הלהקה – פרק 9

בס"ד

בפרק הקודם:
החבורה מתכוננת להקליט דיסק עם זאק אך חוששים לכך שיגלה את סודם לבסוף הם מחליטים
להתחפש על מנת שזאק לא יזהה אותם, אמילי מתחננת לספר לחבריה על הקשר שלה עם שיין,
אשלי עוזרת לזאק ומתקרבת אליו.

פרק 9:
זאק התבונן בנוכחים בחדר והופתע לגלות שהמצב הוא לא מה שחשב, הוא דמיין את חברי הלהקה
שונים לגמרי ממה שהוא ראה, הוא לא היה בטוח מה דמיין אבל בטוח לא מה שראה אולי ציפה לראות אותם יותר גדולים או לבושים בצורה שונה, הוא הביט על היילי בחוסר ידיעה שהנערה שעומדת מולו זאת היילי הנערה היחידה שלא היה אכפת לה ממנו וכל כך ציפה לכבוש 'היא כל כך יפה' חשב לעצמו,
"שלום" אמרה לנה בחיוך "אני לנה מנהלת הלהקה, אלו ל…לאון" הוסיפה והצביע על ליאם
"ש…שון" הצביעה על שיין "א….אליזבת" הצביעה על אמילי "וקייט" הצביעה על היילי שהעיפה לעברה
מבט כועס ולאחר מכן שינתה אותו לחיוך והסתכלה על זאק שחייך גם הוא "היי, אני זאק"
"אנחנו יודעים" מלמלה אמילי "מה?" שאל זאק "כלום" ענתה במהירות,
"אין זמן לבזבז" הכריזה לנה והגישה לליאם גיטרה "אם המפיק מאחר זה לא אומר שאת לא
צריכים לעשות חזרות" הוסיפה וארבעת חברי הלהקה החלו לצחוק מבדיחה פרטית
שככול הנראה זאק לא הבין כלל, שיין ואמילי ישבו על הספה, ליאם על הכיסא שלנה ישבה עליו קודם
לכן והיילי ישבה על החלק העליון של הספה, זאק שהבין איפה עליו לשבת עלה לשבת ליד היילי במהירות
והם התחילו לשיר את השיר של ליאם, בהתחלה בזיוף קל אבל אחר כך היה אפשר להרגיש את
הכימיה בין החמישה ואפשר היה לחשוב שכולם להקה אחת.
לאחר החזרה זאק נפרד מהחבורה וארבעתם מיהרו להחליף בגדים ולחזור למראם המקורי,
לפני שיצאו אספה לנה את החבורה "קודם כל אני רוצה להודות לכם על המאמץ ודבר שני אני רוצה להבהיר שאני יודעת כמה זה מרגש שזאק הוא זמר והוא מאוד "חתיך" כמו שאתם אומרים אבל אני מזכירה לכם שאני לא מרשה לצאת בתוך הלהקה זה יכול ליצור ריבים ואני לא רוצה בעיות, ברור?"
אמרה "ברור" אמרה היילי כמעט בצחוק 'כן רק אני אצא איתו' חשבה בלעג "ברור" אמר ליאם אחריה בצחוק שיין ואמילי הביטו זה בזה בתסכול והינהנו לחיוב "טוב מאוד" אמרה לנה לקחה את תיקה ויצאה מהחדר.

"ברנדה" צעקה אשלי בכעס,
"היי אשלי" אמרה ברנדה בחיוך,
"למה לא ענית לי אתמול?" שאלה בחשדנות,
"אמא שלי החרימה לי את הפלאפון כי ברחתי אתמול כדי ללכת למסיבה, את יודעת אי קשוחה היא"
"בסדר, את יודעת איפה היילי?"
"דיברתי איתה בבוקר, הנה היא" אמרה ברנדה כשהבחינה בהיילי הולכת לקראתן,
"היי, היילי" אמרה ברנדה בחיוך מתוק,
"היי בנות" אמרה היילי,
"איפה היית אתמול?" שאלה אשלי בחשדנות,
"במפגש משפחתי אמרתי לכן"
"באמת כי עברתי אתמול בבית שלך ולאמא שלך לא הייתה מושג על שום מפגש משפחתי"
"למה היית בבית שלי?" אמרה היילי בכעס,
"רציתי לשכנע את אמא שלך לתת לך ללכת איתנו"
"למה שיקרת לנו?" שאלה ברנדה נעלבת,
"לא רציתי לשקר לכן" אמרה היילי כשעל פניה הבעה מתנצלת,
"אז אל" אמרה אשלי מסוקרנת, היילי תפסה את ידי חברותיה ולקחה אותם לקצה המסדרון כדי שאף אחד לא ישמע "אני אספר לכם את אתן חייבות להישבע לי שאתן לא תספרו לאף אחד"
"נשבעת" אמרו אשלי וברנדה יחד,
"יצאתי לדייט"
"מה?" שאלו שתיהן ביחד,
"ולא סיפרת לנו?" אמרה אשלי כאילו נעלבת,
"רציתי פשוט….אני יוצאת עם בחור קצת לא….שגרתי" אמרה היילי,
"בחור פדיחה?" שאלה אשלי,
"בחור פדיחה" אמרה היילי בשקט,
"מסכנה שלי, לפחות הוא שווה משהו?" שאלה ברנדה,
"הוא חמוד"
"מי זה?" שאלה אשלי,
"אל תכריחי אותי בבקשה"
"נו אנחנו לא נספר, את חברה שלנו או לא?"
"שיין רוברטס" ענתה היילי במהירות,
"המוזר עם הכובע, מה את מוצאת בו?" שאלה אשלי בגועל,
"אמרתי לכן הוא חמוד"
"שיהיה" אמרה אשלי ושלושתן המשיכו אל הכיתה.

בהפסקת הצהריים כל התלמידים יצאו אל עבר חדר האוכל וכך גם שיין, אמילי וליאם שאכלו צהריים
ביחד כמו כל יום "זה אמור להיות אכיל?" אמר ליאם בגועל והסתכל על העיסה שעל צלחתו,
"האמת אם מוסיפים קצת הרבה מלח זה כמעט אכיל" אמרה אמילי,
"רק חבל שזה לא בריא" אמר ליאם במרירות,
"יואו אתה כזה חנון" אמר ליאם,
"מדבר הילד שהלך לנשף החורף של הבית ספר לבדו"
"לפחות אני לא הלכתי עם אחותי והחבר שלה" התרעם,
"אולי תפסיקו לריב" כעסה אמילי,
"תגידי לאדון ממורמרי"
"תגידי לאדון אני כזה קול"
"אני חייבת להשיג לעצמי עוד חברות" מלמלה וקמה ללכת,
"לאן?" שאל ליאם,
"למקום רחוק ממכם" אמרה ויצאה במהירות מן חדר האוכל, שיין יצא אחריה והשאיר את ליאם
יושב בשולחן לבדו, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שליאם היה לבד לא היו לו כל כך חברים והחברים היחידים שלו שהיו שיין ואמילי התייחסו אליו רוב הזמן כמובן מאליו ולא הקדישו לו זמן רב, ליאם היה חסר ביטחון ליד אחותו המוצלחת הוא הרגיש נחות ותמיד נשאר לבד, כשהוא ואחותו הכירו את שיין ואמילי היה בטוח שהסכימו להיות חברים שלו רק בגלל היילי, אבל כשהקימו את הלהקה ליאם סוף סוף הרגיש חשוב ואהב להפוך למישהו אחר רק לכמה שעות, בשבילו הלהקה הייתה כל עולמו והחלום הכי גדול שלו.
ליאם קם מהכיסא גם הוא ויצא מחוץ לחדר האוכל בפנים נפולות, הוא רוקן את מגש האוכל אל תוך הפח הירוק הגדול והתקדם אל המעבדה שם נהג להיות ברוב הזמן שלו בהפסקות, הוא פתח את דלת המעבדה וקול כאב נשמע מאחוריה, ליאם מיהר לעזור לנערה שפגע בה לקום בסליחה חלושה,
"אני מצטער" הגביר הפעם את קולו "זוז" אמרה ברוגז וטרקה מאחוריו את הדל, הוא הביט מופתע
והעיף מבט את המורה שנראה מיואש, ליאם יצא לאחר הנערה במהירות בסקרנות רבה לגביה……