הקריסטל – פרק 2

המשרד של סילבר היה המשרד הכי מבולגן ועם הכי הרבה דפים מפוזרים בכל מיני מקומות בלתי צפויים,והמשרד היחידי שיש לו מיני סיפרייה,תמיד כשאחת המשרתות הייתה ניכנסת למשרד כדי לנקות אותו הוא היה מגרש אותה בכעס או אומר לה לנקות רק את האבק מהחלונות וזהו.חוץ מזה המשרד של סילבר היה בקומה השלישית ליד המגדל המערבי של הארמון ששימש כפנימייה וכבית ספר.אבל זה לא היה בית ספר פשוט, זה היה בית ספר מיוחד שלימד את ילדי הקריסטל איך לשלוט בכוחות שלהם.כל שנה בתאריך 24 למאי נייט ואייס יוצאים מהארמון כדי לחטוף את הילדים שצריכים לעבור את השינוי והם מתעוררים רק לאחר שהם עברו את תהליך השינוי,כל הילדים שלא התעוררו עוברים לטיפולו של אייס,יש ילדים שעוברים את השינוי בחיים ויש כאלה שלא…
סילבר הרגע סיים לתת ציונים לעבודות שהוגשו והרגע הוא התכוון לצאת מהמשרד שלו וללכת לאולם הגדול כדי לאכול ארוחת חצות עם תלמידיו.הוא לא תמיד היה מורה,פעם הוא מכר שיקויים לא חוקיים ומרכיבים לא חוקיים בשוק השחור של האלפים,ואחרי שהג'ימה תפסו אותו והוא ברח מהן לא היה לו לאן ללכת ולילה גשום אחד,בזמן שסילבר חיפש איפה יהיה מקום מושלם להסתתר מהג'ימה שחיפשו אותו,גבר בגלימה שחורה ניצב מולו ואמר לו "שמי אייס,אני מחפש מורים עם הרבה ידע כמוך שילמדו תלמידים יוצאי דופן…" ומאז סילבר הבין שעד מותו הוא ישאר בארמון הזה וילמד את ילדי הקריסטל. לפני שהוא יצא הוא הביט בפעם האחרונה במראה שהוצבה ליד הדלת ומישהו כבן 25 גבוה בעל עניים ירוקות ושיער לבן כשלג שמגיע עד הכתפיים השיב לו חיוך בהשתקפות המראה,אבל לא תמיד היה לסילבר שיער לבן,פעם היה לו שיער בלונדיני ארוך וחלק שנהרס רק אחרי שסילבר ניסה להמציא שיקויי שהשתבש.סילבר התלבש בבגדיו הכמעט מפוארים ביותר שעלו לו כמאתיים מטבעות זהב,בגדים די יקרים וכולם בצבע האהוב אל סילבר – לבן.
סילבר יצא מהמשרד ונעל את הדלת,לא פעם ניסו כמה תלמידים לפרוץ למשרד שלו ולא משנה כמה פעמים הוא היה מכשף את המנעול מישהו היה מסיר את הכישוף.הפעם הוא נעל את הדלת עם מפתח שהוכנס לכיס הימני במכנס שלו.סילבר הלך במסדרון החשוך ורק מידי פעם הדרך שלו הייתה מאורת על ידי הברקים והרעמים שכרגיל הופיעו בלילות,ובבוקר היה יורד גשם או פשוט מעונן מאוד.
"נייט לעקוב אחרי לא יעזור לך…מה אתה רוצה הפעם?" סילבר המשיך ללכת במסדרון ואכן דמות כהה הייתה מאחוריו,חיוורת עם שיער שחור פרוע לכל הכיוונים ועניים אדומות כמו דם,מבנה גופו היה שרירי וגבוהה.סילבר שמע איך נייט נושם כדי להרגיע את עצמו, לערפדים יש עצבים מאוד רגישים וכל מילה לא במקום או תנועה לא נכונה יכולה להכעיס אותם,ולהרגיע ערפד זה קשה מאוד…כניראה שקל יותר להרגיע שור מאשר ערפד,אחרי כמה שניות נייט אמר "אייריס עברה את השינוי לבדה…אתה ידעתה מזה?" סילבר הסתובב כדי לראות את פניו של חברו הטוב "לא ידעתי מזה…אבל אל תשכח שדברים נדירים כאלה לא יקראו עוד הרבה וכדי לבדוק את זה. מתי זה קרה? איך אתה גילתה את זה?" אחרי שנייט שתק סילבר הבין שנייט נכנס לחדר של אייס,לחדר של המנהל שכמעט ולא נימצא בבית הספר..האמת היא שאף אחד לא יודע הרבה אל אייס.רק יודעים שהוא לא שד,לא מלאך שנפל,לא רוח,לא אלף,לא מכשף,לא אנושי…לא כלום! ויודעים ששמו אייס (אבל לא מאמינים לזה גם) "למה עשיתה את זה? אם הוא יגלה הוא יהרוג אותך!!אין לו רגשות והוא יכול לבגוד בחברו הטוב ביותר כדי להשיג את מה שהוא רוצה!בו נלך לאולם הגדול אנחנו מאחרים כבר בחמש דקות…" נייט לא דיבר מאז שסילבר אמר שאייס יהיה מוכן להרוג אותו.בפעם האחרונה שאייס ונייט דיברו זה היה לפני כ20 שנים ונייט זכר שהוא ראה דף בצבע סגול כהה עם כתוביות עתיקות בצבע לבן וכל מה שהיה כתוב שם היה "אייריס תוולד עוד 20 שנה,שבוע לפני ה24 למאי." ומיד אחרי שהוא קרא את השורה הזאת נינכס לחדר אייס ואמר לנייט שיש כמה שדים מהרמה הנמוכה מתחת לארמון ושכדי שהם יצאו עכשיו להרוג את השדים האלה, אחרי הכל יש תלמידים שלא יכולים להרוג בכוחות עצמם שדים מהרמה הנמוכה.
