האקדמיה לייצורים – פרק 11 –

״ג׳ייסון?״ השתעלתי וכיסיתי את פי בשולי חולצתי. ״מישהו, עזרו לי! מישהו!״
״רייצ׳ל!״ קול מוכר נשמע מרחוק.. או שמקרוב? שאפתי יותר מדי עשן והוא חדר לי למוח וטשטש אותי. דשדשתי וצעדתי, מחפשת את היציאה. ״מישהו?״ ניסיתי לצעוק, אבל זה יצא כלחישה. ״עזרו.. עזרו לי…״

**
״רייצ׳ל?״ הקול של אלכס ריחף מעלי.
התרוממתי לאט ופקחתי את עיניי.
כנראה שלא הייתי צריכה לעשות את זה.
שיעול נורא תקף אותי וקרוליין הושיטה לי כוס מים. לקחתי אותה ושתיתי בשקיקה, המים שורפים לי בגרון וצורבים.
״מה קרה?״ שפשפתי את ראשי בעייפות.
״- תנו לי להכנס!״ הקול של ג׳ייסון בקע מחוץ לדלת ואגרופיו מכים בה, התאמצתי להחניק חיוך.
״אה, השריפה.״ מלמל אלכס. ״אני מצטער, יקירתי, אבל החדר שלך ושל שותפתך הוצת. אל תדאגי, רוב הדברים שלך בסדר.״ הוא שלח חיוך מעודד.
״תודה..״ עניתי והבטתי בידי. ״כמה זמן אני כאן?״
״יום שלם,״ חייכה קרוליין את החיוך האימהי שלה.
״ומיילי?״
״היא בסדר, רק קצת המומה. איך את מרגישה?״ שאלה בדאגה.
״בסדר, אבל הגרון שלי כואב ואני רוצה להתקלח. הבגדים שלי?״ הסרחתי לגמרי. פיח עטף אותי והדיף ריח מזעזע. קרוליין הנהנה בהסכמה והביאה לי את הג׳ינס שלי וחולצה מהארון.
״הם קצת מסריחים, אבל בסדר. אם את רוצה לישון, העברנו אותך ואת מיילי לחדר מספר 339. היא מסדרת אותו ברגעים אלה, אם את רוצה לגשת אליה אחרי המקלחת.״ הנהנתי וקמתי מהמיטה, מביטה במבט של תודה בה ובאלכס ומסתלקת משם.
פתחתי את הדלת בזהירות וצחקתי כשג׳ייסון הקיף אותי בידיו. ״אלוהים, את בסדר? כל כך דאגתי! אני לא מאמין שאיבדתי אותך ככה, אני כל כך מטומטם -״
״אני בסדר, אבל תוריד אותי לפני שאני אתחיל לחרחר פה.״ צחקקתי מהתגובה שלו. הוא הוריד אותי, אבל לא התרחק.
התחלתי ללכת, והוא עקב אחרי.
״ג׳ייסון,״ גיחכתי. הוא לא נעצר אחרי.
״כן?״ שאל בחשד, כאילו מישהו עומד לתקוף אותי בכל רגע אפשרי.
״אני הולכת להתקלח.״
״הו. מצטער. תהני במקלחת שלך.״
״אני הולכת ללהקה אחרי זה, אז אל תעקוב אחרי, אוקיי?״ הסתובבתי אליו.
״אוקיי,״ אכזבה על פניו. הוא נראה קצת כמו כלבלב אבוד. טוב, חוץ מהכלבלב.
נגעתי בזרועו לרגע והלכתי אל המקלחת.

המקלחת הייתה נעימה וקירצפה ממני את כל הלכלוך. הכוויות שלי, כמובן, החלימו כבר. התלבשתי וסירקתי את שיערי, בוחנת את עצמי במראה, מה שבועות. העיניים הירוקות שלי היו בינוניות והתאימו לפני, השיער שלי היה חלק והגיע אל מתחת הכתפיים שלי. עשיתי צמה הדוקה ופירקתי אותה, גורמת לגלים זעירים בשיער, וככה העדפתי. נראיתי בדיוק אותו דבר כפי שהייתי כשהגעתי לכאן, אבל בצורה כלשהי הייתי יפה יותר. אני חושבת.
יצאתי מהמקלחת וצעדתי אל המועדון של הלהקה, מביטה בשקיקה בקירות העתיקים.
לפני ששמתי לב, הגעתי אל הדלת. פתחתי את הדלת וניגשתי אל החברות שלי.
״היי!״ זעקה מאדי כששמה לב אלי. ״שמענו מה קרה, טוב, הרחתי את העשן מהחדר שלי ונלחצתי. את בסדר?״
״כן,״ חייכתי. ״למרות שהגרון צורב.״
כריס הרים את התיק שלו ושלף חבילת כדורים. ״קחי,״
״תודה. אתם יורדים לאוכל?״ שאלתי והוצאתי את בקבוק המים שלי מהתיק. הגרון שלי התחיל לצרוב שוב, אז בלעתי את הכדור מהר וחיכיתי שהוא ישפיע.
״כן, תחליפי לתלבושת, יש איזה הודעה.״ סופי הנהנה במרץ, מיישרת את החצאית שלה.
״אוקיי,״ עניתי וצעדתי אל החדר החדש שלי, מופתעת קצת מההתנהגות המרוחקת מצידה.

״היי, חיפשתי אותך אתמול.״ אמרתי והפתעתי את מיילי, שהייתה באמצע מתיחת סדין.
״רייצ׳ל, אני כל כך שמחה שאת בסדר,״ חיבקה אותי חזק. ״איפה היית?״
״אה, בחוץ. היה לי סיוט.״ נאנחתי וניגשתי אל הארון. הוצאתי חצאית שחורה, חולצה לבנה מכופתרת וז׳קט מחוייט לשים מעליה. החלפתי בגדים במהירות וחייכתי אל מיילי. ״אני חייבת ללכת, אוקיי? אני אראה אותך אחר כך.״ אמרתי ונופפתי לה לשלום. היא הנהנה וחזרה לסדר הכל.

״היי, רייצ׳, את יודעת שקייל דלוק עלייך?״ סופי אמרה בטון שובבי ומסתורי כשהתיישבתי בשולחן שלנו. סקיילר ומאדי גנבו אחת לשניה ירקות וזרקו אותם.
הבלעתי שאגת צחוק וחייכתי. ״קייל? מהלהקה?״ שאלתי, משועשעת מהמשפט שכרגע יצא מפיה.״כן,״ היא חייכה חיוך מלא שיניים לבנות.
״תלמידים -״ קרוליין עלתה לדוכן בטון רשמי וקטעה את השיחה שלנו, ״יש לי הודעה -״
כל אולם האוכל השתתק. ״בעוד שלושה שבועות יתקיים נשף הסתיו!״ כל התלמידים הריעו במקהלה והעיפו ידיים באוויר. התלחשויות וצחקוקים הופיעו בכל האולם. השולחן שלי התחיל לדבר על כך מיד. ״אוקיי, סתמו, יש עוד שלושה שבועות.״ הגבתי בצחקוקים לתכנונים המוקדמים מדי של הבנות וכריס.
״שש, רייצ׳ל, ג׳ייסון בוהה בך. אלוהים.״ סופי אמרה.
״הוא ערפד,״ אמרה סקיילר.
״ומאוד לוהט,״ הנהן כריס.
״וסקסי,״ הסכימה מאדי.
״וידיד שלי,״ עניתי לבסוף והשתקתי אותם לגמרי. החיוכים שלהם התרחבו בצורה מפחידה והלחיצו אותי. ״ידיד או חבר?״ אמרה מאדי בהרמת גבה.
״ידיד.״ צחקתי והעפתי עליה חתיכת בשר. לפחות אני חושבת שזה היה בשר. במובן מסוים, האקדמיה היא בדיוק כמו תיכון רגיל – אין מה לדעת מה אתם מכניסים לפה.
״לא מאיך שהוא מסתכל עליך,״ חייכה סקיילר.
הסתובבתי אליו, והוא עמד שעון על הקיר ושילב את ידיו, הקפוצ׳ון שוב על הראש שלו. המבטים שלנו הצטלבו ומיהרתי להסתובב. ״לכי תדברי איתו.״ גלגל כריס את עיניו. בחנתי אותו וצחקתי. ״חבורה של מפגרים,״ קמתי והלכתי בלית ברירה אל ג׳ייסון. מרחוק עוד שמעתי את מאדי מנגבת דמעה מזויפת וזועקת ״הבייבי שלי גדלה!״ החנקתי חיוך מטופש והתקדמתי.
״היי,״ אמר כשהתקרבתי.
״היי,״ עניתי ולא ידעתי מה להוסיף.
״אז, הם נחמדים?״ החווה בראשו אל החבורה, שכרגע זרקו אחד על השניה אוכל והקימו מהומה קטנה. ״אני אקח את הסיכון ואגיד כן,״ חייכתי. ״חשבתי שהפסקת עם הקפוצ׳ונים.״
״נחמד לי ככה. על מה אתם מדברים?״ משך בכתפיו באדישות.
״אני אוהבת בלי. והם מדברים עליך,״
הוא חייך ברשעות מסוימת. ״מה הם אומרים?״
החנקתי צחוק. ״הן חושבות שאתה סקסי,״ חייכתי, צחקוקים נפלטים מפי. אלוהים, אנחנו מפלרטטים? ״אבל זה נכון, לא ככה?״ השיב.
אוי אלוהים, אנחנו כן מפלרטטים.
״אה, זה תלוי, האם אתה חושב שאתה סקסי?״ התחמקתי משאלתו בשאלה וזרמתי.
״אני חושב שאת חושבת שאני סקסי, תקני אותי אם אני טועה.״
״אתה מפלרטט איתי?״ שאלתי בשובבות וחייכתי חיוך שניסה להיות מפלרטט וסקסי, כושלת.
"אז, את כן חושבת שאני סקסי." הרים גבה ולא ענה לי.
"אולי," אמרתי וצעדתי משם לעבר השולחן, שהגניב אלינו מבטים לא כל כך חשאיים.
״נו?״ שאלו כולם במקהלה והשתתקו ברגע שהתיישבתי בספסל. ״ספרי לנו כבר!״
״הוא חושב שאני חושבת שהוא סקסי,״ עניתי. ״מה שאגב, נתתי לו לתהות.״
מאדי נאנחה. ״את, חמדתי, המודל לחיקוי החדשה שלי.״ צחקקתי וקמתי משם.
״טוב, יש לי שיעור אנגלית. תהנו בהמשך השיחה הטפשית שלכם,״ נופפתי להם לשלום והלכתי משם. "נראה אותך שם!" קרא כריס אחרי.

צעדתי במהירות לעבר דלת הכיתה, מביטה שוב ושוב בשעון ומנסה לא לאחר.
פתחתי את הדלת ולא ציפיתי לדלי קרח שנחת הישר על הראש שלי.
״אני בטוח שהצתת את החדר של עצמך, פריקית!״ מישהו צעק וכולם פתחו בשאגת צחוק. הסתובבתי באחת וצעדתי ממש מהר. האגרופים שלי נקפצו והייתי פגועה, מבולבלת וכעוסה.
לעזאזל עם זה.
עברתי על פניו של מייקל במהירות, מתעלמת מהשאלות המזורגגות שלו.
פניתי היישר לחצר הריקה ולכניסת בית הספר. טיפסתי על החומה, אבל לא בקלות כמו אתמול. הידיים שלי רעדו, הגרון שלי צרב, העיניים שלי התמלאו דמעות והידיים שלי שרטו מנסיונות הטיפוס הכושלים. ויתרתי על הרעיון לעבור את החומה ונשענתי בבכי על הקיר, קוברת את הפנים שלי בברכיי ומחבקת את הרגליים המקופלות.
צעדים התקרבו, ולא הרמתי את הראש כדי לבדוק מי זה. ״היי,״ קולו של כריס נחת עליי והרמתי את הראש. ״את בסדר?״ שאל ומצחו התקמט בדאגה.
ניגבתי את הדמעות בשרוול והנדתי בראשי.
"רק דברים רעים קורים לי כאן, שמת לב?" אמרתי. "הייתי מעורבת בשריפה, סיוטים ריאליסטיים, סנדק שחטף התקף לב ואמא מאמצת ששונאת אותי וסילקה אותי מהבית." ״קחי,״ הוציא מגבת מהתיק שלו והושיט לי אותה.
״למה אתה כאן?״ שאלתי ולקחתי את המגבת.
״טוב, קרוליין שלחה אותי, ורציתי לבוא.״ הוא חייך את החיוך המקסים שלו וחייכתי בחזרה. "למה רצית? אם באת לקחת אותי בחזרה, אז ייקח זמן עד שתשכנע אותי." הבהרתי לו.
״לא סיפרנו לך, אבל אני הומו.״ אוקיי, זה בא בהפתעה. העיניים שלי נפערו, כנראה.
״מה, כאילו, מוצהר?״ הבטתי בו. "ברצינות?"
״לא, אבל זה ממש שקוף. אני מופתע שלא שמת לב,״ צחק. ״אני מסתובב עם חבורה של בנות, את יודעת.״ חייכתי וניגבתי את המצח שלי בזהירות.
״בכל מקרה, גם לי מציקים, וזה בסדר. אל תתרגשי מחבורה של דפוקים, את יודעת.״ הוא חיבק את כתפי בזהירות.
״תודה, באמת. אני לא בכיינית, אבל זה ממש פוגע.״ אמרתי והוא הנהן בהבנה.
״תמיד שמח לעזור לתלמידה בצרה. עכשיו בואי, יש לנו שיעור על ספרות פמיניסטית.״ צחק ועזר לי לקום. הנהנתי וקמתי בזהירות. צעדתי לכיתה בראש זקוף, משדרת לכולם שלא אכפת לי. נכנסתי לבפנים, ואלכס עמד שם. ״אני יודע שאתם חושבים שזה מצחיק, אבל בריונות זה עניין מאוד רציני. ולא, זה לא מצחיק, מגניב, או ישפר לכם את המוניטין. למעשה, בריונים הם אנשים מסכנים. אני מצטער עליכם ועל העתיד שלכם, ועל מי שיצטרכו לחיות איתכם.״
התסכלתי על כריס, והוא דחף אותי לעמוד מול הכיתה. כל הראשים הופנו אלי במהירות, חלקם מביטים למטה.

״לא אכפת לי. לא אכפת לי מה כל אחד ממכם חושב. ואתם יודעים מה אתם? מעוררי רחמים. חסרי אונים. אתם חושבים שאתם יותר טובים ממני או מכל אחד אחר? אתם טועים ובגדול.״ לקחתי את היד של כריס וצעדנו בשקט למקום שלנו. אלכס ניגש אלי בשקט ונשען על השולחן, ״אתם בטוחים ששניכם בסדר?״
הנהנו בשקט והוא הלך. כל התלמידים הסתובבו בחזרה והשיעור התחיל כרגיל. חייכתי אל כריס והוא אלי, והשיעור עבר חלק.

הייתי בדרכי עם כריס החוצה, פטפטנו על דיסקים ולהקות משנות השמונים, כשזרם של תלמידים הגיע והתנצל.
״אני מצטער, זה היה רעיון של קיילי מרטין..״ תלמיד אחד הגיע. הודתי לו בשקט והסתובבתי להסתכל על בלונדינית עם עיניים ירוקות שהגב שלה היה מנופנף כולו והוקפה במעריצות.
״אז, הכלבה הזאת מתה.״ אמר כריס כשיצאנו מטווח השמיעה של כולם.
״את לא יודעת עם מי הסתבכת, קיילי.״ חייכתי ברשעות והתקדנו למועדון.
נתקלנו בג׳ייסון בדרך, הוא הסתכל עלי והמשיך ללכת. הבטתי אחורה תוך כדי שהמשכתי ללכת, מסתובבת וקצת מאוכזבת.

״איפה היא? איפה הבת שלי?״ שמעתי קול מאחורינו.
״בבקשה!״ הקול של קרוליין עצר אותו. ״מר ברייס, תחכה, היא בדיוק פה -״