הנסיכה המורדת פרק 4
הנשף המלכותי שאבי אירגן הגיע. הבטתי מחלון חדרי לבושה שמלה בצבע קצף ים ונצנצים על צווארה כשהמחוך לוחץ על גופי עד אין נשימה. אני לא מבינה למה אני לא יכולה לרדת ללא שיקראו לי,נכון, אני מלכה עתידית ומיועדת אך הדבר אינו פייר. אני צריכה זכויות , זכות להתבטאות כיוון שלנשים אין חשיבות , אינן יכולות להביע את דעתן ושלא לדבר על עבודה שלא קשורה לבית.
"קבלו את הנסיכה אמנדלה" אמר משרת אבי ויצאתי החוצה מחדרי, יורדת אט-אט במדרגות ורואה בין כל אצילי הממלכות את כריסטיאן מחייך. אני לא רוצה להינשא לו עם כמה שהוא נראה נחמד וטוב, אני רוצה להינשא מתוך רצון ליבי.הדבקתי חיוך עם פניי ואמרתי שלום לכל מי שפנה אליי, רואה אותו קרב אליי ולוקח את ידי לנשיקה "את נראת נפלא נסיכתי " אמר בחיוך מנומס ומתקתק "תודה לך אדוני, איך הנשף עד כה? " שאלתי בנימוס "מרהיב אך השתפר כאשר הופעת" השיב כריסטיאן עוזב את ידי "תודה על מחמאותייך" אמרתי אך בתוכי הרגשתי בלון אוויר של יאוש מתופצץ "אביא לך יין להרטיב את גרונך, חכי כאן" אמר וסלל את דרכו בין כולם.
"את בהחלט נראת מרהיב היום נסיכתי" שמעתי קול מוכר והסתובבתי מופתעת "מה אתה עושה פה? " שאלתי ברוגז ובשקט כשלקחתי אותו לצד, דרטיאן רק צחק לתגובתי ונישען על קיר המסדרון "לבקרך וכי אני אוהב נשפים עם אוכל חינם" השיב וגילגלתי את עיניי "ומאיפה הבגדים הללו ? " הבטתי על לבושו המפואר. לבוש בצע כחלחל ושחור שהבליט את עיניו ושיערו "קניתי בזהב אשר הבאת לאבי " מטומטם, חשבתי לעצמי "תיזהר שלא יגלו אותך כיוון שיתלו אותך במהירות " אזהרתי אותו ובאתי ללכת כאשר הרגשתי אותו תופס בידי ומסובב אותי אליו קרוב "את תתני לי ריקוד אחד איתך נסיכתי הנפלאה ?" הביט בעיניי "כן, ואז תלך " עזבתי את ידו והלכתי , משאירה אותו שמה לבד ומקווה שאף אחד לא ראה את השיחה הזו.
______________________________________________
"חיפשתי אותך בכל מקום" אמר כריסטיאן כאשר נתקל בי בחצר הארמון. אם הוא היה מחפש בכל מקום הוא היה מוצא ממזמן לא? עם דרטיאן "מצטערת אדוני, הייתי צריכה לטפל במשהו" יותר נכון מישהו.
"זה בסדר, קחי תשתי קצת זה יהיה לילה ארוך " הוא הגיש לי את כוס היין ושתה משלו. תמיד החשיד אותי כשמוזגים לי ולא אני לעצמי. קירבתי את הכוס לאפי מריחה ושותה, למקרה שאין רעל שמריחים אך כריסטיאן צחק מביט בי "את חושבת שארעיל אותך? את ארוסתי"
"לא אתה, אחרים" חייכתי בנעימות וראיתי את אבי שהביט בנו דרך חלון אולם הנשפים, רמת שפל חדשה אבא. "כדאי שניכנס, התחילו הריקודים " אמרתי מבנחמדות אחרי שהייתה שתיקה ארוכה והוא הגיש לי את ידו "תקדישי לי ריקוד ראשון?" שאל מביט בי והרמתי את מבטי אליו גם "בשמחה אדוני" השבתי "תקראי לי כריסטיאן, פשוט כריסטיאן " חייך והלכנו לתוך האולם .
זה הולך להיות לילה ארוך בהחלט.
תגובות (1)
תמשיכי 3: