הלוואי ש…- פרק 8

אלכס120 18/04/2017 569 צפיות אין תגובות

הבטתי בה במבט עגמומי. רציתי ללכת הבייתה כול כך עכשיו. "אני מבינה" מילמלתי, למרות שלא הבנתי. אפשר ללכת ולבקש מהארתור הזה כרטיס יציאה או מה שזה לא יהיה, אבל אני מניחה שזה יותר קשה ממה שחושבים- הרי הוא בעצמו הורה על להביא אותי למקום הזה. "מצטערים…" אמר מארק. "בכול מקרה. אל תחשבי שעכשיו כולם יתנהגו אלייך כמו אל פרינססה בגלל שאת בת מלך. את בדיוק כמו כול אחד מאיתנו" המשיכה אלה. המילים לא פגעו בי, אלא הכוונה שבגללה הן יצאו אל העולם. "לא חשבתי אחרת" אמרתי. והבטתי בעינייה החומות בחדירות. אולי זו טריטוריה שונה, אולי החברה וכל מה שהכרתי לא כאן, אבל אני לא אתן לאף אדם לתת לי הרגשה כזו…. אני לא יודעת איך להסביר, אבל זו הרגשה לא טובה. היא הביטה בעיניי הירוקות והבוהקות, כאילו מבקשת לא להיכנע. "חבר'ה" אמר ג'יימס, והצביע לעבר לדלת הכניסה.
עמדה שם חבורה של גברים וכמה בחורות. "החדר צריך להתפנו" אמר הבחור הגדול שעמד בראשם. "אנחנו באמצע משהו פה! אז אם לא אכפת לכם, לכו!" סיננתי. "אלכס… שקט" אמר לי יונתן. "זה אלכסנדרה, לא אלכס. אתה לא תקצר את שמי ללא רשות" נזפתי. "לא שמעת מה אמרתי לך ממקודם? את בעלת מעמד שווה לכל אחד כאן! אין לך זכות לפקוד עליו" אמרה אלה. "לא פקדתי, נזפתי. ובפעם האחרונה שבדקתי, זו לא נקראת התנשאות או פקודה" אמרתי לאלה בקול רם. התחלנו להתווכח, בלי לשים לב לבקשת הקבוצה שהייתה בפתח הדלת. באיזשהו שלב, אלה החלה להתעצבן והושיטה את ידה. טורנדו קטן נוצר בה והיא שילחה אותו אליי. "אלה! היא לא מכירה בכוחות! את תפגעי בה!" צעק ג'וני. והבטתי בטורנדו. לא ידעתי אם לחייך או לתקוף בחזרה. פשוט שלחתי יד לעבר הטורנדו שהתקרב אליי במהירות. "מה את עושה?" התפלא האיש הגדול. הוא בדיוק שלף חרב בשביל להתמודד עם הטורנדו. והבטתי ברוח המסתחררת בשמחה, והיא הוקטנה לגודל של עגיל ממוצא, והתפוגג באויר. "מה…..?". שמתי לב שהשארתי את כולם המומים. "לא חשבתי שיש עוד אנשים עם היכולת שלי מחוץ מג'יימס, אבל מתברר שדווקא יש" אמרתי בהקלה. "כשהראתי לאמא, היא אמרה לי שאסור לי בחיים להראות זאת לאבא, וכך עשיתי כמו ילדה טובה. הדחקתי את הכוח עד אותו הלילה כשג'יימס אסף אותי" אמרתי, והבטתי בג'יימס בחיוך. הוא רק עמד שם עם פה פעור והמום. "בכל מקרה, אתם יכולים לומר לי מה זה?" שאלתי. הם לא ענו ולא הנידו עפעף. הם רק עמדו ולא הנידו עפעף. "חברים?" שאלתי. "אבל… לכול אחד והכוח שלו…איך…?" מילמלה ג'נה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך