המורה למתמטיקה- פרק 10. בבקשה תקראו :)

עברו שבועיים מאז מה שקרה עם ג'ון ואני עדיין מנסה לשמור ממנו מרחק. אני מבריז מיותר מחצי משיעורי מתמטיקה, וגם אם אני טורח להגיע, אני יושב בסוף הכיתה ולא באמת מקשיב או יוצר איתו קשר עין. אני אפילו לא יודע למה אני מגיב ככה, אולי אני פשוט מפחד, או שאני עדיין לא מאמין שכמעט חלקתי את הנשיקה הראשונה שלי עם המורה שלי למתמטיקה. האמת שמה שאני באמת לא מבין זה למה הוא לא מדווח עליי, או מודיע לאמא שלי. וליה גם אמרה לי שהוא תמיד כותב שאני נוכח בכיתה, גם כשאני מבריז. האמת שאני כבר לא יודע מה עובר למורה הזה בראש, כמו שאמרתי כבר בהתחלה, אין ספק שהוא חולה נפש.
"אתה לא יכול להמשיך להבריז ככה! אתה צריך ללמוד!! מה תעשה בבגרות?" ליה העירה לי אחרי שיעור היסטוריה. "אני אמרתי לך שאני צריך לעבור כיתה כדי שאני אוכל לשכוח מזה, את לא נתת לי לעבור!!" הזכרתי לה בעצבנות. "אתה עושה עניין משום דבר! הוא לא באמת עשה משהו, נכון?" היא שאלה, לא באמת מצפה לתשובה. "הוא היה עושה! אם לא הייתי בורח משם.." אמרתי לה. "בסדר, אבל זה פה בכיתה, הוא לא יעשה לך פה כלום. אתה חייב להפסיק להבריז." ליה גערה בי. "בסדר,בסדר. אני אפסיק להבריז… ממחר." אמרתי והסתובבתי לכיוון הדלת, ובדיוק באותו רגע הדלת נפתחה וג'ון נכנס לכיתה, אני והמזל שלי.. חשבתי לעצמי. הוא היה נראה די מוזר היום, הוא הלך במגושמות, היה חיוור ולבש משקפי שמש שחורים שהסתירו את עיניו. בטח הוא חולה, חשבתי לעצמי, והסתובבתי אל ליה, שחייכה אליי בניצחון, "מגיע לך! אתה לא יכול לצאת עכשיו. עכשיו בוא שב לידי, ותשתדל ל-ה-ק-ש-י-ב." היא אמרה, מבטאת באיטיות את המילה האחרונה. "שלום לכולם, אני אבדוק שמות ואז אנחנו נערוך בוחן פתע קטן שהכנתי לכם." הוא אמר בקול שקט למדי. קריאות של "לאאאאא!" נשמעו ברחבי הכיתה, אבל ג'ון לא התייחס אליהן, בעצם הוא היה נראה יותר כאילו הוא בכלל לא שמע אותן, כאילו הוא מנותק מהמציאות. "מה תעשה עכשיו? אתה לא יודע כלום!" ליה לחשה לי. "יהיה בסדר.." אמרתי לה, למרות שאני בעצמי לא חשבתי ככה.
אחרי שג'ון סיים להקריא את השמות, הוא ניגש לחלק לנו את הבחנים. כשהוא הגיע לשולחן שלי ושל ליה, הוא שם רק בוחן אחד על השולחן, מתעלם ממני לחלוטין. "מה איתי?!" צעקתי עליו. הוא התקרב אליי קצת, מה שקצת הלחיץ אותי, "אני אתן לך להתכונן, כדי שלא תיכשל. אתה תעשה את הבוחן מחר." הוא אמר לי בשקט, ורק אז הבנתי מה עובר עליו היום. כמעט נחנקתי מהריח החזק שיצא לו מהפה, ריח חזק של אלכוהול. מהר מאוד הוא התרחק ממני והמשיך לחלק את הבחנים. "הוא שיכור.." לחשתי לליה. "מה?! על מי אתה מדבר?" היא שאלה בחוסר הבנה. "לא משנה, אני אגיד לך אחר כך." לחשתי לה בחזרה.
נשארו עוד 5 דקות עד סוף השיעור, סוף סוף זה נגמר, חשבתי לעצמי. "ליה, תוכלי לגשת אליי רגע?" ג'ון שאל את ליה והיא מיד קמה והלכה אליו. הסתכלתי על שניהם, או יותר נכון על ג'ון. תהיתי אם המרחק בניהם קרוב מספיק כדי שליה תריח את הריח החזק שיוצא לו מפה כשהוא מדבר, ואז פתאום התחלתי להילחץ. ניסיתי להרגיע את עצמי, ג'ון הוא הומו, הוא לא יעשה לה כלום. וחוץ מזה הוא לא יעשה לליה משהו לפני כל הכיתה.. אני חייב להירגע. כשליה סיימה לדבר איתו, היא מהר חזרה והתיישבה לידי, "ג'ון רוצה שתדבר איתו בסוף השיעור, על הבוחן." היא אמרה. "למה הוא לא יכול לדבר איתי עכשיו?" שאלתי בלחץ. "אני לא יודעת. פשוט תרגע.. אני בטוחה שהוא לא יעשה לך כלום." ליה לחשה לי, בטון די עצבני. הרגשתי שהיא כבר מאבדת סבלנות אליי בגלל ההתנהגות שלי בזמן האחרון, וזה מתחיל להטריד אותי.
בסוף השיעור, במקום לגשת לג'ון, ברחתי מהכיתה מהר, מהכיתה, מג'ון, וגם מליה. אני יודע שאני סתם מגזים, אבל זאת לא אשמתי, אני פשוט לא מסוגל להיות איתו לבד, זה מפחיד אותי, במיוחד עכשיו, כשהוא שיכור. אוף זה מעצבן שאף אחד לא מבין אותי, אפילו ליה לא מבינה אותי, מה יכול להיות יותר גרוע מזה?! באותו רגע הדבר היחיד שרציתי לעשות, זה ללכת הביתה. יצאתי במהירות מהמבנה והלכתי לכיוון השער, שלמזלי היה פתוח. ופשוט יצאתי מבית הספר, הפעם לא הייתי מוטרד בכלל מהעובדה שיכולים לתפוס אותי, לא היה אכפת לי. אני מרגיש כל כך רע עם עצמי, ואני אפילו לא יודע למה. רק רציתי להגיע כבר הביתה, להתנתק מהבית ספר, מהכיתה, מג'ון, ומליה.. להתנתק מכולם.

—————————-
אוקיי, אז ככה. אני יודעת שהפרק הזה קצת מתסכל (לפחות בשבילי) והאמת שאני לא יכולה להבטיח שדברים יהיו מובנים יותר ויסתדרו, כי הם לא, לפחות לא בקרוב. ובנוגע לפרק הבא, אני אשתדל להעלות אותו היום, ואני יכולה להגיד גם שבפרק הבא תגלו דמות חדשה, שתעזור קצת לדן לצאת מהתסכול. בקיצור, יש למה לחכות ולא צריך לחכות הרבה :)
וכמובן שאני אשמח לתגובות, ביקורות והשערות להמשך. תודה לכל מי שקורא ומגיב :)