הריון עונש או מתנה? פרק 42
פרק 42:
"נתן זה כלום זה כולה נשיקה על הלחי" אני אומרת למה אני חייבת לתת לו הסברים. "הוא בא להיפרד בבקשה תישאר אני שמחה שבאת אבל חשבתי שאמרת שיש לך פגישה?"
"הייתה לי אבל ביטלתי אותה אחרי מה שאמרת לי. ואני עדין לא מבין למה האפס הזה פה איתך" "באתי להיפרד ממנה וחשבתי שהשלמנו אידיוט" מור אמר לנתן.
"טוב ילדונת תשמרי על עצמך ואם הוא יפגע בך או בילדים תדברי איתי אני אחזור רק כדי להרוג אותו". מור אמר וחיבק אותי העיניים של נתן התמלאו בכעס אבל נרגעו שמור נגע בו בכתף ולחש לו משהו באוזן. מור יצא מהבית שלי.
התקדמתי לכיוון של נתן הכל היה שקט, הרגשתי את החום של הגוף שלי עולה בכל צעד האדמומיות על הפנים שלי גדלה מרוב הסמקות "תקשיבי, אני…"
"רגע לפני שאתה הולך להתהפך עלי זה באמת היה כלום ואני כל כך התגעגעתי אליך, למראה שלך, לריח שלך, לקול שלך, לכל מה שקשור אליך". אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק והוא במקום להרחיק אותי הצמיד אותי יותר. "התגעגעתי אליך גם"
"עכשיו תקשיבי לי טוב!" הוא אמר ואני הנהנתי "אני כן רוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו ובגלל זה ויתרתי על הפגישה היום צדקת, אני לא יכול להמשיך קדימה בלעדיך אף אחת לא מגיע לקצה הציפורן שלך ברגל, את הכי חשובה לי בעולם את והילדים שלנו. שכתבת לי שאת מחכה שאני ואת נבחר להם שם הלב שלי התחיל לדפוק מהר מהתרגשות. לא לא הייתה לי חברה וגם אם חשבת שהלכתי לקייט את טועה ממש לא הלכתי הביתה חזרתי למעונות כל לילה הייתי חוזר שבור,מרוסק כי אני לא לידך החודש וחצי האחרונים שברו אותי, אלון אמר שביקשת מאמילי לבוא לשמור על הילדים כדי שתוכלי ללכת לפתוח את הראש?! רציתי למות שהוא אמר לי שהבחורה שלי רוצה להשתכ! למה למה רצית להשתכר?"
"בגללך כי אמרת שלא תגיע. נשברתי כל היום רציתי לפגוש אותך הייתי כל כך מאושרת אפילו התאומים ראו את האמא שלהם מאושרת ומספיקה הכל ולא כמו תמיד מאחרת בלי סוף. הייתה לי תקווה היום שנוכל לחזור להיות כמו אז התקופה היפה שלנו. במשך כל התקופה שלא היית כל הסיוטים שהיו לי התחזקו שאני נאנסת ואתה רואה ולא עושה כלום בנידון" בכיתי תוך כדי שדיברתי, הוא התקרב אלי וחיבק אותי
"ששש.. אהובה שלי ששש.. אין לך יותר ממה לחשוש אני חזרתי ואני לא אעזוב גם אם תחרכי אותי כמו אז כי אני לא מסוגל לחיות בלעדיכם, בלעדיך" הוא נישק אותי על השפתיים המגע שלו המגע המחשמל שלו שתמיד הייתי קנאית אליו.
הוא ירד על הברך שלו ו…
ההמשך יבוא…
תגובות (0)