השקספירים מרתון עונה 1

מרתון שקספירים עונה 1

פרק 1
”וויליאם שקספיר היה מחזאי,” אמר המדריך, ”הוא היה מפורסם והמחזות שלו היו מפרוסמים הוא כתב את חלום ליל קיץ, רומיאו ויוליה, מקבת…”
”אני מכיר אותו” אמר ילד אחד עם שיער חום וכובע מצחייה שחור.
”אוקיי,” אמר המדריך, ”תקשיבו, אנחנו צריכים להעלות מחזה של שקספיר בעוד שבוע בדיוק, באולם הזה, כן, כן. מחזות של שקספיר יכולים להיות מעניינים מאוד”.
”אה… אני לא חושבת” אמרה ילדה אחת עם צמות שחורות.
”אל תדאגי,” אמר המדריך, ”הכל יהיה בסדר, אנחנו נעבוד על שני מחזות, מקבת וחלום ליל קיץ. תקשיבו ילדים, אתם בטח שואלים למה אנחנו צריכים להעלות את המחזות האלו, אז אני אגיד לכם, אנחנו רוצים גם לעשות הצגות למבוגרים…”
”אז בחרתם דווקא את שקספיר?” שאלה קשת, הילדה עם הצמות השחורות.
”אבל לא סתם, כי יש סוד או משהו ששקספיר החביא במחזות שלו ובגלל שאתם חכמים, אני רוצה שתעזרו לי למצוא אותו, את הסוד, או את החפץ או את המשהו הקסום הזה ששקספיר החביא במחזות שלו, אתם תעזרו לי, ילדים?”
”כן,” אמרו הילדים והסתכלו על האולם, על הוילונות האדומים ועל הפנסים.
איש אחד עם שיער חום מתולתל וחולצה מכופתרת נכנס לאולם ושאל:”אתם מסתדרים?”
”כן,” אמר המדריך וחייך, ”זה אריה, הוא יהיה הצופה הראשון והוא יחליט אם המחזה טוב ואם כדאי לשנות משהו. ילדים, תקשיבו, אנחנו הולכים להפוך את העולם של שקספיר לקסום יותר, למעניין יותר ולצבעוני יותר!”
הילדים עלו על הבמה והסתכלו על התפאורה, שיחים ועצים ולידם היה ארגז שהיה כתוב עליו באותיות שחורות מודגשות: ”ארגז תחפושות”.
”אתם יכולים לבחור לכם תחפושות” אמר המדריך וחייך.
הילדים פתחו את הארגז וכל ילד לקח תחפושת, אלו היו תחפושות ישנות, מוזרות ומצחיקות. ”שנתחיל?” שאל המדריך.
פרק 2
”כן” אמרו התלמידים.
”אוקיי,” אמר המדריך, ”אמיר לפי איך שהתלבשת אתה תהיה אוברון, מלך הפיות, הילדה עם הצמות, איך שהתלבשת, בהצגה, את מלכת הפיות, אז מי ישחק את פוק? אה, אתם עדיין מתעסקים עם התלבושות? אין לנו עוד הרבה זמן יש לנו רק עוד שבוע להעלות את המחזה, אתם מבינים? אווו! מעניין! גלי משחקת את לוסינדה אורן את ליסנדר, אלי ישחק את המלך, ריטה, גאיה ואור ישחקו את הפיות. יש עוד דמויות, אבל אנחנו לא מראים בהצגה את כולן. והנה בצד השני גם יש ילדים, הם יבחרו את התלבושות להצגה מקבת, רמי יהיה המלך, אורנה תשחק את המלכה, יונתן ישחק את מקבת, יובל ישחק את אח של מקבת ונועם, סהר ורוני ישחקו את שלושת המכשפות. אוקיי אפשר להתחיל, יש לנו את הדף של המחזה, הוא נמצא אצל רמי.”
רמי הביא למדריך את הדף של המחזה, המדריך אמר לכולם להתאמן על התפקיד וכל אחד התאמן על התפקיד שלו ואחרי שעה וחצי, השחקנים עלו לבמה, החזרה הראשונה הייתה של ההצגה ”מקבת”, הילדים של ההצגה ”חלום ליל קיץ” ישבו בכיסאות של הקהל ומחאו כפיים. המדריך אמר: ”שלוש, ארבע ו…” וההצגה התחילה.
שלוש המכשפות נכנסו ראשונות, מערבבות בכפות בקדרה הגדולה ואחר כך שאר הדמויות.
”לא, לא. זה לא טוב, אני רוצה שוב פעם את סצנת המכשפות, עם צחוק מרושע בבקשה” אמר המדריך וחייך. נועם, סהר ורוני עלו לבמה עם התחפושות שלהן ועשו את התפקיד שלהן. ”אוקיי,” אמר המדריך, ”הילדים של סצנה 3, נא לעלות לבמה”
וכך עברו שעות ארוכות, עד השעה שש בערב, בשעה הזאת, המדריך שיחרר את התלמידים, ישב על הבמה ואמר לעצמו: ”נמשיך מחר. הילדים האלה עובדים כל כך יפה, אפשר ממש לעשות פה חוג דרמה, לא איזה פרוייקט של שקספיר, אבל גם שקספיר זה דרמה אמיתית, טרגדיות וקומדיות. אין על שקספיר, המחזאי הגדול של כל הזמנים. אבל אני לא יכול עם נועם, סהר ורוני שמשחקות את המכשפות, הן עושות את התפקיד כל כך לא נכון, אבל איך אני אגיד להן את זה, נכון קראתי להן לבמה פעם שנייה, ואז הם עשו את זה לא טוב ולא היה לי נעים להגיד להן שזה לא היה טוב ושיעלו לבמה פעם שלישית.”
המדריך חשב שאף אחד לא שמע אותו, אבל נועם סהר ורוני הסתתרו מאחורי דלת היציאה של האולם ושמעו כל מה שהוא אמר, הם כמעט בכו, הם הלכו אל המדריך. המדריך שאל: ”מה אתן עדיין פה? מה אתן רוצות להגיד לי ששמעתן את כל מה שאמרתי?”
”כן,” אמרה סהר ”ומאוד נעלבנו, עשינו את זה הכי טוב שיכולנו, באמת!!”
המדריך נתן לכל אחת מהבנות סוכריה ומטבע שוקולד ואמר להן:”תאכלו את הסוכריות ואת המטבעות של השוקולד ואתן לא אומרות את זה מול כולם בחוג דרמה, שזה יהיה לכן ברור, אתן מבינות” הבנות אמרו: ”כן!”, הן יצאו מהאולם וטרקו את הדלת.
פרק 3
נועם, סהר ורוני אכלו את הסוכריות ואת מטבעות השוקולד, אבל הן סיפרו לכל הקבוצה בטלפון, בערב, את מה שהמדריך אמר להן.
למחרת בבוקר, זאת הייתה החזרה השנייה של שתי ההצגות. ”קדימה, קדימה אין זמן!” אמר המדריך, ”היום אנחנו עושים חזרה על כל ההצגה של מקבת. קדימה, שלושת המכשפות לעלות לבמה, נועם סהר ורוני” וכן, נועם סהר ורוני עלו לבמה אבל הן לא עשו את זה עם הרבה רגש, בגלל שהן היו עצובות, הן אפילו בכו, בצד, כשסיימו את הסצנה שלהם. ”אוקיי,” אמר המדריך, ”הילדים של מערכה אחד, תמונה שתיים”
נועם, סהר ורוני יצאו בשקט, בשקט מהאולם והמדריך לא ראה, אחרי שני משפטים במחזה, הוא שמע צעדים ואז הוא הסתכל לאחור וראה את נועם, סהר ורוני, יוצאות מהאולם בריצה. ”בואו הנה!” צרח המדריך, אבל הבנות לא הקשיבו למדריך והמשיכו לרוץ. ”חכו כאן,” אמר המדריך, ”בעצם בואו איתי!” המדריך רץ עם שאר ילדי התיאטרון אחרי שלושת הבנות שיצאו מהאולם. ”מה אתן עושות?” צרח המדריך, כל הילדים של הפרוייקט עצרו ועמדו מאחורי המדריך ורק שלושת הבנות, נועם סהר ורוני עמדו מולם, מתנשמות בכבדות. ”מה קרה לכן? מה אתן עושות? הרסתן את ההצגה!” צרח המדריך.
”זה לא מעניין אותנו ההצגה הזאת שלכם” אמרה סהר.
”אה, כדאי שתפסיקי, אחרת…” אמר המדריך אבל אז הוא נפל, הילדים של הפרוייקט של התיאטרון הפילו אותו וצרחו: ”מה אמרת לנועם, סהר ורוני, אתמול?”
”כלום,” אמר המדריך, ”אני מאוד כועס עליכם, מאוד מאוד כועס עליכם!”
”אבל עכשיו אתה כבר לא יכול לכעוס עלינו, כי אנחנו יוצאים מהאולם!”
”מה?” שאל המדריך.
”ובכלל, לא רק מהאולם, אנחנו יוצאים גם מהמבנה של התיאטרון.
המדריך קם ואמר: ”אתם לא זזים לשום מקום, אני אומר את זה למנהל ולהורים שלכם”
”לא, אתה לא יכול כי ההורים שלנו גם נגדך” אמרו ילדי הפרוייקט.
”אבל נועם, סהר ורוני לא היו צריכות לשמוע את זה בכלל!” אמר המדריך.
”אבל הן שמעו, כי הן ידעו שתאמר עליהם משהו רע” אמרה אור.
”זה לא נכון, אני לא אמרתי את זה, אתם יודעים מה, תצאו מפה!” צרח המדריך.
לפתע, ההורים של ילדי הפרוייקט נכנסו למבנה התיאטרון ושמו ידיים על המותניים ואמרו: ”כן, מה אמרת על הילדות שלנו? אל תגיד לנו, אנחנו גם עם שאר ילדי הפרוייקט, והם אמרו לנו בדיוק מה אמרת לשלושת הבנות!”
”מה? אבל אני דיברתי לעצמי אני לא התכוונתי שהן ישמעו את זה בכלל.”
”אבל אנחנו שמענו, ומה שאמרת היה מאוד מעליב!” צעקו ילדי הפרוייקט.
”מה? מה? לא!, איך נעשה עכשיו את המחזה?” שאל המדריך.
”אתה תעשה” אמרו ילדי הפרוייקט, ”עם החברים שלך, הבנת?”
”כן,” אמר המדריך, השפיל את מבטו, הרכין את ראשו וחזר לאולם, הוא בכה, אבל הפעם אף אחד לא שמע אותו, ”זהו זה אבוד!” הוא אמר, ”לא יהיה מחזה יותר!”
לפתע, המדריך ראה דמויות מתקרבות אליו ויושבות לידו, אלו היו הדמויות המפורסמות של שקספיר- רומיאו ויוליה.
”אל תדאג, אתה תציל את המחזה ותשכנע את הילדים להמשיך ולרצות להיות בפרוייקט הזה” אמרה יוליה.
”אתה יודע כמה דברים קשים עברנו עד שאני ויוליה נפגשנו?” שאל רומיאו.
”כן,” אמר המדריך, ”קראתי את המחזה, אבל אני לא חי במחזות של שקספיר.”
”דווקא כן,” אמרה יוליה, ”עשית כל מה שיכלת כדי שהילדים של הפרוייקט יציגו שני מחזות של שקספיר, אפילו אחד. אבל גם עשית משהו רע.”
”אני יודע,” אמר המדריך, ”אבל זהו, זה אבוד.”
רומיאו ויוליה נעלמו. ”אני לא יודע” אמר המדריך, ”אני צריך לחשוב על זה”
פרק 4
המדריך ישב על הבמה וראה את ילדי הפרוייקט נכנסים. ”מה? מה קרה?” הוא שאל.
”אנחנו רוצים להציל את המחזה!” אמרו ילדי הפרוייקט ומחאו כפיים, המדריך חייך.
וכך עברו שעות ארוכות של חזרה על המחזה, המדריך ישב עם כוס קפה בקדמת הבמה ומחא כפיים בסוף החזרות. ”וואו, זה מעולה!” אמר המדריך, ”טוב נתראה מחר!”
לפני שעתיים
”לא, אתה לא יכול לעשות לי את זה” אמרה ליידי מקבת ודחפה את מקבת.
”תקשיבי, מתוקה, אני לא התכוונתי שזה יקרה!” אמר מקבת והתחיל לבכות.
”זה לא יעבור לך בשלום,” אמרה ליידי מקבת וטמנה בידו של מקבת מכתב בתוך מעטפה צהובה. ”מה זה?” שאל מקבת, פתח את המעטפה וקרא את המכתב, הוא צעד כמה צעדים ומישש את הקירות של החדר ואז הוא צרח על ליידי מקבת בהפתעה ודחף אותה, ”את לא יכולה לעשות לי את זה!” הוא אמר.
”דווקא כן” אמרה ליידי מקבת, ”רד, רד אני אומרת ומיד!”
מקבת ירד ובכה, הוא שם את ידיו על פניו והשתולל על הריצפה.
ליידי מקבת קמה ואמרה:” הגיע הזמן”, שלושת המכשפות עמדו בשורה וצחקו צחוק מרושע. ”לא!” המלך צרח, ”מה אתם עושים?”
”נו די, תן להם זה ויכוח שלהם” אמרה המלכה.
”תכף תביאו לכאן גם את הפיות מ’חלום ליל קיץ” אמר המלך בזעם.
”מה אתה עושה?” צרח מקבת והכה את המלך, לפתע מקבת ראה שהידיים שלו מדממות, הוא הסתכל ישר ואז הוא ראה גם סכין ”לא!” הוא צרח.
