הסיכון: פרק א (הבחירה) [חלק ב']

31/07/2016 617 צפיות אין תגובות

"נו, כבר נשמע שם טוב, צונן ומרענן…"
"עכשיו גם את מנסה לשכנע אותי?" אמר פו, "אני מבין."
"מה?" אמרה סטפני, "לא! זו בחירה שלך, אה ואימא אומרת שנבוא לאכול…"
"כן, אחותי הצעירה, אני אבוא לאכול. רק, מה השעה?" שאל פו ושפשף את עיניו האדומות.
"תשע וחצי בבוקר", אמרה סטפני, "שעה מצוינת לשיחת טלפון, אבל תעשה את זה לאחר שתאכל יחד איתי, עם אבא, אימא ופיטר האח הגדול."
פו קם ממיטתו באיטיות. "בלי שיחת טלפון", אמר פו.
"אני רק הצעתי", אמרה סטפני, "העבודה הזו תמיד נראתה לי מעניינת במערכת העיתון שם, אך מעולם לא אזרתי אומץ… אתה יודע…"
"כן, אני מבין את סקרנותך," אמר פו, "תציעי לפיטר שיעבוד שם…"
"טוב, אחרי הארוחה, נו, בוא לאכול!" אמרה סטפני.
פו ישב עם בני משפחתו לאכול ארוחת בוקר: סלטים, מאפים, גבינות, ביצים קשות ומטעמים נוספים. שקשוק הכפות הדהד במטבח הגדול.
"פו החליט לעבוד במערכת העיתון של 'הגל הצונן' ", אמרה סטפני בהתרגשות.
"אה…" אמר פו בעייפות, "אני לא אמרתי את זה, אל תגידי דברים שלא נכונים לגביי."
"נו, כדאי לך פו", אמרה אמו של פו, בפה מלא בגבינה קשה.
"אנחנו נדבר על זה אחר כך, טוב?" שאל פו.
ארוחת הבוקר התנהלה בשקט, רק שקשוק הכפות הנעים הדהד במטבח. ולפני שכולם סיימו לאכול, פו קם מהשולחן ונכנס לחדרו. הוא ישב שם כשהוא שקוע במחשבות טורדניות ומחשבות על החלום המוזר. או הסיוט, ליתר דיוק, אך פו דווקא ציפה לחלומות רעים, הוא ציפה לכך בפעם הראשונה שהציעו לו עבודה כלשהי, שלאחר מכן הצטער שלא בחר לעבוד בה, ומצאו עובד אחר במקומו, הציעו לו לעבוד כמלצר במסעדת גורמה, אך הוא רצה לחכות עוד קצת ואז למצוא עבודה אחרת. הוא לא ציפה שיציעו לו לעבוד, זה היה במקרה, כשבן דוד של חבר של חבר של אחותו, שמע על העניין, יצר קשר והציע לו לעבוד.
כעת, פו הבין שלא יניחו לו וילחצו עליו לעבוד ב "הגל הצונן", אך היה סיכון גדול במערכת העיתון הספציפית והזו, ופו היה מודע לה. בני משפחתו הצטערו על כך שסיפרו לו בתחילה על הסיכון, אך לאחר מכן הם הבינו שהוא יכל להגיע למסקנה הזו בעצמו.
הסיכון הוא שזו מערכת עיתון פיראטית, שקהל קוראיה מצומצם יחסית ו…
דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיו של פו.
סטפני נכנסה לחדרו.
"פו, תנסה…" אמרה סטפני בקול רגוע.
"יודעת מה? כדי שתהיי מרוצה אני אנסה", אמר פו, "אנסה ואם אראה שלא מתאים לי והאמיני לי שאראה שהעבודה הזו לא מתאימה לי אז אני לא אעבוד שם, בעבודה הזאת, אני אתפטר."
"העיקר שתנסה" אמרה סטפני, "אני שמחה שאתה מקשיב לי. נו תטלפן לאדמונד. תתחיל לעבוד עוד היום."
"מה? אבל אין ראיון עבודה או משהו כזה?"
סטפני הנידה בראשה.
"מוזר", אמר פו, "זה מאוד מוזר, מה- כך הציעו לי את העבודה בקלות כזו?"
"המליצו עליך" אמרה סטפני.
"מי המליץ עליי?" שאל פו בבהלה, עיניו נפערו ולבו הלם בחוזקה בחזהו.
"אני", אמרה סטפני בקול חנוק.
"אה, אז מסתבר שהסקרנות הרגה את החתול", אמר פו והתקשר לאדמונד.
קולו של אדמונד נשמע מבעד לקו.
"הלו?"
"היי אדמונד, זה פו, אני רוצה את העבודה הזו."
"מזל טוב, התקבלת!"
"אז אולי תואיל בטובך לומר לי אדמונד…"
"בלי שאלות מיותרות… בוא כבר, בוא…"
השיחה התנתקה.
לבו של פו הלם בחוזקה, הוא לא ידע מה מצפה לו… סטפני חייכה וזה הלחיץ אותו עוד יותר… זרועותיו של פו רעדו, הוא קם על רגליו ויצא מחדרו בהבעה קודרת. פניו הלבינו והוא נראה מבועת. הוא הביט בסטפני פעם נוספת ואז יצא מביתו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך