הכל מוביל לדסמודוס פרק 8

"סופי אני חושבת שאת לחוצה סתם ככה, אני מסכימה שהמקום הזה נראה סופר מפחיד אבל אני ולילה נעזור לך", הסתכלתי על לירון,היא ולילה חיפשו את אותה החולצה.
"לך יהיה הכי כיף פה סופי, מכולנו", הרמתי גבה והסתכלתי על לילה ,"אני מתכוונת לכך שאת ודמיאן מסתדרים ממש טוב, אתם תבלו כמעט את כל השיעורים יחד ואולי…".
"שלא תעיזי להגיד את זה אפילו, זה שדמיאן מחבב גורם לכל הבנות לשנוא אותי, אם משהו יקרה זה שאני אמצא את עצמי מוקפת בחבורת בנות עם סכינים או משהו כזה", גרמתי ללירון ולילה להיקרע מצחוק, הן אפילו שכחו מהחולצה שחיפשו לרגע.
"סופי אני חושבת שאת מגזימה טיפה, אני מתכוונת שכן יש כאן את החבורת בנות שינסו להשפיל אותך וכל זה אבל , שאר התלמידים ממש נחמדים, אמבר ונוי מבקרות כל יום, ואני חושבת שמישהי בשם אליסון תבוא לבקר אותך",אליסון תבוא לבקר אותי?,
"אליסון?", לירון חטפה את החולצה מהידיים של לילה והנהנה,"היא חיפשה אותך בזמן שהיית במרפאה, מסתבר שהיא ראתה אותך מדברת איתי ועם אמבר אז היא חשבה שאחת מאיתנו יודעת איפה את", חייכתי,אליסון בן אדם ממש טוב, בעצם אשת זאב ממש טובה.
"טוב בואו נרד לאכול ארוחת בוקר, נלה וקטי יהרגו אותי אם אני לא אגיע בקרוב", לילה החמיצה את פניה,
"היום את אוכלת איתנו גברת נייט, עלייך ללמוד את שטח האויב לפני שאת נכנסת אליו", ניסיתי להחזיר ללילה ועשיתי את הפרצוף הכי חמוץ שיכולתי, לא שזה עזר כי היא צחקה עליי.
קמתי מהמיטה בעדינות והתקדמתי לעבר הדלת ,"טוב אם עליי להכיר את שטח האויב אז עדיף לעשות את זה מוקדם ככל שאפשר", חיוך מריר עליי על פניי בעוד שלירון ולילה חייכו חיוכים גדולים ומטופשים,"אז קדימה ",אמרו שתיהן וגררו אותי לחדר האוכל.
"הבלונדה מימין היא הכי מרשעת, קוראים לה אנה ועדיף לך לא להרגיז אותה יותר מדי, היא כשפית אש", הבטתי בילדה שראיתי כבר פעם כשעמדתי בחוץ עם דמיאן, בלונדה עם עיניים כחולות, די דומה לברבי רק עם שיער מסולסל.
"לידה עומדת התאומה שלה, בריטני, היא לא משהו מיוחד בעצמה אבל אנה מגבה אותה והן המלכות של הפנמייה, אפשר לומר", עוד בובת ברבי עם שיער מסולסל רק שהשניה שמה ליפסטיק ורוד.
"ליד אנה עומדת סילביה, היא בחורה די טובה האמת אבל התאומות גוררות אותה לצד האפל, קצת חבל לי עליה", סילביה היתה בלונדינית עם עיניים חומות, השיער שלה היה חלק ואני חושבת שהצבע יותר דמה לדבש מאשר לבלונד,"וליד סילביה עומדת ולרי, היא ממש דומה לי בגלל שיש לשתינו שיער שחור ושתינו קוראות מחשבות", עכשיו הבנתי איך היא ידעה שאני לחוצה, יריתי לעבר לירון מבט מרושע וגרמתי לה לצחוק.
"אני מעדיפה את חבורת הבנים מאש את הפאקצות האלא, לא כולל את סילביה", אולי אני אוכל לדבר עם סילביה פעם אחת, ואני מקווה ששאצליח לשכנע אותה להצטרף לחבורה שלנו, זו לא ממש חבורה אבל בכל זאת.
"דמיאן כזה חתיך, הלוואי שהוא היה שם לב אליי במקום לסופי, אני לפחות הייתי עושה משהו", השפלתי את הראש כדי שלא יראו את הסומק על לחיי,"בבקשה אל תתחילי אני נשבעת שאם…", כאב חד פילח את ראשי ,הרגשתי שירו לי בראש ,צעקתי כמו מטורפת והבהלתי את לירון ולילה כהוגן.
"מה זה היה?", אני ,לילה,לירון ,נלה וקטי היינו במרפאה,"היה לי חזיון",אמרתי בפשטות, זו לא הפעם הראשונה שקיבלתי חיזיון אבל הפעם הזאת הכאב היה יותר מדי,"מה ראית?", לנוביה נכנסה לחדר וסימנה לבנות האחרות ללכת.
אני בעצמי לא ידעתי מה ראיתי, הכל היה מטושטש, החזיון לא היה ברור עדיין,"לנוביה ,אני לא יודעת מה ראיתי, לוקח קצת זמן לחזיונות להתבהר וזה דורש הרבה ריכוז",
"אם כך אני אעזוב אותך בינתיים כדי שתוכלי לנסות להבין מה ראית, אחזור בקרוב", לנוביה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת.
נשעתי על מעקה המיטה ונאנחתי,"אני מופתעת שיכלת לראות אותי כבר בשנייה שנכנסתי לעולם הזה". הסתובבתי וראיתי דמות מפחידה שהייתה מוקפת בצללים,"מי ומה את לעזאזל?"