הסוף-פרק 3
שלושה גירמי שמים התגבשו להם, מנצנצים מרחוק, מפיצים קצת אור. ג'וני שכב על אחד מהם, מנצנץ כמו כוכב זוהר. הוא הביט השמימה. שני כוכבים ניצנצו מעליו, הוא כמובן, לא ידע מה זה. הוא לא זכר ולא הבין. כמו ילד שזה עתה נולד. בדרך משונה, הוא יכל לנשום ולנשוף ללא כל בעיה בחלל, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הוא כמובן לא חשב על זה, רק הקשיב לקולות המשונים שבקעו מאיפשהו, הוא לא ידע מאיפה.
היד התגרדה לה והביטה סביב, ממצמצת באצבעותיה כל כמה זמן ומנסה לזוז ולהתנתק מג'וני, אך ללא כל הצלחה. ג'וני קרה לה "אה", כי זאת המילה הראשונה שעלתה לו בראש.
"קקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק…" הוא קרא בקול.
"קקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק…" מישהו קרא בחזרה.
"קקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק…" התעקש ג'וני.
"קקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק…" התעקש המישהו השני.
ג'וני התעצבן, הוא התחיל לצרוח. אה התעצבן גם וזז מצד לצד
"קק!" פקד עליו ג'וני אך הוא נישאר במקומו מתעלם מכל פקודה.
"קק אה! קק!" התרגז ג'וני.
הוא ניסה להפנות מבטו הצידה. כשהצליח, ראה צללית בחשיכה. הוא הרגיש לפתע צריבה במוחו, כאילו… כאילו… הוא ניסה לחפש הסבר להרגשתו. הוא לא הרגיש צריבה, לא לא לא… זאת לא המילה לכך…
לרגע אחד הוא כעס על עצמו שהוא לא זוכר כלום. הוא צרח וצווח על עצמו, במחשבה שזה יגרום לו להיזכר. "דוו!" הוא צווח על עצמו. "דה ת'א וו!"
זה היה צ'ארלי. הוא התקדם, פצוע מאין כמוהו, ולאחר כמה צעדים נפל, מת.
היה שם משהו, משהו מוזר, משהו מסוכן. צללית. הצריבה במוחו של צ'ארלי צעקה מרוב כאב, ואה ניסתה כאילו להתנתק מגופו ולברוח, רחוק רחוק.
זה היה הוא, האדם שבלע את אן.
תגובות (0)