השמלה האדומה-פרק 1

נטשה עמדה בביתה וחשבה:"איך זה יכול להיות שבפעם הרביעית אין אוכל?" אמא שלה כאילו נטשה את הקניות.נטשה את העבודה.ואת הכל מאז שאביה נפטר.ועכשיו הם עניים.ואין מה לאכול.אני אביא אוכל'היא חשבה.היא הלכה לשוק אבל היה לה רק מטבע זהב אחד. היא קנתה שני תפוחים אדומים ורזים.אבל זה לא יספיק, חשבה.הבררה היחידה היתה לגנוב.היא התקרבה לדוכן אחד,חיכתה שהמוכר יסתובב ולקחה שתי רצועות בשר דקות וקטנות ושמה אותן בשק שלה.זה אמור להספיק לפחות לכמה ביסים.ואז היא ראתה את דודה שלה.היא תמיד חיכתה לערב וחיכתה וחיכתה שם -תמיד בשבילה."שלום חמודה!"היא אמרה וצבטה את לחייה של נטשה" מה גנבת הפעם חומד?" היא שנאה את דודתה.היא הייתה מצד אביה שמת. היה לה אף סולד קטן ועקום, שיער שחור וחלק ,עיניים חומות ,שפתיים אדומות ובשרניות, חזה גדול ושמלה אדומה כמו השמלה של המכשפה ב"שלגיה".ומה שהכי גרוע: היא הקסימה את כולם.אף אחד לא הכיר את הרוע שלה.חוץ מנטשה.היא התחננה לאימה שתאמין לה אבל כל פעם שדודתה ביקרה אצלם היא הביאה קצת אוכל אז לאמא שלה לא היה אכפת.העיקר שיהיה מה לאכול ואפילו לא זה. "אה חומד?"היא אמרה עוד פעם ברשעות"לא גנבתי כלום,תעזבי אותי בשקט" האי ענתה."אני יודעת שגנבת משהו חומד לפי השק שלך"היא הציצה בשק שלה.הוא היה קטן מאוד ובקושי הכיל את מה שקנתה וגנבה.היא התחילה לכעוס"לא גנבתי כלום תעזבי אותי בשקט!"צרחה"ותפסיקי לקרוא לי חומד!"היא הייתה אדומה מרוב כעס אבל דודתה רק חייכה ברשעות" אני לא בטוחה שלא גנבת חומד" הין רגע דודתה חטפה ממנה את השק הצנום הסכלה לבפנים וחייכה ברשעות "אה ,אז זה מה שגנבת חומד"היא הוציאה את שתי רצועות הבשר ונפנפה בהם מול הפרצוף של נטשה"הם לא שלך תחזירי אותם"אמרה נטשה בכעס"נכון,חומד הם לא שלי,אבל הם גם לא שלך"ולפני שנטשה הצליחה לעצור אותה היא לקחה את שתי רצועות הבשר ואמרה לבעל הדוכן:"סליחה אדוני? אני מצטערת להפריע אבל אני מאמינה שהילדה הזאת"היא הצביעה על נטשה"גנבה ממך את אלו"היא הראתה לבעל הדוכן את שתי רצועות הבשר.בעל הדוכן הסתכל על נטשה וכעס.הוא הפנה את ראשו אל דודתה"ותודה לך,גברתי.מה שמך? "יש לי הרבה שמות" היא ענתה בתחכום .בעל הדוכן המופתע השיב"אז.. אמ..טוב ניפגש" וחזר לטפל בלקוחות שלו.נטשה הזדעפה"למה את עושה את זה?" צעקה על דודתה לקחה ממנה במהרה את שני התפוחים ורצה הביתה.היא פתחה את הדלת בסערה וצעקה על אמא שלה:"למה?למה את מרשה לה לעשות את זה?"אמא שלה ענתה:"נטשה דיברנו על זה מאות פעמים! דודתך היא אישה טובה ולא רעה" נטשה התעצבנה"למה את אף לא מאמינה לי?" אחותה הקטנה של נטשה התעוררה מהצעקות ושאלה:"מה קרה? אתם רבות עוד פעם?" נטשה ענתה:"לא" ואימה אמרה"אולי" אבל זה הספיק לנטשה.היא לקחה חצי תפוח והלכה לעיר.