החלפת תפקידים- פרק ראשון

היא עמדה באותו מקום אפוף המיסתורין בכל בוקר מחדש מחכה לאוטובוס שיגיע, לא חשבה שיש אפשרות בה חייה ישתנו- בבוקר קפה שמתקרר תוך כמה שניות, יום עבודה משעמם ומתיש במיוחד ובקבוק אלכוהול בערב רגע לפני שינה. מדי פעם היא נפגשת עם משפחתה בחגים ועם חברים כאשר יש מסיבה שהצליחו לגרור אותה אלייה. אבל חוץ מזה היא פשוט חיה את החיים, כי אין לה דבר אחר לעשות.
"סליחה. יש לך סיגריה?", שאל הבחור המזוקן שהתיישב מולה בתחנת האוטובוס המרכזית והחשוכה במיוחד.
"לא, אני לא מעשנת", היא ענתה במהירות והמשיכה לקרוא את העיתון שמגולל שוב ושוב את אותן האסונות.
"מה את קוראת?", הוא שאל אותה והיא הרימה את המבט מהעיתון וקיפלה אותו.
"אתה רואה שזה עיתון, אתה לא צריך לפתח איתי שיחה", היא אמרה במהירות וקמה מהכיסא בשביל להתרחק מהבחור המזוקן. בדיוק כמו שהיא מתרחקת מכל בן אדם שרוצה להוות חלק מהחיים שלה, אם זה משפחה או חברים, היא לא רוצה להיות לבד אבל היא גורמת לכך בעצמה.
שעות לאחר מכן היא הגיעה לביתה הקטן והבודד, פתחה עוד בקבוק של וודקה שתתה מעט, ראתה עוד קומדיה לא מצחיקה והלכה לישון, ממש כמו בכל לילה.
"מה קורה איתך ליל? מה עם איזה חתן?", שאלה אותה אחותה הגדולה בבוקר שלמחרת בזמן שהיא מניקה את ילדה שנולד לפני ממש מספר שבועות.
"הכל מעולה איתי. ואין שום חתן בדיוק כמו שלא היה חתן אתמול בבוקר כשדיברת איתי", היא סיננה לעברה במהירות מסחררת, מנסה לעשות הכל כדי להוריד אותה מהגב שלה.
לאחר שסיימה לשתות את הקפה של הבוקר היא נופפה לשלום לאחותה והמשיכה לעוד יום עבודה, ליל עובדת במשרד עורכי דין בו היא מתפקדת כמזכירה, היא עובדת לצד עורכי דין רוב הזמן ומקבלת מספיק כסף בשביל לשכור דירה ולקנות אוכל כשצריך.
"יש לך תוכניות להיום?", שאל עמוס, אחד מעורכי הדין איתו עובדת שמנסה להתחיל איתה כבר מהיום הראשון בו היא התחילה לעבוד אצלו, אך היא ממשיכה להגיד לו לא בכל פעם מחדש.
"האמת שכן, יש לי דייט עם בקבוק וודקה במיטה", היא ענתה לו במרירות והמשיכה לכתוב במהירות במחשב שמולה.
"יום טוב גם לך", הוא סינן לעברה והמשיך ללכת לחדרו הנמצא ממש כמה צעדים מהשולחן שלה.
"כל עובדי דריםסטרים אנא ללכת לכיוון הקיפטריה", קול מקוטע נשמע ברמקולים וליל קמה במהירות לכיוון הקיפטריה שממוקמת קומה מתחת לשולחנה. בדרך כלל היא אוכלת בקיפטריה צהריים, היא מחבבת במיוחד את עובד הקפטיריה הקשיש בעקבות העבודה שהוא ציני במיוחד והיא מתחברת לחוש ההומור שלו.
"אוי, הזדקנת", הוא סינן לעברה כאשר היא נכנסה לקפיטריה.
"אוי, גם אתה", היא החזירה לו באותו המטבע, חייכה לעברו, והמשיכה ללכת לכיוון אחד מהשולחנו.
"חברים וחברות. אני רוצה להצהיר הצהרה חשובה בפני כלכם", נשמע קולו של שמעון דרך הרמקול בקפיטריה.
"בשבוע הקרוב כל עובדי דריםסטרים הולכים להשתתף בתוכנית החלפת התפקידים שבמסגרתה אתם הולכים לתפקד חלקכם כמפיקים, אנשי יחסי ציבור, שחקנים, צלמים ואנשי שיווק", קרא הקול וכל מה שעבר לליל בראש זה האם הולכים לשלם לה על השטות הזו.
"בעצם כל אחד ואחד מכם הולך לקבל עבודה אותה יצטרך לעשות במשך השבוע הקרוב. עבודה זו הולכת להיות שונה במיוחד מכל דבר שעשיתם עד עכשיו ואנו מצפים שתלמדו בעקבותה דברים חדשים שיגרמו לכם להיות טובים בעבודתכם הנוכחית", המשיך שמעון להסביר וליל החליטה להפסיק להקשיב. היא לא הבינה בשביל מה לעשות השתלמות בעבודות שלא קשורות אלייה אבל היא מקבלת על כך כסף אז מחליטה "לזרום" עם זה.
כשהיא התקדמה אל עבר לוח המודעות הנמצא בקפיטריה היא שמה לב שכתוב עליו עשרות שמות תחת הכותרת של "משחק", אחת מהשמות היה השם שלה, ליל רובינסון.
"אז, אני שחקנית?", היא מלמלה, גלגלה עיינים ויצאה מהקפיטריה.