היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 3

הסתקלתי עליו במבט של 'סורי' הוא נאנח. והשפלתי את מבטי לעבר הסלט. לקחתי מלפפון ועגבניה ודחפתי אותם לפי "חשבנו לצרף אותך לנבחרת המעודדות" אמר גייק ואני התחלתי להיחנק.
"מה?!" שאלתי בעוד אית'ן דופק לי על הגב כדי שלא אחנק ואני משתעלת "כן…זה היה רעיון של אית'ן" אמר טובי, שהיה עוד מחברי הקבוצה של אית'ן. הסתקלתי על אית'ן במבט לא מבין. הוא שם את ידו מאחורי עורפו והתחיל לגרד את ראשו."כן.חשבתי זה יהיה כיף לבלות יותר זמן ביחד" אמר וחייך חיוך נבוך.
"במיוחד אכשיו כשהוא לא מפסיק לחפור עליך באימוני הקבוצה" אמר גייק וכל הכדורגלנים בשולחן החלו לצחוק. שהם היו בערך 20 בגלל שחלק מהם באו מבתי ספר שונים. והמעודדות כרגיל, זה לא עניין אותן. "סתמו" אמר אית'ן מבויש "ג'ולי?" הוא שאל מסתקל עלי ברחמים. לא ממש רציתי להיות בקבוצת המעודדות, אם לומר את האמת. "אני לא יודעת.." אמרתי שותה מבקבוק המים שהיה בתיקי. "למה?" שאל מוס מופתע "כי…" אמרתי מנסה לחשוב על משהו "כי…?" אמר אית'ן מנסה לזרז אותי. כל כך שמחתי כששמעתי את הצלצול של השעה השניה. קמתי מהשולחן בעודי שמה את התיק על כתף שמאל. אית'ן תפס ביד ימין שלי. הוא הסתקל עלי וקירב אותי עליו, לתת לו נשיקה על השפתיים. נתתי לו נשיקה מהירה וחסרת משמעות על הלחי, ורצתי לשולחן של קמיל. "בואי" אמרתי לה בעודי נוגעת בכתפה . "טוב אני באה" אמרה ונופפה לחברים שלה לשלום. לפני שיצאנו מהקפטריה הסתקלתי על אית'ן, ראיתי אותו יושב שם עם הבעה עצובה על פניו. קמיל משכה אותי לכיוון השירותים, כדי שהיא תבדוק את המסקרה שלה. לא ממש היה נעים לי עם אית'ן, למרות שמה זה היה הרעיון הטיפשי הזה שלו? אני ומעודדות? זה פשוט לא היה מתאים. "איך?" שאלה אותי קמיל בעודה מסתובבת מהמראה לכיווני. "מה?" שאלתי אותה "איך המסקרה?" "בסדר" "קרה משהו?" שאלה אותי "סתם.." "קרה משהו עם אית'ן?" איך היא מסוגלת לקרוא מחשבות? "כן.." "נו, שפכי" אמרה "תגידי, איך אני נראית לך במדי מעודדות?" שאלתי אותה בצניות "לא משהו " צחקה "ממש מצחיק…" אמרתי לה והחמצתי פנים. "טוב, בואי כבר לכיתה " אמרה ומשכה אותי לכיוון הכיתה שלנו- י"ב 1. נכנסנו, והמורה כבר הייתה בכיתה. למזלינו היא לא שמה לב שהיגענו באיחור מכיוון שהיא כתבה על הלוח. אז פשוט התגנבנו למקום שלנו, והמורה התחילה לבדוק את העבודות בצרפתית. "אמה?" שאלה המורה את אחת התלמידות."כן?" שאלה אמה בעודה מרימה את מבטה על המורה מהמחברת שלה. "הכנת את העבודה?" שאלה המורה בצרפתית. "וי" אמרה אמה וקמה להגיש את עבודתה למורה. היא חזרה למקום והכיתה הסתקלה עליה "מה?!" שאלה אמה קצת מעוצבנת ושמה את האוזניות באוזניה. "אדריאנה?" עברה המורה לתלמידה הבאה. היא הסתקלה על מקומה וגילתה שהיא לא שם.