”וואו, שמעתי משהו” אמר המדריך וירד לאולם ד’, הוא פתח את הדלת ואז הוא כמעט התעלף הוא ראה את הדמויות של מקבת במציאות. ”מה? מה קורה כאן?” הוא שאל. ”גם אתה מתערב?” צרחה ליידי מקבת.
”רגע, זה לא אמור להיות במחזה” אמר המספר וחייך אל המדריך.
”מה קורה כאן? מישהו יכול להסביר לי?” שאל המדריך בזעם.
”בסדר, אנחנו נצא מכאן” אמרה ליידי מקבת, ”סליחה שהפרענו”
כל הדמויות יצאו מהחדר ויצאו מהמבנה של התיאטרון.
”מה קורה כאן?” שאל המדריך וגרד בראשו.
עברה שעה והמדריך ישב על הבמה וניסה לעשות הצגות, אבל שום דבר לא הצליח לו, הוא שתה מכוס הקפה שלו ואז הוא ראה את ילדי הפרוייקט נכנסים לאולם ואומרים:”אנחנו רוצים להציל את המחזה” המדריך חשב לעצמו, מה גרם להם פתאום לבוא שוב ולהציל את המחזה. אבל אז הילדים אמרו: ”ראינו את הדמויות של שקספיר במציאות” אמרו ילדי הפרוייקט כאילו קראו את מחשבותיו המדריך חייך ומיד הם התחילו בחזרות ואז נגמר היום, המדריך נפרד מהילדים ואמר להם:”נתראה מחר!”
”וואו, אני לא מאמין” אמר המדריך, ”וואו, אני וילדי הפרוייקט ראינו את הדמויות של שקספיר במציאות, אבל רגע הן היו בתקופה של שקספיר , אז איך הם עדיין חיים? אה, אלו בטח סתם אנשים עם תחפושות.”
לפתע, המדריך התנתק מהמחשבות האלו והתנתק רגע מהדברים של פרוייקט שקספיר ומהבמה ומהתיאטרון, הוא קימט את מיצחו ושאל את עצמו, מה הוא עושה כאן בתיאטרון, אבל הדמויות של שקספיר או האנשים עם התחפושות כפי שהוא הגדיר אותם חזרו שוב והזכירו לו ואז הם ברחו לפני שהוא יזכר שהוא גרש אותם כבר.
”אה.” אמר המדריך, ”קורה לפעמים ששוכחים. מה? אבל למה שכחתי?”
פרק 5

המדריך ידע שהדמויות שהיו באולם ד’ אלו לא באמת הדמויות של שקספיר, מלכתחילה, אלו היו סתם אנשים בתחפושות פשוט, הוא גם התנתק מהעולם לשתי דקות וגם זה… מה יכול להיות שהוא לא מרגיש טוב? יכול להיות שהוא צריך לעזוב את התיאטרון? המדריך חשב בדיוק על הדברים האלו וזה גרם לו לאבד את הכרתו, הוא התעורר אחרי חצי שעה וראה את רם, מנהל התיאטרון עם בקבוק מים. ”אתה בסדר?” הוא שאל, המדריך אמר: ”כן, אני פשוט לא מרגיש טוב, אני לחוץ, אני רוצה לחזור הביתה, אתה מרשה לי?” רם סטר למדריך ואמר: ”נראה לך, יש לך עוד מלא עבודה, מה אתה יושב על הבמה וחולם בהקיץ? יש לך עוד מלא דברים לעשות ודרך אגב, אין דבר כזה אתה לא יכול להציג מחזה ולעשות חזרות כשיש לך רק שבוע. הבנת? זה לא הגיוני! אתה לא הגיוני! אני כל כך כועס עליך ועל הרעיון הטיפשי שלך, פרוייקט שקספיר היה אמור בכלל ללמד את הילדים על שקספיר ועל המחזות שלו, זה הכל ואתה יושב על הבמה וחולם וחולם ומתעלף וקם ולא עושה שום דבר, איך אתה רוצה לעבוד אצלי? בסדר, היית עם הילדים, יש לך עבודה נוספת, אתה צריך עוד לעבד מחזות של שקספיר והצגות בתיאטרון הזה יש לך תפקיד
חשוב ברמה גבוהה ואתה לא מבצע את המשימות שלך, אני לא מרוצה ממך, שתדע לך!”
”אתה יודע שאתה חופר?” שאל המדריך וניגב את הזיעה ממצחו, רם סטר למדריך על לחיו השנייה ואמר: ”איך אתה מדבר אליי והילדים רוצים לחזור לתיאטרון ולריב של סהר, רוני ונועם איך אתה נותן לדבר כזה לקרות, אתה מדריך! נראה, אולי אני אפטר אותך או שאני אתן לך תפקיד עלוב כמו… כמו… כמו אני לא יודע. אני לא מבין אותך, מדריך טיפש, מה אתה חושב שלא ראיתי את הכל במצלמות הנסתרות. אני עושה את התפקיד שלי ואני עושה אותו יום יום ויש לי הרבה עבודה ואתה לא עושה אותה בכלל ולמה אתה מתחצף אליי, מה אני חבר שלך?”
המדריך אמר: ”אני מצטער, רם, יכול להיות שאני אעזוב את התיאטרון.”
”לא, אתה לא עוזב אותו, מה קורה לך?” אמר רם, ”אני נותן לך הזדמנות אחרונה, אבל הפעם זאת פעם באמת אחרונה! ברור?”
”כן, ברור” אמר המדריך. רם יצא מהאולם והמדריך אמר: ”וואו, הוא כל כך קיצוני, הוא כמעט הרג אותי, וואו מה זה? פתאום הכל נופל עליי? הכל, טוב, אני צריך להיות רגוע ולנשום נשימות עמוקות, יש לי המון עבודה שלא ידעתי עליה, סתם עבודה שהוא המציא לי עכשיו כדי שאני לא אשב על הבמה, אתעלף ואחלום בהקיץ, בסדר, לכתוב הצגות ומחזות זה לא קשה, איך שקספיר עשה את זה, מעניין באמת איך יצאו לו מחזות כל כך יפים…”
רם נכנס לחדר שלו במבנה של התיאטרון וראה את המדריך ואמר: ”מה? שוב פעם הוא מדבר לעצמו וחולם בהקיץ? אני לא מאמין, אני לא מאמין שנתתי לו הזדמנות בכלל.”
פרק 6
למחרת, ילדי הפרוייקט נכנסו לאולם עם חיוך על פניהם.
”שלום ילדים” אמר המדריך ופיהק.
”אתה בסדר?” שאלה הילדה עם הצמות.
”אה… כן, אני אסתדר” אמר המדריך.
”אני מקווה” אמרה הילדה עם הצמות וחייכה.
”תקשיבו,” אמר המדריך, ”אני רוצה לפצות אתכם על כל האי הגיון והמריבות שהרשתי להן לקרות וכוליי וכוליי. אני רוצה לקחת אתכם לקולנוע”
”יש! יש!” הילדים שמחו ונתנו כיפים, ”לאיזה סרט הולכים?” הם שאלו.
”הפתעה!” אמר המדריך והוביל את הילדים לרכבים הלבנים והגדולים שחיכו להם בצד המדרכה, ”וואו, אנחנו נוסעים באוטובוסים לבנים, יוהו! איזה כיף!” המדריך חייך.
ילדי הפרוייקט נכנסו לרכבים (גם המדריך) והאוטובוסים הלבנים התחילו לנסוע.
ילדי הפרוייקט נכנסו לאולם של הקולנוע ולקחו איתם קופסאות קרטון גדולות של פופקורן והתחילו לזלול. היו בהתחלה פרסומות. ”נו שוב פעם פרסומות…” אמרה סהר.
”נו די כבר תפסיקי,” אמרה רוני, ”תראי את נועם, מתנהגת למופת, ילדה לדוגמא יושבת על הכיסא, מתרווחת לה על הכיסא, אוכלת קצת פופקורן ומחכה שהסרט יתחיל זה הכל. זה גם מה שאת צריכה לעשות, הבנת?” סהר הנידה את ראשה לשלילה וישבה על הכיסא. לפתע, האורות כבו, המדריך עמד על הבמה, ליד מסך הקולנוע ואמר: ”אוקיי, אתם בטח שואלים את עצמכם לאיזה סרט לקחתי אתכם. אז אני אגיד לכם, זה סרט מיוחד מאוד שיצרו חברי הפרוייקט, הקבוצה. אני ערכתי את החזרות שלכם של שתי ההצגות והפכתי את זה להצגה אחת גדולה, הנה בבקשה. צפייה מהנה.”
”וואו, זה צריך להיות טוב” אמר גל והסתכל על המסך, ילדי הפרוייקט מחאו כפיים והסרט התחיל. ”וואו, הנה אני ליד הקדרה!” צרחה רוני וחייכה. ”מה את צורחת?” שאלה סהר, ”בסדר, הבנו את מופיעה על המסך, שקט, תני לשמוע”
רוני, סהר ונועם הופיעו על המסך עם תחפושות של מכשפות, צחקו צחוק מרושע ואמרו: ”מקבת, עם מקבת להתראות! עוד היום, ממש עכשיו, חה, חה, חה”
כשהסרט הסתיים, אחרי חמישים דקות, המדריך הדליק את האור באולם וילדי הפרוייקט מחאו כפיים. ”אני שמח שנהנתם, כן, אני שמח” אמר המדריך, ”אני מצטער על כל מה שקרה ואני מצטער אם פגעתי בילדים, אם כן, באמת לא הייתה לי שום כוונה רעה, רק כוונות טובות ובאמת, השתנתי, אז אני מצטער ואני אומר- בואו נפתח דף חדש!”
ילדי הפרוייקט מחאו כפיים עוד הפעם ויצאו מהאולם בצורה מסודרת ביחד עם המדריך.
”אה… מר מדריך אני רוצה לדבר איתך” אמר רם, במשרד שלו, המדריך ישב על הכיסא במשרד שלו אחרי שנפרד מילדי הפרוייקט. ”כן, רם, מה רצית?” שאל המדריך. ”רציתי להגיד לך קודם כל, כל הכבוד!” אמר רם, ”כל הכבוד שפיצית את הילדים ולקחת אותם ליום כיף והדבר השני שרציתי לדבר איתך עליו, הוא שאתה לא יכול להיות בתיאטרון יותר, בתור מדריך, אני ראיתי אותך במצלמות אבטחה ובמצלמות הנסתרות, ראיתי אותך יושב על הבמה, חולם בהקיץ ומדבר אל עצמך. זה לא מוצא חן בעיניי ונתתי לך הזדמנות אחרונה. כבר נתתי לך הזדמנות, טוב, תקשיב, אני יודע שפיצית את הילדים והילדים שמחו ונהנו אבל יש דברים טובים, אבל יש גם דברים רעים בחיים, מה לעשות?” המדריך נשם נשימה עמוקה ואמר:”תקשיב רם, לפני שאני נפרד מהילדים והכל אני רוצה לעשות להם מסיבת סיום, אני יודע שלי ולילדי הפרוייקט לא היו הרבה ימים ביחד, אז אם עדיין אי אפשר לעשות מסיבת סיום, אז תן לי עוד כמה ימים, רק עוד כמה ימים, בבקשה,אני מבקש ממך יפה, הילדים האלה, יש להם כישרון מדהים של משחק מול קהל ואני גם עזרתי להם קצת. אתה לא יכול להפריד בינינו, בבקשה לא!”
”בסדר,” אמר רם, ”בסדר, אל תתחיל לבכות לי עכשיו, אני משחרר אותך עכשיו ואני רוצה לראות אותך במצלמות עם רגעים מרגשים עם ילדי הפרוייקט. תבטיח לי.”
”אני מבטיח לך, הכל יהיה בסדר” אמר המדריך ולחץ את ידו של רם. המדריך יצא מהחדר של רם. דף חדש, מה אתם חושבים? המדריך מתכנן משהו? זומם משהו? את זה תגלו בפרק הבא
פרק 7
”מדריך, בוקר טוב” אמרו ילדי הפרוייקט כשנכנסו לאולם. ”אז כמו שראיתם, פחות או יותר עשינו את ההצגה” אמר המדריך וחייך.
”כן,” אמרו ילדי הפרוייקט, ”אז היום יש מסיבת סיום?”
המדריך הסתכל בעיניהם של ילדי הפרוייקט ואמר: ”כן!”
ילדי הפרוייקט הסתכלו על השולחנות שהיו מלאים בצלחות עם מטעמים וממתקים, סוכריות גומי, מרשמלו, שוקולד, סוכריות עדשים, במבה, פופקורן.. יאמי!
”וואו!” ילדי הפרוייקט ישבו על הבמה וליבם התמלא באושר ובהתלהבות.
”אוקיי ילדי הפרוייקט,” אמר המדריך, ”זאת מסיבת הסיום. אבל הפרוייקט לא הגיע לסיומו” הילדים הסתכלו אחד על השני ואמרו: ”מה?”
”תקשיבו מסיבת הסיום הזאת סוגרת את כל הדברים הרעים שהיו לנו השבוע הזה ואני מקווה להתחיל איתכם דף חדש,” אמר המדריך, ”הבאתי לכל אחד- הפתעה קטנה.”
פוגה ורוג, שונאי התיאטרון הסתכלו על הילדים ועל המדריך דרך קיר שקוף, שיפשפו את ידיהם וצחקו צחוק מרושע. ”אה.. שמעתי משהו” אמר המדריך.
”סתום כבר, רוג” אמר פוגה ותקע אגרוף בפניו של רוג. רוג שכב על הריצפה ושילב את ידיו. ”די כבר!” צרח רוג, רקע ברגלו והשתולל. ”די! הזכוכית מתנפצת!”
”לא איכפת לי!” צרח רוג. הזכוכית התנפצה, היה שקט מוחלט, המדריך וילדי הפרוייקט הסתכלו על פוגה ורוג. ”מה קורה פה?” שאל המדריך.
”לא קורה כאן שום דבר” אמרו שונאי התיאטרון והרביצו אחד לשני. ”תסתלקו מכאן מיד!” צרח המדריך ורקע ברגלו פעמיים ואז כל ילדי הפרוייקט רדפו אחרי פוגה ורוג, זה היה מרדף גדול, הם עברו דרך החדר של רם, תלשו וילונות אדומים מהאולמות והתנדנדו עליהם. סהר קפצה ותפסה את הוילון האדום היא התנדנדה וקפצה, היא נחתה על רגליה, מול פוגה ורוג ואמרה: ”עכשיו תראו אם מי אתם מתעסקים” פוגה ורוג אמרו: ”אבל איך אתם יודעים שעשינו דברים רעים? מה אתם עושים?”
”אנחנו יודעים, עשינו כאילו לא שמענו אתכם מדברים מאחורי קיר הזכוכית” אמר המדריך ורקע ברגלו שלוש פעמים, הבמה הקטנה שעמדו עליה פוגה ורוג התהפכה והסתובבה. ”מה אתה עושה?” צרח רוג. פוגה משך את רוג והם ירדו מהבמה המשתוללת הזאת, הם רדפו אחרי ילדי הפרוייקט המדריך תפס את רוג ופוגה בחולצות שלהם ואז הם בעטו בו. המדריך נפל אבל אז הוא קם ותלש את הוילון האדום. ”מה אתם עושים?” הוא צרח ופניו דיממו. רם ישב בחדר שלו וראה את כל מה שקרה במצלמות הנסתרות דרך המחשב שלו ואמר: ”מה זה? זה רגע מרגש?”, הוא יצא מהחדר שלו וירד ל’אולמות הקרביים’ של המדריך, ילדי הפרוייקט ושונאי התיאטרון, פוגה ורוג.
”מה קורה פה?!” צרח רם. המדריך הנהן בראשו לחיוב, התנשם בכבדות והצביע על שונאי התיאטרון ואמר: ”הם רוצים להרוס לנו את התיאטרון, ומקודם הם שברו את קיר הזכוכית.” רם התנשם בכבדות ואמר: ”זה ממש לא בסדר, זה מזעזע!”
לפתע, סוכריות צבעוניות יצאו מקיר בתקרה ו’קפצו’ על הרצפה. ”תכננתי את זה למסיבת הסיום ועבדתי על זה קשה!” אמר המדריך והתנשם בכבדות.
ילדי הפרוייקט ירדו מהבמה והתחילו לזלול את הממתקים ואת הסוכריות הצבעוניות.
פרק 8
”כן, אני מכיר אותם קוראים להם פוגה ורוג” אמר רם וגרד בראשו.
”כן” אמר המדריך והנהן לחיוב.
”אתם באים איתי!” צרח רם, משך בחולצותיהם של פוגה ורוג וגרר אותם לחדר שלו.
”אוקיי, אתם מוכנים להסביר לי למה ניסיתם להרוס לי את התיאטרון?” שאל רם.
”אה… לא קרה כלום, מנהל תיאטרון יקר” צחק פוגה. פוגה ורוג ישבו על כיסאות ושיפשפו את ידיהם, ”קר פה!” אמר רם. פוגה ורוג צחקו.
”מה? מה עשיתם? עכשיו אני כועס עליכם!” אמר רם.
”אתה יושב על מאוורר!” אמרו פוגה ורוג והשתוללו מצחוק.
”מה אתם עושים?!” צרח רם, קם וזרק את המאוורר על פוגה ורוג, אבל השובבים, שונאי התיאטרון, זרקו עליו כיסאות. ”צאו מהחדר שלי, מיד!” צרח רם, אבל פוגה ורוג לא הקשיבו לו והתחילו לזרוק עליו מכתבים וסוכריות שגנבו מהשולחנות וטמנו בכיסים שלהם, רם הפיל את השולחן שלו וגם המחשב נפל. הדפים התחילו להתעופף בחדר ואז הם ישבו על הריצפה ורם צרח: ”מה אתם עושים? צמד משוגעים!”
”אנחנו לא עשינו כלום,” צחקו פוגה ורוג ואז הם דחפו את רם, רם זרק על פוגה ורוג בקבוק מים, אבל הם הצליחו להתחמק ובקבוק המים התפוצץ, ”אתה לא תצליח לעשות לנו כלום! וגם לא הצלחת!” צחק פוגה, משך את רוג ודילג מעל רם שכעת שכב על הריצפה מזיע ומתנשם בכבדות. פוגה ורוג רצו ורצו, הם הגיעו לאולם מסיבת הסיום, אבל אז הם מצאו את עצמם בתוך מלכודת, ילדי הפרוייקט צחקו והמדריך חייך.
”מה? מה אתם עושים? כשחברים שלנו יבואו להציל אותנו, אתם תשלמו על זה ובגדול”
”איך הם ידעו?” שאל המדריך וילדי הפרוייקט המשיכו לצחוק.
”כי יש לנו פלאפונים, אנחנו יכולים להתקשר אליהם!” אמרו פוגה ורוג.
”אבל לקחנו לכם את הפלאפונים!” צחק המדריך, ”הבטן שלי כואבת מרוב צחוק.”
”רגע, עכשיו אפשר להתחיל את מסיבת הסיום” אמרו ילדי הפרוייקט.
”קדימה, ממתקים!” אמר המדריך, הקערות של הממתקים היו על הריצפה בגלל שרוב האולמות במבנה של התיאטרון היו הרוסים, אבל עדיין הילדים נהנו מהממתקים וזה הספיק לכולם. ”יש! ניצחנו! יש! ניצחנו!” שרו הילדים ונתנו כיפים אחד לשני.
”רגע אחד” אמר פוגה, ”אנחנו לא בתוך מלכודת, אנחנו צעד אחד לפני המלכודת”
”תתפסו אותם!” צרח המדריך. המדריך וילדי הפרוייקט רצו אחרי פוגה ורוג, הם רצו מהר, בלי הפסקה והם בקושי יכלו לנשום. ”רק עוד קצת, רק עוד קצת אתם מגיעים אליהם!” אמר המדריך, ”זהו! תתפסו אותם!” ילדי הפרוייקט תפסו את פוגה ורוג וקפצו עליהם, עד ששונאי התיאטרון נכנעו ושכבו על הריצפה, השומר גרר אותם החוצה.
כל ילדי הפרוייקט עמדו מאחורי המדריך ושרו: ”עכשיו ניצחנו! נצחנו ובגדול!” והם באמת ניצחו, הלוואי והיה שקט הרבה זמן באולמות המבנה של התיאטרון, הלוואי והנה החלום הזה התגשם, הילדים אכלו מהממתקים והפעם היה להם באמת שקט. רם נכנס לאולם של מסיבת הסיום, התקרב אל המדריך ואמר: ”כל הכבוד, עשית עבודה טובה שאמרת לי שיש פה שונאי תיאטרון שרוצים להרוס לנו את התיאטרון, כל הכבוד לך!”
פרק 9
”זהו, זה נגמר” אמרו ילדי הפרוייקט למחרת היום כשנכנסו לאולם וישבו על הבמה.
”כן, זה נגמר” אמר המדריך, ”סוף סוף יש לנו קצת שקט”.
”כן,” אמרה סהר וחיבקה את רוני ונועם.
”טוב, בגלל שזה פרוייקט שקספיר” אמר המדריך ”אז הכנתי לכם היום משהו מיוחד”
”מה?” הילדים הסתקרנו והתקרבו אל המדריך.
”הבאתי לכל אחד מתנה ספר של שקספיר” אמר המדריך.
”יש! אבל, אין לנו סבלנות לקרוא את המחזות שלו” אמרה סהר.
”נכון” אמרה רוני. ”נכון מאוד” אמרה נועם.
”אז מה הבעיה? אני אקריא לכם!” אמר המדריך.
”אבל אנחנו לא מבינים את השפה של שקספיר!” אמרה רוני.
”מממ… זאת בעיה!” אמר המדריך, ”אז מה נעשה?”
”אולי פשוט תעשה לנו הצגה של שקספיר, פעם אחת?” שאלה סהר.
”אני?” שאל המדריך. ”כן, למה לא?” אמר רם ברמקול, מהחדר שלו.
”אוקיי” אמר המדריך וכן, המדריך עשה לילדים את המחזה המפורסם של שקספיר ”המלט” הוא התחפש ועשה את כל הדמויות בעצמו. ילדי הפרוייקט מחאו כפיים. ”אוקיי” אמר המדריך, ההצגה נגמרה, כן, המדריך וילדי הפרוייקט פתחו דף חדש זה היה רגע מרגש ומיוחד, מיוחד אפילו יותר מהמתנה, מיוחד אפילו יותר מההצגה המפתיעה והנפלאה שהמדריך עשה לילדי הפרוייקט”
”טוב, זה כבר סוף השבוע, בוקר יום שישי” אמר המדריך בסוף ההצגה, ”זה היה שבוע מצוין, באמת, אתם ילדים מקסימים, הכרתי כל אחד ואחת מכם יותר מקרוב והיה לי ממש כיף, באמת.” לפתע, ילדי הפרוייקט ראו אנשים עם תחפושות של דמויות של שקספיר. ”היי, אלו הדמויות שראיתי באולם ד’ ” אמר המדריך וחייך.
”באנו לסוף שבוע מרגש” אמרו האנשים וחייכו.
”קדימה, שירים, מוסיקה” אמר המדריך, שם מוסיקה ורק אז התחילה המסיבה הגדולה וכולם רקדו ושרו. ”אני נהנה! אני לא מאמין אבל אני נהנה, זאת פעם ראשונה שאני נהנה! אני לא מאמין שאני רוקד עם הילדים המקסימים של הפרוייקט!” אמר המדריך וחייך.
פרק 10
השקספירים פרק 10- פרק אחרון!!!
אחר הצהריים המדריך לקח את ילדי הפרוייקט להצגה אמיתית על פי מחזה של שקספיר, זאת ההצגה ”הטרגדיה של המלך ג’ון” ”וואו!” ילדי הפרוייקט נכנסו לאולם וראו תפאורה ותלבושות זוהרים השחקנים כבר עמדו על הבמה וחייכו, להפתעתם הם דיברו איתם ”שלום, שקספירים, או יותר נכון, ילדי הפרוייקט אנחנו מחלקים לכם דפים ועט ואנחנו רוצים שתכתבו לנו תקציר של ההצגה שאנחנו נראה לכם עוד מעט, בסדר? זה חלק מהמשימות של הפרוייקט” ”אוקיי,” אמרו ילדי הפרוייקט וישבו על הכיסאות באולם. הילדים מחאו כפיים וההצגה התחילה, היו הרבה שחקנים בהצגה, זאת הייתה הצגה נפלאה והילדים הספיקו לכתוב הרבה יותר מתקציר, זאת הייתה המשימה האחרונה של ילדי הפרוייקט. ילדי הפרוייקט כתבו כל מיני דברים על ההצגה, שהיא יפה, שהיא מצחיקה אבל גם שהיא קצת משעממת. ”מה?” שאלו השחקנים אחרי שקראו את הדפים של ילדי הפרוייקט והסתכלו עליהם, ”אנחנו השקענו בזה, זה הכי טוב שאנחנו יכולים” ילדי הפרוייקט אמרו: ”רוצים שנראה לכם איך עושים הצגה אמיתית?- בבקשה” השחקנים פינו את הבמה וילדי הפרוייקט עלו על הבמה והתחילו לשחק ועשו מחזה קסום ונפלא, כל כך קסום ונפלא עד שבסוף ההצגה, השחקנים עמדו ומחאו כפיים. ”זה היה טוב,” אמרו השחקנים, ”אבל אנחנו חושבים שגם אנחנו עושים עבודה מצוינת, כתבו לנו כל מיני ביקורות על ההצגות שלנו וכולן היו טובות, חוץ מהתגובות שלכם.” ”כן, לא יכלתי לישון בלילה” אמר שחקן אחד ופיהק, ”היה לי אירוע בת מצווה של בת דודה שלי, באמת. אני זוכר את זה כאילו זה היה לפני רגע, האולם היה מלא, מקושט ונוצץ היו כדורי דיסקו תלויים באוויר וכל הפנסים הצבעוניים כוונו אל נסיכת הבת מצווה, מאיה, היא נכנסה לאולם עם איפור נוצץ על שטיח צבעוני של פרפרים וחייכה, היה לה כתר על הראש, היא עלתה על הבמה ורק אז היא ראתה שהאולם הוא כל כך גדול וכל כך עצום עד שהיא כמעט התעלפה, אבל אז, כשהיא ראתה שהתאומים, אורן ודביר עומדים לידה היא נרגעה ועמדה על רגליה, היא ראתה את האורחים מוחאים לה כפיים, גם אני מחאתי לה כפיים” ”אתה חושב שזה מעניין אותנו לשמוע סיפור על בת מצווה של דודה שלך?” שאל אחד מהילדים. ”מה? אה… סליחה, חלמתי, זה לא יקרה שוב, באמת, קצת נסחפתי” אמר השחקן וחייך בביישנות, המדריך וילדי הפרוייקט הסתכלו עליו וגם הם חייכו. ”טוב, ילדי הפרוייקט” אמר המדריך, ”חוץ מביקורת, הייתם גם צריכים לכתוב תקציר להצגה וגם את זה קראתי ואני יכול להגיד לכם דבר אחד, איכזבתם אותי מאוד, אתם יודעים לכתוב תקציר, תאמינו לי, זאת המשימה האחרונה שלכם ואני באמת מאוכזב מכם, טוב, אני אעבוד איתכם על זה, אי אפשר ככה, פשוט אי אפשר! טוב בסדר, תעבדו בקבוצות אולי זה יהיה יותר טוב ככה” ילדי הפרוייקט שמחו ונתנו כיפים אחד לשני, הם מיד התחילו להתחלק לקבוצות והמשימה התחילה. סהר החזיקה את הדובי החום שלה.
