השבוי- חלק ו'

"לעולם לא תלמד, נכון?" צעק המפקד ג'ון על השבוי, שידיו היו קשורות מאחורי גבו והוא הובל ביד אחד השומרים אל הגיליוטינה. הוא חיכה במקום כבר הרבה זמן, בעיקר משום שהשבוי נאבק בשעה שנגרר למקום, והציפייה אכלה אותו מבפנים.

השבוי הגיע אל המערפת. זה היה מתקן שגובהו כשלושה מטרים, עשוי מעץ אלון שנראה היה עליו שהוא גולף כבר פעמים רבות. שני מוטות הזדקרו מהמתקן, שצורתו הייתה כשל צורתו של ריבוע דק שבראשו חצי עיגול שנכנס פנימה, לשם השבוי הרכין את ראשו. מריבוע העץ הזדקרו שני עמודים העשויים מאותו העץ, ובראשם סכין חד וכבד, שנחסם באמצעות מוט עץ דק, שהיה מחובר לחבל אותו היו מושכים בשביל שהסכין יפול על צווארו של הנידון למוות ויכרות את ראשו.

השבוי הרכין את ראשו על חצי העיגול, וחיכה. "אתה לא חייב למות," אמר לפתע המפקד, "אני נותן לך עוד בחירה- לצאת לחופשי. ניתן לך מזון, שתייה ומצרכים שיספיקו לך לצאת מכאן". השבוי הסתכל על הרצפה בריקנות, ולא הגיב לדבריו של המפקד. "כל מה שתצטרך לעשות הוא לגלות את סודך. אחרת- מוות יהיה הפתרון היחיד". השבוי עדיין לא ענה.

"אם כך," אמר המפקד, "זה מה שנעשה". הוא קרא אל אחד השומרים לדון עימו לרגע, בזמן שהשומר שהוביל את השבוי אל המערפת שמר עליו. "כדאי לך לגלות," אמר השומר, "תוכל לחיות את חייך מחדש. תקרא לעצמך בשם חדש, ותישאר אלמוני. ככה סודך לא יציק לך יותר". השבוי הרים את ראשו לרגע מהמערפת, והסתכל בעיניים מוטרדות על השומר. "אתה צודק," הוא אמר, "אני באמת יכול לעשות את זה". השומר הנהן בפנים רציניות, בזמן שהשבוי הרכין את ראשו בשנית. "אז מוות, זה הדין שאתה מקבל על עצמך?" שאל המפקד פעם אחת אחרונה. השבוי הנהן בעצב. "ובכן," הוא פנה לעבר השומר שדן איתו קודם, שכבר עמד על יד החבל הקשור למערפת, בקול מאוכזב מעט אך מעורב בשמחה למראה השבוי שראשו יכרת מעליו, "כרות את ראשו".

השומר הנהן, ומשך בחזקה בחבל. מוט העץ השתחרר, והסכין נפלה במהירות.

קול פיצוח עצמות נשמע מהמתקן.

ראש אדם התגלגל מתוכו אל הרצפה.

המפקד התקרב אל הראש הכרות כשמבט מסופק בפניו, אך לפתע מבטו התחלף במבט מופתע ומשותק מרוב פחד.

זה היה ראשו של השומר שהשגיח עליו.