא משנה תבדקו בויקיפדיה.
אבל ביום שבו אגיע ללונדון אני אעזוב את העבודה המעפנה הזאת… אבל עד שהיום הזה יגיע, אני תקוע כאן במקום הגרוע הזה עם משכורת של שקל לשנה ושתי בזוקות מהמשכורת.

אבל די למרמור, כי יש יותר. היום שמעתי במגפון את בן, הבוס שלי להזכירכם, קורא את שמי בקול לחדר המנהל. וואי איזה לחץ… על מה זה הפעם? פיטורים? שינוי בשעות? הורדה בשכר? משהו טוב זה בטח לא… תאמינו לי, יש לי ניסיון בעניין הזה.

המשך יבוא…