הנסיכה המורדת פרק 3

eden_books 15/12/2013 520 צפיות 3 תגובות

בן הסוחר. מה הוא עושה פה ? הוא רוצה למות ? אסור לי להראות שאני מכירה אותו אז חייכתי קלות
"לא נורא אבא, תן לי לדבר איתו, אל תדאגו לי " אמרתי ואבי הביט בי בחשדנות , משכתי בכתפיי והוא נאנח ביאוש
"בסדר, אתם משוחררים השומרים " אמר והלך חזרה לארמון והשומרים הלכו אל שער חצר הארמון .
"מה אתה לעזאזל עושה פה ? באת למות ? " שאלתי ברוגז והוא חייך חיוך רגוע
"האמת שלא. באתי להודות לך דרך התגנבות לחדרך אבל שיערו שאני גנבתי את המטבעות זהב מהממלכה וידעתי שזו את כמובן, אז נתתי להם לקחת אותי במקום שיתלו אותך " הסביר ונאנחתי
"אני יכולה להסתדר בעצמי " חיוכו התרחב "לך, לפני שאתחרט ובאמת תיתלה " דרטיאן לא פיקפק באימרתי והחל ללכת משמה, חייכתי קלות וחזרתי אל הארמון . אך אבי חיכה לי בדלת הארמון וחיוכי נמחק
"למה שיחררת אותו ? " שאל בקולו הרוגז והכבד
"חף מפשע, אני ראיתי אותו כמה וכמה פעמים כשהייתי בטיולים בשוק " אמרתי ואבי הינהן "לכי לחדרך, אני לא צריך עוד צרות ממך " אמר ועליתי בריצה לחדרי, נועלת את החדר אחריי
"ראית את זה אנט ? " שאלתי ואנט צחקה "נאה הבחור , מניין לך להכיר אותו ? " שאלה בחיוך שובב וניפנפתי בידי לאות שטות "דיי לשטויות ממך אנט, אני מכירה אותו כי הוא בן הסוחר , אורליק " הסברתי והיא הביטה בי בעודה מסדרת את מיטתי "ראיתי איך חייכת אליו נסיכתי , שכחת שראייתי טובה משל חיות המעוף הטורפות ? "
אני הנדתי בראשי מיואשת ופשטתי את בגדיי, להיכנס לאמבטיית הסבון שהכינה ממקודם. המים החמימים גרמו לי לרוגע
"למה בא הנער בכלל ?" שאלה והעברתי את הסבון על גופי "להודות לי , בהתגנבות לחדרי אך השומרים חשבו שהוא זה שגנב את המטבעות אז הוא הפליל את עצמו שלא יתלו אותי" הסברתי והניחה על מיטתי שמלת משי בצע קצף ים עם נצנצים מעטים בצווארון , שרבולים שקופים ולא נפוחים לידיים . לרגלי המיטה שמה את נעלי הסירה הירוקות שיתאימו.
"אז נחמד, ממתי הוא מכיר אותך שמוכן לההרג בשבילך ? " המשיכה לשאול וצחקתי
"בלשית שאת ממש, ומאז שהתחלתי למרוד באבי, גיל 16 " עניתי ויצאתי , מנגבת את גופי , אנט נחלצת לעזרה בקשירת המחוח לגופי הדק "ציינתי אי פעם עד כמה אני שונאת שמלות מחוח? " שאלתי ברוגז נשענת על השידת 'איפור'
"תאשימי את אביך , הוא זה שמארגן את הנשף הלילה, שתדעי רק נסיכתי , כול הנסיכים מרחבי הממלכות באים לראותך" נאנחתי ביאוש ורוגז מעורבבים "ממש יופי, בובת ראווה עושה אותי אבי " פלטתי ונעמדתי, שמה את הנעליים לרגליי ויושבת בכיסא מול המראה מכדי שתעשה את התסרוקת האהובה עליי – צמה ארוכה ופשוטה
"אויש אמה, לא אשמת אביך שאת נסיכה יפהפייה " אנט אמרה כנגד דבריי ופלטתי גיחוך "דיי לחנופה " השבתי והנידה בראשה בעודה שוזרת את שיערי בצמה "זו לא חנופה נערתי, זו אמת לאמיתה " חייכה חיוך קטן
"איזה יופי אין בך? עינייך זהובות כמו כוכב בלילה, עורך בצבע שמנת , שיערך בלונדיני ואורכו למותנייך , גבוהה ורזה את, כנראה לא ראית את נסיכות הממלכות הרחוקות " הוכיחה את עמדתה ואני רק מביטה בנערה המשתקפת מן המראה. יכול להיות שיש בי משהו מיוחד.


תגובות (3)

הסברתי והניחה – )היא הניחה
*בצבע
אני אוהבת את האנט הזאת :-)
תמשיכי

15/12/2013 09:30

וואי הכתיבה שלך מהממת !
וזה כזה מגניב שהם מדברים בשפה גבוהה כזאת של פעם ! איך אני אוהבת את זה :)
ותמשיכיי !

15/12/2013 12:37

תודה רבה לכן :)

15/12/2013 13:40
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך