השקרים של ריי (Riley's Lies) – פרק 20 (ספיישל): A New Beginning

"אתה חתיכת שקרן!" הנערה הבלונדינית תקעה את אצבעה בחזו והוא הרים את ידיו בכניעה.
"היי, אני מצטער -"
"אל תתקרב אלי יותר, שמעת?" העיניים הכחולות שלה דמעו, אבל לא היה לה אכפת.
העיניים של שניהם היו בהירות יותר מקריסטלים בשעת זריחתם. הם תאמו כמו סיר ומכסה;
המקובלת ונער נבחרת הפוטבול, חכמים ומקסימים (לפחות הוא), שניהם בלונדינים בעלי עיניים כחולות. מושלמים, ליתר דיוק.
טוב, לא ליתר דיוק. בערך. כל בן אדם צריך סודות, נכון? היו להם מליוני כאלה, החל מהזוגיות שלהם. כולם שאלו – למה אתם לא יוצאים? הם טעו. לא כולם חייבים לדעת הכל.
העובדה שאתם לא מודעים למשהו, לא אומרת שהוא לא קיים.
אבל ריילי דאגה ביותר לסודות שלה. היא בנתה מבוך שלם, שימשיך לעד, ואף אחד לא יצליח לפתור אותו.

היא שיקרה וסיפרה אמת, פגשה אנשים, עיצבה אנשים, הכירה חברים, יצרה אויבים, יצאה עם גברים ואף אחד לא ידע.
אף אויב לא ידע על חברו.
אף גבר לא ידע על המתחרה בו.
אף איש לא הכיר את המקביל לו.
אבל, יום אחד, היא נתקלה בבעיה לא קטנה: איך היא הולכת לשמור על כל זה בסוד? בסופו של דבר, היא מצאה את התשובה: היא תיצור לעצמה זהות חדשה! אז, ריילי לקחה כרטיס טיסה ישירות לבוסטון, ויצרה את מליסה בריינראט. מליסה הייתה שונה ממנה לגמרי; שחורת שיער, מתלבשת בסגנון 'זרוק', ובעלת משקפי היפסטרים. בנוסף, תמיד היו לה צמות.
היא הלכה למקום מפוקפק וסידרה לעצמה תעודת זהות ודרכון. כסף? לא היה לה חסר.

היא פגשה את ג'יימס לראשונה לפני שהכירה את קלייר. היא הייתה בת 11 וטיילה בצרפת עם ההורים שלה. ג'יימס היה שם למחנה קיץ, רק כדי לרענן את זיכרונו לגבי המולדת.
יום אחד בקיץ ההוא, ההורים שלה והיא נסעו ללונה פארק. ג'יימס בן השתים עשרה והמרדן עקף את כולם בתור ונתקל בה. אירוניה? אכן. היא תקעה בו מבט כועס והוא פנה אחורה.
אין שום זיכרון מאז לילד הבלונדיני.
אבל, טוב, שנתיים עברו מאז והיא כבר הכירה את ג'יימס. לא היה נראה כאילו הוא זכר אותה, אבל היא זכרה אותו. כבר אז היא ידעה כי ג'יימס הולך להסתבך עם אחת מהחבורה.
כך היה בתחילת הסיפור.

**

"ג'יימס, אני -" הקול של ריילי היה חלש ורועד מתמיד, מה שהיה נדיר, וקרה פעם אחת בחייה בערך. היא החזיקה את הבטן שלה ועמדה להקיא כשהמשפט יצא מפיה.
ג'יימס ההמום לא ענה, הוא פשוט התרחק ממנה והפנה את גבו, מעביר את ידיו בשיערו וערפו. "בבקשה, תגיד משהו." לחשה. דמעות נקוו על לחייה והיא ניסתה לשמור על קול יציב.
"אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר," הוא התיישב על האספלט הקר, גבו עדיין מופנה אליה.
היא הנהנה, מבינה מה הוא אומר. "אני מבינה."
"אני אשלם על הכל. אני אקנה לך מתנה, אבל אל תפתי אותי יותר, כי אני לא רוצה. את מקשיבה?" הוא סוף סוף הרים את מבטו אליה. אבל המבט היה מרוחק ומנוכר, מישהו אחר היה בתוכו. היא הנהנה במרץ שוב ונגבה את לחיה ועיניה. "אוקיי."
ג'יימס כבר לא הביט בילדה הערמומית, הפתיינית, השקרנית והחזקה שהכיר תמיד.

הוא הביט בילדה שבורה, שברגע הכל נלקח ממנה.

**

"ג'יימי, תקשיב לי!" היא אחזה בסנטרו. הוא תפס את ידה והוריד אותן.
הוא היה עצבני וסירב להקשיב. לפני ששם לב, כל האמת נפלטה מפיו היבש והסדוק.

"לא, את תקשיבי! אני לא אחד מהבובות בהצגה שלך, את מבינה? אני. לא. יכול. אני מצטער, ריילי, אבל את באמת מכירה אותי? הא? אני לא יודע למה את עושה את כל זה ובשביל מי, אבל אני לא בובה על חוטים, ובעיקר לא שלך! אף אחד לא אוהב אותך באמת, את לא רואה את זה? כולם פשוט חושבים ככה, כי את מכריחה אותם! אני לא אוהב אותך,
ולא ג'יימס, לא החברות שלך, ולא אף אחד! אפילו את ההורים שלך את מכריחה שיאהבו אותך! איזה מין מפלצת את?"

"בן זונה," סיננה, וברגע החליטה.
הוא ימות.
וברגע שהיא מחליטה משהו, הוא קורה.
היא הלכה בנחישות, מחייגת מספר שאת קול העונה לא שחכה, למרות השנים.
"אני צריכה אותך," אמרה בשקט. הכעס געש בקולה, דמה ועורקיה, ולא יכלה להבחין בין טוב לרע. נשימה קצרה ורועדת נשמעה מבעד לקו, ריילי חיכתה לתגובה.
"כל דבר שתרצי," הקול שענה היה מונוטוני וקר, אבל בכל זאת היה בו רגש.
של שנאה.

שנאה של רוצח סדרתי.