נייט וסילבר הגיעו באיחור של רבע שעה לאולם הגדול,כשהם הגיעו הם ראות שכל התלמידים יושבים במקומם והמורים יושבים כבר בשולחן המורים ודנים אל דברים כאלו ואחרים.
האולם היה מואר אל ידי נרות (כמו כל הארמון) אבל הנרות האלה האירו את האולם באור סגול כהה,וחוץ מהנרות היו גם הברקים והרעמים.באולם היו 4 שולחנות ארוכים מונחים במאונך בשביל התלמידים וממול הדלתות הענקיות של האולם ניצב שולחן חצי מעוגל לכבוד המורים שהונחו אליו נרות סגולות.כל המורים ישבו במקומם חוץ מאחד,אייס שכרגיל מקומו בשולחן ריק והסיכוי שהוא יבוא היום הוא אפסי.ואיך שנייט ניכנס לאולם הוא חיפש את אייריס…
אייריס ישבה עם כמה בני נוער בגילה ודיברה איתם,ראו שהיא נהנתה מהשינוי החדש.למרות שהיא לא זכרה דבר מחייה הקודמים ואם לה היו הורים או לא אבל זה לא שינה לה דבר, היא הרגישה שהיא נישארה אותה אייריס שהייתה פעם.
"תגידי למה יש לך עין אחת כחולה והשנייה שחורה?" שאלה פתאום מישהי מאחורי אייריס,היה לה קול מעצבן ומתנשא.ואכן גם ניראתה מתנשאת,הדוברת הייתה נערה עם שיער בלונדיני ארוך גלי ושופע,היו לה עניים שחורות נוצצות וריסים ארוכות,פניה היו כמו פני בובה עם שפתיים וורודות מדהימות.היא ישבה עם כמה ילדים שניראו בוגרים בשנה מאייריס ומכל התלמידים שיושבים איתה.
"אההה….אני לא יודעת…" אמרה אייריס.הנערה רק רצתה לפתוח את הפה כדי להגיב אבל פתאום נפתחה הדלת הימנית של האולם ודמות עטויה בגלימה סגולה כהה נכנסה לאולם,שבין רגע הפך לאולם שקט מאוד.הדמות הייתה רטובה בגלל מים או בגלל…דם? שביל של דם הרטיב את הפרקט והגלימה של אותו אדם מרכה את הדם לאורך כל ההליכה עד שהוא הגיע לשולחן המורים.
"אייס?.." אמרה אייריס פתאום. היא אף פעם לא פגשה את אייס אבל היא זוכרת מאיפה שהוא את פניו של אותו…יצור מוזר.
היא ידעה איך הוא ניראה מתחת לגלימה.שיערו של אייס היה שטני וחלק שעבר קצת את הכתפיים שלו ופוני אורך שכיסה את העין השמאלית שלו,העין הכחולה שלו…העין השניה שחורה.מבנה גופו שרירי יחסית…אבל זאת לא הצורה האמיתית שלו, זאת הצורה שכולם ראו במשך כ200 שנה.אייריס ידעה שהיא צריכה לדבר עם אייס,רק לו יש תשובות לשאלות שלה.
"אני רוצה לדבר עם תלמידה חדשה,שיושבת כאן באולם איתם!" קולו של אייס היה חלש אבל שמעו מילה מילה שלו כאילו הוא עומד ליד כל ילד באולם ואז הסתובב לכיוון התלמידים "אבל דבר ראשון,תלמידים וותיקים ברוכים הבאים לשנה חדשה, ולתלמידים החדשים ברוכים הבאים לבית הספר שלי.אני המנהל שלכם,שמי אייס.מצטער אל הכניסה הדרמטית ואני מבין שעדיין לא סיפרו לכם את הדברים הכי חשובים כי אני מבין שחיכו לי," אייס החל לעלות במדרגות שמעלות לשולחן המורים ולפני שהוא התיישב הוא אמר "אתם תצטרכו לעבוד קשה כדי לחיות," הוא התיישב במקומו ואמר "אנחנו לא צריכים חלשים כאן.וזה לא בית ספר רגיל, ילמדו אותכם כאן את מה שבני אדם לא לומדים בבית ספר." הוא לקח מזלג מכסף והביט אליה משועמם "אני דורש שיצייטו לי ולמורים כאן.עכשיו תקשיבו לי טוב,תלמידים חדשים.אחרי הארוחה יחלקו אותכם לכמה קבוצות שבכל קבוצה יש 5 תלמידים.אני מביא לכמה קבוצות נבחרות כל יום משימה חדשה והקבוצה שתצליח תביא נקודות לעצמה,והקבוצה שתפסיד…לא כדי לדעת…אז תלמדו טוב כדי להצליח…" ואז היה שקט באולם ואייס הביט אל כל שולחן ואז הביט אל אייריס ואמר "אחרת אתם לא תחיו הרבה זמן.טוב אפשר להתחיל לאכול!!" ואייריס שמעה בראשה את קולו של אייס "אחרי הארוחה בואי למשרד שלי,נייט ילווה אותך."
לכולם באולם היה קשה לעקל אל חזרתו של אייס שפתאום מופיע בבית הספר,מדמם,ומדבר אל התלמידים כאל חיילים חסרי רגשות.אבל משום מה הרעב גבר אל הפחד וכולם החלו לאכול שוב.