השטן של המלאכית-פרק 2

כמו תמיד עשיתי שיעורי בית לצלילי אבריל לאבין.פפפז'קק שמעתי את רשרוש המפתחות והורי נכנסו לבית.לא התייחסתי,המשכתי לעשות במלאכתי.

באותו הרגע ההורים של אנג'ל נכנסו הביתה וצעדו אל אבר המטבח בידיים מלאות שקיות.אמא פנתה להכין את ארוחת הערב,אבא נעמד לידה."אז מה נומר לה ג'סיקה?" אמר אבא בקול דואג."בוא פשוט נספר לה הכל אני חושבת שהיא תבין…". "את בטוחה?"שאל. כן ב-100%,הגיע הזמן שנספר לה אם נמשוך את זה עוד ונספר לה לדומא בגיל 18 היא מאוד תכעס עלינו".אמא בישלה ובישלה עד שלבסוף הארוחה הייתה מוכנה."מלאכית בואי למטבח, הארוחה מוכנה!" צעקה אמא.ירדתי למטבח בצעדים כושלים,היד שלי כמעט התפרקה ממקומה כמה שיעורים! כולם התישבו לאכול את הדג שאמא בישלה."רצינו לדבר איתך על כמה נושאים" התחיל אבא. אבל אל תעשי דרמות או משהו כזה, אז פשוט נגיד לך את זה:את מאומצת!,את כועסת עלינו?".פערתי את פי בתהדמה "איך?" מילמלתי."אני עקרה ורצינו מאוד ילדים,זה היה יום יפה בדיוק חזרנו מטיולנו באילת וראינו אותךעל עדן הדלת בתוך סלסלה היה שם פתק ומה שהכי מוזר שבפתק הם בקשו מאוד שנקרא לך אנג'ל ונגדל אותך." "אני לא כועסת אבל הייתם צריכים לומר לי את זה קודם אולי בגיל 11 אבל אני בת 14 וחצי!".קמתי בסהרה לא שמעתי את דברי הורי ידעתי שהם מסתירים ממני משהו! נעלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה עם הראש על הכרית והדמעות זולגות על עיני. אני לא מאמינה,אין על מי לסמוך בעולם הזה! אעשה כשאני עכשיו יודעת ש-14 שנה חייתי בשקר אחד גדול! תוך כדאי מחשבותי המסעירות עיני נעצמו ונרדמתי.

קמתי בבהלה, השעה הייתה 7 בערב זה היה בטח עוד חיזיון שלי! כן כן,אני מגיל 4 רואה חיזיונות כל מיני וזה תמיד קורה בסוף.לאחר שעה כהורי חזרו הביתה בדיוק אותו דבר קרה כמו החיזיון,פרט בפרט…