הנודדת

כשמסתכלים עליה, רואים פנים שחומות,מעט מחוצקנות, שפתיים עבות , ועיניים סיניות חומות.
אבל שנכנסים פנימה, מגלים סיפור.
אמנדה היא עולה מתאילנד. היא ילדה יתומה, צנומה וצנועה.
ההורים של אורנה נפטרו בעבודתם במכרה- גייזר של פחמן דו חמצני חנק אותם למוות בעבודתם.
מאז, היא נודדת. מבית לבית, מעיר לעיר, ממדינה למדינה.
כל פעם להורה חדש, בתקווה שהוא יתייחס אליה בכבוד,דבר שלא זכתה לו בעבר.
השבוע היא הגיעה לארץ-ידידה של הוריה ׳סידרה׳ לה הסעה בספינת מטען;
ההעפלה ארצה היתה כה מסוכנת , כה בלתי אפשרית;
אבל מי שמכיר את אמנה יודע כי היא תשרוד כל דבר.

היא עמדה בדלת בית היתומים מתנשפת.
היא ידעה שאם לא תמצא לעצמה תדמית טובה לא תמצא משפחה.
״על החיים ועל המוות״ היא לחשה ופתחה את הדלת.