היומן של נטע – פרק 16

14.30
רון בא אליי ועלינו יחד אל עליית הגג.
"היא לא תתגלה בפניך" אמרתי כשהסברתי לו שוב את כל מה שקרה אתמול.
"זה פשוט לא הגיוני!" הוא אמר והביט סביבו, מחפש עקבות למשהו שמרמז למה שקרה אתמול, אבל אפילו החלון שנופץ כבר סודר והתקינו אחד חדש.
בעזרת המפתח פתחתי את דלת הסתרים ונכנסתי פנימה. "אליזבת!" קראתי
"נטע, את השתגעת לגמרי?" הוא שאל והבחנתי בכך שפניו חיוורות.
חייכתי חיוך ערמומי אבל ילדותי. "אתה פוחד?" שאלתי וכשראיתי את הבעת פניו אישרתי את חשדותיי "אתה מפחד!"
"אני לא מ… מפחד" הוא ענה "ממה יש לי לפחד?"
"אולי מרוח רפאים?" שאלתי בחיוך והבטתי מסביבי
"לא" הוא ענה "רוח רפאים לא קיימות"
"ספר את זה לי" ענה קול ילדותי והוא קפץ במקומו
"איך עשית את זה?" הוא שאל והביט בי, "איזה תכסיס עשית?"
"לא עשיתי כלום" אמרתי
"היא לא עשתה" ענה הקול הילדותי "אני עושה"
תיקו של רון נלקח ממנו ועף באוויר. הוא החוויר מאד וניסה להגיע אל תיקו שעופף גבוה עד שנתלה על אחד מן הקורות.
"אליזבת!" קראתי והשתדלתי שלא לפרוץ בצחוק למראה פניו המפוחדות של רון.
"אני רוצה להוכיח שהוא מפחד" היא ענתה ועדיין לא נראה בשום מקום.
"אולי תתגלי כבר וזהו?" אני שואלת ומביטה איך התיק צונח לרצפה ורון ממהר לחטוף אותו.
"זה לא נורמאלי!" הוא אמר והביט סביבו שוב.
"את מפחידה אותו עד מוות" אמרתי בקול שקט ורון הביט בי במבט של: 'מה נראה לך שאת עושה? חייבים לברוח מפה!'.
"זה לא כזה נורא" היא צחקה "ככה הוא יצטרף אליי ויראה אותי"
"זה ממש לא בסדר" רון התערב בשיחה וניסה להשתלט על עצמו
"אווו. אז חתול לא בלע לך את הלשון, מה?" היא שאלה והבחנתי בעיניה האדומות, שפשפתי בעיני ופתאום התגלו לי גם פניה בבירור.
"שום חתול לא תפס אותי" הוא ענה וביטחונו גובר "עדיין לא, בכל מקרה" הוסיף
עכשיו היא כבר הייתה גלויה כולה, הבטתי ברון שנראה נינוח למדי, כאילו התרגל לעובדה שהיא פה אבל לא היה נראה שהוא מבחין בה.
"מעניין" היא אמרה וחייכה אליי
"אתה רואה אותה?" שאלתי והבטתי בו, הוא הניד בראשו.
"שומע. לא רואה" הוא אמר וכשהוא מתבלבל מעט הוסיף, "את רואה אותה?"
"כן" אמרתי, לא בטוחה אם זה מה שרציתי לומר.
"איך היא נראית?" הוא שאל
"בדיוק כמו בתמונה" עניתי והוצאתי את התמונה מן החדר הסגור. הוא בחן את התמונה.
"את יודעת, עדיין לא פירשנו את הרמז הבא" הוא אמר בחיוך
"מה היה הרמז?" שאלתי וכשהוא הביט בי מלמלתי, "אני חושבת שכתבתי לי אותו איפשהו"
הייתה שתיקה מעיקה, אליזבת התעסקה בתיקו של רון שוב כשחיפשתי את מה שרציתי.
" Bottom trepi" אמרתי לאחר כמה דקות
"תחתית המדרגות" אמר רון והנהן
"באילו מדרגות מדובר?" שאלה אליזבת ואני הנדתי בראשי.
"האמת היא שאין לנו שמץ של מושג" ענה רון
"למה שלא תנסו את המדרגות המובילות לעליית הגג?" היא שאלה
"למה לא?" שאל רון
"כי חיפשתי שם כבר" עניתי, "אתמול. אחרי שעזבתי את אליזבת "
"אז צריך לחשוב על מקום אחר" אמר רון וכולנו שקענו במחשבות.
עד ששמענו את קול הצדעים…