הרגשתי חדש

פרק 2:
חיוך עלה על פניו של הנער,
\\\"אני מודה לך מאוד אדוני\\\" אמר וחיוכו גדל,
\\\"אל תקרא לי אדוני- קרא לי רוי\\\" אמרתי בחיוך,
הוא לקח לגימה אחרונה מכוס הוודקה שלו, הוא הוציא את העפרון שלו,
\\\"אני מצטער, אבל מה שמך?\\\" שאלתי אותו,
\\\"שמי דניאל\\\" אמר,
\\\"האם זה בסדר מצדך שנתחיל מחר? זוהי שעה מאוחרת כרגע\\\" אמרתי לו ופיהוק ברח מבין שפתיי,
\\\"כמובן\\\" אמר, \\\"איפה אוכל למצוא אותך?\\\" שאל,
\\\"בגינה הציבורית, ישן על ספסל\\\" אמר טום הברמן,
\\\"אוה לא לא, רוי האם תרצה להצטרף אלי לחדר בו אני שוכן באכסנייה?\\\" אמר דניאל,
הסתכלתי עליו במבט מופתע,
\\\"א..א..אני א-אשמח\\\" גמגמתי, לא גמגמתי מאז שהייתי קטן,
הוא קם ממושבו, שילם על כוס הוודקה שלו והתחיל לארוז את דבריו,
הוצאתי כמה פני מן כיסי ושילמתי על כוס הויסקי, קמתי ממקומי, סדרתי את כובעי, מעילי וסדיניי ויצאתי אחרי דניאל,
הוא חיכה לי מחוץ לפונדק, עם ידיו בכיסיו מנסה להרגיש תחושה אחרונה של חמימות בקור המקפיא הזה,
\\\"בוא, זה ממש מעבר לפינה\\\" אמר ונשיפותיו נראו באויר,
הלכתי אחריו, הוא היה שקט מאוד, לא הרבה בדיבורים, גם אני כזה לכן פשוט צעדנו בשקט אחד לצד השני, אורות הרחוב הבהבו מעלינו, אנשים מכוסים במעילים ומטריות רצו לאורך הרחוב מנסים להגיע כמה שיותר מהר לילדיהם או לנשותיהם האהובות,
הכוכבים כבר יצאו החוצה והירח אירח להם חברה.

עברנו כמה רחובות ארוכים עד שלבסוף הגענו לבית קטן עם שתי קומות, וילונות ירוקים ואדנית פרחים קטנים על אדן החלון, האור חדר מתחת לדלת הכניסה, דניאל פתח את השער שהוביל לשביל בחצר הקדמית ופתח את הדלת עם מפתח, בתוך האכסנייה היה חמים, חלקו כוסות של תה ושוקו חם, לקחתי משני הסוגים, מי יודע עוד כמה פעמים אזכה לשתות דברים כאלה מתוקים ומנחמים, עלינו במדרגות לקומה השנייה וגם שם דניאל היה זקוק למפתח כדי לפתוח את הדלת.
היו שם שתי מיטות יחיד, שטיח סגלגל, שולחן פינתי ועליו נר ריחני ושני חלונות גדולים אשר דניאל כנראה סגר, היה רעש של טפטופים מבחוץ, כנראה הגשם התחזק.
הוא הוריד את צעיפו מצווארו והניח אותו על הכיסא שהיה ליד השולחן,
\\\"אני הולך להתאוורר\\\" אמר ונכנס לדלת אחרת שהייתה בתוך החדר,
התיישבתי על המיטה והתחלתי לקפל את הסדינים שלי, לאחר שסיימתי נשכבתי על המיטה והתחלתי לצחוק בשקט, פשוט צחקתי ללא סיבה, תמיד העריכו את זה בי, אך אני אף פעם לא הבנתי את התכונה הזאת.
הנחתי את ידיי על פניי ונשמתי לתוכן, ריח הויסקי היה חזק בידיי, התחלתי להשתעל והורדתי את ידיי מפניי,
דניאל חזר מן הדלת האחרת,
\\\"האם אני יכול?\\\" שאלתי אותו,
\\\"כמובן\\\" אמר והוריד את משקפיו, הוא לבש כבר בגדים אחרים והלך לישון,
נכנסתי לתוך אותה דלת, שם הייתה אמבטיה, מראה גדולה, כיור וחלון שסגור בוילון קטיפתי כחול, שטפתי את ידיי במים והתפשטתי,
נכנסתי למקלחת- המים החמים על עורי הזכירו לי כמה קר היה לי והסבון את ההרגשה של נקי והגייני החזיר לי לראש.
את חולצתי שטפתי בכיור והנחתי אותה ללילה להתייבש- מעין כביסה, לבשתי את מכנסיי ויצאתי החוצה וחזרתי עם סדיניי בידיי, שטפתי אותם גם כן, את מעילי וחולצתי הארוכה השארתי על המיטה- אותם לא כדאי לכבס.
ראיתי את סכין הגילוח של דניאל על הכיור, הוא לא יתנגד אם אני אשתמש בו, שטפתי את לחיי עם סבון והתחלתי לגלח את הזיפים הבולטים על לחיי, כשסיימתי את הרגשתי את ההרגשה החלקה על עורי, הרגשתי חדש.
יצאתי מן החדר ונרדמתי במיטת היחיד שלי.

קמתי למחרת בבוקר, שפשפתי את עיניי וכשהסתכלתי סביבי וראיתי את חדר האכסנייה שמחתי שמה שקרה אתמול לא היה חלום.
על השולחן היה מגש גדוש באוכל וליד הכר שלי היה מכתב,
\\\"רוי, הלכתי לקנות עוד עפרונות, ומעיל בשבילך- היה נראה כאילו היה לך קר אתמול- כבר חוזר, תאכל כמה שבא לך, אני כבר שבע- דניאל\\\",
נחמד מצידו.
קמתי לכיוון המגש, היה עליו כוס תה חם, ביצה קשה, פרוסת לחם קלויה ועליה מרוחה גבינה, תפוח עץ ומעט גרגירי יער, תפסתי את המגש בידי ואכלתי את כל האוכל שהיה עליו בתאווה.
כעבור חצי שעה בערך, דניאל חזר,
\\\"בוקר טוב\\\" אמר,
\\\"בוקר טוב גם לך\\\" עניתי,
\\\"תודה רבה על המקום לינה ועל האוכל ועל המעיל\\\", כבר ראיתי את המעיל מציץ מן השקית בה אחז,
הוא הביא לי את השקית, מעיל עם רקמת בד פנימית ומבחוץ עור ובנוסף כובע,
\\\"ממש תודה\\\",
\\\"אתה לא צריך להודות לי, אני מודה לך מאוד על כך שאתה עוזר לי בכתיבת הספר\\\",
\\\"בוא נתחיל\\\",
הוא התיישב על מיטתו מולי,
\\\"באיזה גיל אתה רוצה שאתחיל?\\\" שאלתי,
\\\"מהרגע שנולדת\\\" אמר והתחיל לכתוב במחברתו.