”נו סהר, אנחנו צריכים לעבוד עוד על ביצוע המשימה האחרונה שלנו כתיבת תקציר” אמרה רוני.
”כן בנות, אנחנו עושות את זה ביחד וזה הכי כיף!” אמרה נועם.
”אני לא יודעת,” אמרה סהר, ”עכשיו, כשאני מתחילה לחשוב על זה כבר לא בא לי להיות בפרוייקט הזה. מה הפרוייקט הזה נותן לנו בכלל? איזה סיפור משעמם של שקספיר?”
”אבל גם ככה הפרוייקט הזה עוד מעט נגמר!” אמרה נועם.
”אתן מסתדרות בנות?” שאל המדריך, ”הבאתם בלונים, נכון?”
”למה?” שאלו נועם, סהר ורוני פה אחד.
”למסיבת סיום, זאת המשימה האחרונה שלכם” אמר המדריך וחייך חיוך מסתורי.
”עוד מסיבת סיום?” צרחה נועם, ”כמה מסיבות סיום אתה רוצה לעשות לנו, כמה?”
”ותן לנו להתרכז במשימה, כדי שזה יצא טוב” צרחה רוני.
”אני לא יודעת.” אמרה סהר, ”זאת משימה טיפשית.”
”טוב בנות, אני מקווה שאתן מסתדרות, כי בעוד כמה דקות בדיוק, אתן צריכות להגיש את זה!”
”טוב הבנו, מה העיניין?” אמרה רוני עם פרצוף תשעה באב בשילוב של פרצוף עצבני עוד יותר.
”ככה את מתחצפת אליי?” שאל המדריך בזעם, ”ככה? אז זאת באמת בעיה גדולה!”
”זוז!” צרחה רוני, המדריך זז והלך לראות מה קורה עם הבנים. ”מה קורה בנים? אתם מסתדרים?” הוא שאל. ”אה… כן, פחות או יותר אתה יודע” אמרו הבנים.
”אני מצטער שאני קצת עצבני, פשוט אני עצבני על רם, אל תגידו לו שאמרתי לכם את זה” אמר המדריך. ”אנחנו נגיד” אמרו הבנים עם חיוך שובב על השפתיים.
”שקט!” אמר המדריך, ”אתם לא רוצים שאני אהיה עוד יותר עצבני!”
”אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים” אמרו הבנים, ”זוז!” המדריך זז ואמר: ”אוקיי חברים, המשימה נגמרה, נא להביא לי את הדפים” ”סוף, סוף!” אמרה סהר ושיפשפה את ידיה. ילדי הפרוייקט נתנו למדריך את הדפים עם התקצירים, המדריך התחיל לבדוק ואמר: ”בסדר ילדים, אתם תקבלו תשובה בעוד עשר דקות, בינתיים אתם יכולים לשחק ולהשתעשע. ” סהר שיחקה עם הדובי החום שלה, נועם ניגנה בגיטרה שלה, רוני שיחקה דמקה עם עצמה והבנים שיחקו בסולמות וחבלים ושחמט. עברו עשר דקות והבנים והבנות כל כך נהנו, עד שהם אפילו לא הרגישו שהזמן עובר. ”אוקיי,” אמר המדריך, ”ילדי הפרוייקט, זאת משימה אחרונה, היו לנו הרבה משימות והמון קשיים ואקשן והפרעות ואנחנו התגברנו על זה, אני מקווה שגם הצלחתם במשימה הזאת, אז קראתי את התקצירים שלכם ואני מחליט לשנות משימה, אני רואה שזה קשה לכם ושאתם מתקשים.” ”אבל עשינו את זה הכי טוב שיכלנו” אמרה סהר בכעס ושילבה את ידיה. ”אני יודע” אמר המדריך והסתכל על סהר, ”אני יודע שהשקעתם במשימה הזאת, אבל לצערי לא ביצעתם אותה כמו שצריך, לכן אני מחליף משימה. המשימה שלכם היא…” ילדי הפרוייקט היו במתח, הם רעדו ושיקשקו כמו בקבוק שוקו שמשקשקים אותו. ”אוקיי,” אמר המדריך, ”המשימה שלכם היא משימה מיוחדת מאוד, המשימה שלכם היא לצייר ציור שמתאר את אחד ממחזותיו של שקספיר, משימה קבוצתית שדורשת שיתוף פעולה וויתור. שיהיה לכם בהצלחה!” אמר המדריך וילדי הפרוייקט התחילו לצייר על דף ענק את המחזה ”חלום ליל קיץ”, הם ציירו את פק, את ליסנדר, את הרמיה, את אוברון ואת מלכת הפיות וכל הדמויות האלו בתוך רקע של יער צבעוני וקסום עם פרחים ודבורים ופרפרים וכל מיני חיות שמסתתרות בין העצים.” ”אני רואה שהבנתם את העלילה של המחזה” אמר המדריך, ”כל הכבוד לכם קיבלתם את הציון הכי גבוה, מצוין וזה אומר, שקספירים יקרים, אתם ביצעתם את המשימה הזאת באופן יוצא דופן, כמו שצריך, השקעתם בציור, זה מה שאני מצפה מילדי הפרוייקט והנה זה קרה. אני רוצה לתת לכם מתנות ופרסים על כל השבוע הזה שליוויתי את הפרוייקט הזה שזה לא היה קל בכלל. אני רוצה להודות קודם כול לרם, שלא נמצא איתנו כרגע, שהעיר לי וגם עודד אותי בדרך להצלחה של הפרוייקט, לשחקנים כמובן, מחיאות כפיים ולשקספירים המוכשרים, ילדי הפרוייקט, איפה הכפיים?” צרח המדריך וילדי הפרוייקט מחאו כפיים וצרחו: ”שקספירים! שקספירים!” ”אה.. המדריך” אמרה סהר, ”אני וילדי הפרוייקט הכנו לך הפתעה קטנה, כתבנו את ההמנון של השקספירים! קדימה” ילדי הפרוייקט התחילו לשיר:
לה, לה, לה איזה יום נפלא של השקספירים,
תמיד, תמיד ביחד
בשורות, במשבצות ובטורים
זה לא משנה, אנחנו תמיד ביחד, בלי פחד.
ההמנון הקסום של השקספירים
ההמנון הכי קסום בעולם
תודה למדריך ובכלל לכולם,
שהביאו את הפרוייקט הזה לעולם,
וכאן, בארץ ישראל, בארץ ישראל, בארץ הצבר
כל הרוע הזה עבר
והגיע הזמן להיפרד, זה קצת קשה להיפרד
אבל,
זה גם שיר הסיום של השקספירים,
המנון שמספר על השקספירים
ילדי הפרוייקט המקסימים
עם תחפושות ובגדים מדהימים
וזה הזמן להגיד שלום,
אז שלום, גמרנו את זה היום.
ההמנון נגמר והמדריך וכל השחקנים מחאו כפיים. ”אין, אין, אתם פשוט ילדים מקסימים, זאת הפתעה נהדרת, טוב קניתי לכול אחד ואחד מכם משהו קטן” ”רגע,” אמרה רוני, ”אולי אתה חושב ששכחנו, אבל ממש לא, אמרת יש איזה משהו מסתורי במחזות של שקספיר, אמרת לנו את זה בתחילת הפרוייקט!” ”נכון, אבל אמרתם לי גם שתעזרו למצוא את הדבר הזה, נכון?” ”כן” אמרו ילדי הפרוייקט פה אחד, ”אבל אנחנו לא מצליחים למצוא את הדבר הזה” ”יש לי רעיון!” אמר המדריך, ”בואו פשוט נשאל את שקספיר. שקספיר לא קיים, אבל אפשר לדבר איתו דרך המראה המפורסמת שלו” המדריך וילדי הפרוייקט עמדו מול מראה גדולה והמדריך אמר: ”זאת לא פנטזיה, ילדים וזאת גם לא טכנולוגיה תלת מימדית, זאת המציאות, זה לא חלום אני רוצה שתבינו את זה ועכשיו נעבור לשקספיר. שקספיר יקר אני וילדי הפרוייקט עשינו פרוייקט עליך ועל המחזות שלך, אנחנו רוצים לשאול אותך שאלה קטנה, יש דבר מיוחד במחזות שלך נכון, מהו?” לפתע, המדריך וילדי הפרוייקט שמעו ברק ורעם וקול מהדהד ומפחיד אומר: ”אוו, שקספירים יקרים, זה אתם תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב אם אתם רוצים לדעת את הסוד של המחזות שלי אתם צריכים לכבות את האור.” ”גם ככה מפחיד פה!” אמרה סהר וחיבקה את רוני ונועם. המדריך כיבה את האור ואמר: ”הנה, כיבינו את האור” הקול המסתורי המשיך: ”בסדר, עכשיו תסתובבו, תהיו עם הגב אל הבמה!” וכך עשו המדריך וילדי הפרוייקט, בדיוק את אותו דבר ואז נשמעו צרחות, חלק מהילדים נבהלו, המדריך הדליק את האור ואז הוא שמע עוד צרחות, הוא הסתכל על ילדי הפרוייקט שוכבים על הריצפה ומדממים ”הם מתו!” אמר המדריך, ”מי זאת הדמות המסתורית הזאת שרצחה את ילדי הפרוייקט המקסימים?” ”אני”, אמר רם, ”אני עשיתי את הקול המשונה הזה, שוב פעם אתה גורם לילדים להאמין בדברים שלא קיימים ועל זה לא נתתי לך עונש, אלא נתתי עונש לילדים והרגתי אותם וזה הזמן להרוג גם אותך” רם כיוון את האקדח שלו אל המדריך. ”לא, אל תעשה לי את זה, בבקשה לא, תיתן לי הזדמנות אחרונה.” רם רקע ברגלו ואמר: ”כבר הייתה לך הזדמנות וגם היום אם תהיה לך עוד הזדמנות ולא תהיה, מה תעשה עם הילדים? כן, גם לילדים מגיע למות ועוד מעט גם לך, תתכונן.” אפשר היה לשמוע את דפיקות ליבו של המדריך, אבל גם השחקנים היו באולם, עדיין בתחפושות, הם הוציאו את האקדחים שלהם וכיוונו אל רם. ”אנחנו מגינים על כל מי שבא לפה” אמרו השחקנים. ”אבל אני באתי לפה עכשיו” ”אבל אתה איש רע, אני מרגיש את זה” אמר אחד השחקנים ולקח צעד אחד קדימה. ”אוקיי, אז אם אתה לא יורה בי, אני אירה בך!” רם ירה בשחקן, השחקן נפל על הריצפה ומת. ”חה חה חה, מי הבא בתור?” שאל רם. ”רגע, אני יכול להתקשר למשטרה” אמר המדריך. ”זה לא יעזור לך, כי גם אני עובד במשטרה ועכשיו הרגע הגדול, יש לי את הכבוד לירות בך, מילים אחרונות?” המדריך התנשם בכבדות ואמר: ”ביי ביי, עולם יקר!” ”לא, זה לא יכול להיגמר ככה” אמרה קבוצה של אנשים שנכנסה לאולם עם בגדים בצבע כחול שחור וירתה ברם. ”זה מה שמגיע לו” אמר אחד מחברי הקבוצה. ”עם כל מה שהוא עשה לך זה באמת מגיע לו מדריך יקר,” אמרה אחת מחברי הקבוצה, ”אולי אתה חושב שאנחנו לא מכירים אותך, אבל אנחנו מכירים אותך טוב מאוד ואנחנו יודעים שהיו כמה מטרות בפרוייקט הזה והצלחת להכניס בילדי הפרוייקט רוח שקספירית ויצירתית ועכשיו הם מתו, אנחנו יודעים, השם של הקבוצה שלנו היא פי- אוף- סי- אס, אנחנו ארבעה, אני לימור, זה גל, זאת אורנה וזה שחר. אנחנו מצטערים שזה קרה, שהפרוייקט הזה נהרס, למרות שלא לקחנו חלק בפרוייקט הגדול והחשוב הזה. אני יודעת גם שרצית לחלק פרסים לילדים, טוב, אני אומר לך, אני עקבתי אחרי הפרוייקט, זה פשוט היה כל כך מעניין וכל כך מרתק ואני אמרתי: ”וואו! אבל לא שמעת אותי.” המדריך אמר: ”אתם לא צריכים להצטער, זה בסדר, נכון הפרוייקט נהרס, אבל אני תמיד אזכור את הילדים האלו, הם תמיד ישארו בלב שלי, תמיד!” לפתע, ההורים של ילדי הפרוייקט נכנסו לאולם, בכו ואמרו: ”הילדים שלנו מתו, אנחנו לא צריכים את המדריך הזה, הוא גרם לילדים שלנו למות, למה?”
”זה לא אני!” אמר המדריך.
”מה זאת אומרת?” שאלה אמא של נועם.
המשך יבוא…