הכל מתרסק – פרק 2

הגענו לקיוסק וראינו את עידו.
ניסיתי להסתיר את עצמי.

"זה בסדר" שירה לחשה לי באוזן, "פשוט תתנהגי כאילו את לא מכירה אותו"
"איך אני יכולה להתנהג כאילו אני לא מכירה אותו עם כל העבר שהיה לנו, ואת יודעת איזה עבר היה לנו" הרמתי את הקול טיפה.
*רק אל תראה אותי רק אל תראה אותי רק אל תראה אותי* המחשבה עברה לי בראש.

"היי דנה.."( לאאאאאאאאאאא, חשבתי לעצמי) הוא הסתכל עליי וחצי חייך.
"ביי עידו!" לא חייכתי בכלל ויצאתי מהקיוסק.
שירה רדפה אחריי, "דנה!" היא הסתכלה עליי כאילו היא לא מכירה אותי. "מה?! איך הוא יכול לחייך אליי אחרי כל מה שהוא עשה לי?!!?" צעקתי ונדמה לי שעידו שמע אותי.
"הוא ניסה להיות נחמד.." שירה אמרה, "נחמד" צחקתי צחוק מזוייף וציני, "נחמד זה ההפך ממה שהוא".
"את מגזימה" שירה נראתה מאוכזבת ממני "למה את מגנה עליו כלכך?" התעצבנתי.
"אני לא מגנה עליו.. לא משנה אוקיי? אני הולכת לקנות לך ארטיק ונלך לשבת במגרש, ארטיק לימון?" שירה ניסתה לעודד אותי. "בואי נלך קצת פרוע" היה לי חיוך שובב "מישמש" צחקתי "מישמש?!" שירה צחקה עוד יותר, "וואו את ממש הגזמת" "טוב דיי עם הציניות" צחקתי, "אז את הולכת או לא?" חייכתי אליה,
"שני ארטיק קרח בטעם מישמש כבר בדרך" היא חייכה אליי בחזרה והתחילה ללכת לכיוון הקיוסק.

ישבתי בחוץ על אחד הכיסאות שפתאום עידו בא לכיוון שלי.
"תקשיבי דנה אני מצטע.." הוא ניסה להגיד. "תחסוך את זה ממני עידו" קטעתי אותו באמצע.
"סליחה לא תעזור" לא רציתי להסתכל עליו כי ידעתי שאני ישר יימשך לעיניים הירוקות שלו, שיגרמו לי לחזור חזרה להתחלה ולהתאהב בו שוב, אז הסתכלתי על הרצפה.
"אוקיי.." הוא נשמע מאוכזב, "אני מבין, לא הייתי צריך לבגוד בך. אני באמת אהבתי אותך כמו שלא אהבתי מישהי אחרת" הוא ניסה ללטף לי את הפנים אבל דחיתי אותו. "אז למה בגדת בי? כי כלכך אהבת אותי? זה לא כלכך נשמע לי הגיוני אתה יודע".
"בגדתי בך כי לא חשבתי" הוא אמר, "יעל משכה אותי לזה" הוא ניסה לשכנע אותי.
"יכולת להגיד לא" לבסוף הסתכלתי עליו עם מבט כועס, אבל נמשכתי לעניים הירוקות שלו שוב אז הסטתי את המבט שלי, ושוב הסתכלתי על הרצפה.
"אמרתי לך כבר, דנה. יש לה סוד שאסור שאף אחד ידע".. "מה הסוד?" שאלתי.
"אני לא יכול להגיד לך".. הוא אמר "אז אין לנו על מה לדבר" אמרתי.

"ארטיק מישמש לי, וארטיק מישמש לדנה" שירה דילגה אלינו.
"טוב.. אני צריך ללכת" עידו התחיל ללכת אחורה אבל עם הפרצוף אלינו.
"ביי" אמרתי מיד.
"ביי.." שירה הסתכלה עליו.

"נו, ספרי לי!" "על מה דיברתם?!" שירה אמרה בהתלהבות.
עזבי.. הוא ניסה להתנצל שוב פעם. כרגיל…