היא רשמה זאת במחברתה והמשיכה. "אוליבר?" שעלה המורה "מה?" הסתקל עליה אוליבר במבט לא מבין. "הכנת את העבודה?" שאלה בצרפתית "מה?" שאל אוליבר שוב. "3 שנים, אם לא יותר, אתה לומד צרפתית ועדיין לא מבין שאלה פשוטה?" שאלה אותו המורה בעצבנות באנגלית. הוא הסתקל עליה במבט של 'אופסי' והיא נאנחה. "הכנת את העבודה?" שאלה "אהה…אז תגידי עבודה" אמר אוליבר. "אז זה אומר שהכנת?" שאלה במבט מופתע וחייכה. השיער הבלונדיני החלק נפל על עינייה ועינייה בצבע חום נצצו. היא הייתה אחת מהמורות הכי צעירות שלנו בבית הספר, בתחילת גיל ה-30. "אמממ…לא" אמר אוליבר מסמיק. "ואני חשבתי שהשתפרת" אמרה המורה מאוכזבת. היא רשמה במחברתה ואוליבר נעלב. "ג'ולי?" שאלה אותי המורה בחיוך. "כן" אמרתי וניגשתי להגיש לה את עבודתי. היא הציצה בה ונראתה מרוצה מתמיד. היא עברה במהרה על ג'ון, סטיב, דיימון, פני, שון וקמיל. שמהם רק פני לא הגישה. המורה החלה לרשום את החומר לבגרות בצרפתית, ואנחנו התחלנו להעתיק. בזמן שהעתקנו היא הסבירה לנו על הכל. היא הסבירה שוב פעם לאוליבר שכנראה לא הבין כלום. אבל הוא גם ככה לא הקשיב ,בגלל שהיה עסוק מדי בלרשום מסרונים לרוז מ י"ב 3. הכיתה שבה גם אית'ן נמצא. קצת התאכזבתי שהשנה שמו אותי בכיתה נפרדת מאית'ן. מצד שני הוא היה חופר לי כל השיעור. לא שהוא מקשיב גם ככה. הוא לא אוהב ללמוד, הוא אומר שהוא יהיה שחקן כדורגל ככה שהחשבון או ההיסטוריה או המדעים, לא יעזרו לו בחיים.
אני לעומתו, מצטיינת. אני רוצה עבודה טובה.כמו אימא שלי, שעובדת כשפית במסעדה יוקרתית. או כמו אבא שלי, שעובד כעורך דין. אני רוצה להראות להם שהם ההשראה שלי, לכל מה שאני עושה.:}
"רוצה לבוא היום לקניון?" שאלה קמיל. "לא יודעת.." אמרתי "נו די. אל תתני לכל הקטע עם אית'ן לאכזב אותך…בואי נהנה קצת" "למה את חושבת הוא רוצה שאני מעודדת? את חושבת שאולי הוא לא אוהב אותי כמו שאני?" שאלתי אותה מאוכזבת "אוי ג'ולי תרגעי כבר! אם הוא היה רוצה מעודדת הוא היה זורק אותך כבר מזמן!" אמרה קמיל "וואו… את יודעת ממש לנחם אנשים" אמרתי לה בציניות "אני יודעת" היא אמרה וחייכה. "נו אז מה את אומרת?" שאלה שוב. "טוב, בסדר.." אמרתי וחייכתי. "יופי, אז ב14:00 תהיי מוכנה" אמרה. הצלצול נשמע. אני וקמיל יצאנו מהכיתה. אני לכיוון הלוקרים והיא לכיוון הגינה. הכנסתי את הדברים ללוקר. והוצאתי את הדברים לשיעור פיזיקה.ראיתי את אית'ן מתקרב עלי. ורצתי משם מהר בלי להיסתקל על פניו. רצתי על עבר הפארק של התיכון. הוא היה אחד מהיפים ביותר בבתי הספר הפרטיים. הוא היה מוקף בהמון פרחים ועצים, הוא היה צבעוני כל כך. אהבתי את הפארק הזה. תמיד באתי לפה גם אחרי הלימודים,גם בחופשת הקיץ. הייתי באה לפה או לבד או אם אית'ן. היינו רצים אחד אחרי השני וחוטפים אחד מן השני נשיקות. ואכשיו? אכשיו הוא כל הזמן באימונים שלו. הוא מתכוון להיכנס לליגה יותר גבוהה. הפעם האחרונה שהיינו פה היא הייתה לפני חודש או חודשיים. אני יודעת שאני מדברת אכשיו כאילו שנפרדנו, אבל לא. לפחות אני מקווה שלא. אבל בכל פעם שחשבתי על קבוצת המעודדות זה פשוט עיצבן אותי. אני מבינה שהוא רצה לעשות את זה כדי שנהיה יותר ביחד אבל…זה גרם לי להרגיש,כאילו שהוא לא אוהב אותי. כאילו שאני לא מספיק טובה בשבילו כ-ג'ולי, אלא שאני צריכה להיות איזה מעודדת. זה גם עיצבן אותי שהוא לא חשב על רגשותיי. אני לא כזאת שאוהבת תשומת לב. והמעודדות? הם תמיד הקניטו אותי לפני שהייתי עם אית'ן. ואכשיו? זה יהיה רק יותר גרוע! אם למשל אני אפשל, או אעשה משהו לא נכון. לא ידעתי מה לעשות…הסתקלתי על המזרקה. ראיתי מספר ציפורים ששותות משם. שמעתי צחקוקים, מהצד השמאלי של המזרקה ראיתי זוג תלמידים בכיתה י"א. כמו שאני ואית'ן היינו. זה כל כך עיצבן אותי!