היומן, כי אני שטן ומלאך- 7.7.20: חצי ב'. (העלאה שניה. תגיבו!!!)

שון השתגר כדי להעביר את הזמן.
הוא נאלץ להפסיק כל כמה דקות בגלל כאבי הראש. לא היה מקום רב להשתגר אליו בחדר הלבן והנעול שהוא נמצא בו.
הוא כבר ניסה לשגר את עצמו מחוץ לחדר והוא גילה שזה קשה למדי, ראשו הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ מרוב ריכוז והכריח אותו להפסיק את תהליך ההשתגרות. לא היו חלונות לחדר, או דלתות נוספות. נראה שהוא תקוע בינתיים בחדר הזה.
אחרי מספר השתגרויות נוספות ברחבי החדר ראשו התחיל שוב לכאוב, שון נשען על הקיר האחורי והיישיר את מבטו אל הדלת. הוא עצם עיניים וניסה להקשיב. הוא לא ציפה לדבר מיוחד, שקט שרר בכל פעם שעשה זאת ולכן הוא חשב שכך יהיה בפעם הזאת.
להפתעתו הוא שמע צעדים ודיבורים עצבניים, הוא לא הצליח להבין את המילים בדיבור אבל הוא קלט את הטון. הוא פקח עיניים מיד והזדקף בדיוק ברגע שהדלת נפתחה.
נערה שחורת שיער נכנסה לחדר. ידיה היו כבולות באזיקים אך לא נראה שזה מפריע לה. השיער השחור הארוך שלה נכנס לעיניה ונח על גבה, שון קפא במקומו כשעיניה החומות ננעצו בו.
"מי- ?" שון קטע את עצמו שכשראה את האישה נכנסת.
היא הייתה לבושה באותה חליפה בצבע לבן וסגול, שיערה הלבן הארוך היה אסוף באותו זנב סוס גבוה ונאה. השינוי היחיד היה החיוך. היא חייכה חיוך של הנאה על מעמדה, כאילו היא צופה בהתאבקות עד המוות.
"שון חדש כאן." האישה דחפה את הנערה לתוך החדר. "תתנהגי יפה איתו."