השריפה (פרק2)

חנינו ליד מועדון "הסוכרייה". "מה לעזאזל..?" לחשתי והוא קפץ מהאופנוע, נתן לי יד במהירות ופתח לי את הדלת. ראיתי שהמקום כולו מפויח, ונחנקתי מעשן. בבבמה, שבמשך כל יום הייתה שרה שם להקה, הייתה שרופה ועליה היו מוטלות ארבע גופות של גברים. זכוכיות היו מנופצות על הרצפה והיו כתמי דם עליהן. הלכתי במה שהייתה פעם רחבת ריקודים בזהירות, משתדלת לא לדרוך על הגופות של אנשים שלא שרדו את השריפה. "סטיב", לחשתי "בוא נלך הביתה, זה מסוכן". הרגשתי את נשימותיו על עורפי, הולך בחשש מאחורי, אך לא ראיתי כלום. העשן הסמיך עדיין שרף את ריאותיי, והשתעלתי. "לאב," הוא לחש, "אני לא מסוגל להפסיק, אני חייב למצוא אותו". רציתי לשאול 'את מי?' אך פתאום סטיב התכווץ, נשימתו נעצרה לשבריר השניה והרגשתי אותו נמשך ממני. הסתובבתי לאחור ובגלל שהיא חשוך ראיתי אותו בקושי נשכב על הרצפה ומכה בה בחוזקה. "וולק", הוא זעק ומשך את אחיו הזרוק על הרצפה, שערו, שפעם היה שטני וחלק היה שרוף והתפורר מתחתיו, וריח המוות הגיח ממנו. הוא היה מפויח ורק חלקו נשאר, אך עדיין סטיב זיהה את אחיו-לעומתי. דמעות ירדו מעיניו והוא היה סמוק "למה דווקא אותך" הוא צרח ומרח את האפר של אחיו על בגדיו, רוצה להיזכר בו. לפתע הסומק שעל לחייו הפך לצבע ארגמני, והוא רתח מכעס. "אני עוד אראה לבן זונה הזה מה זה," הוא צרח והניח את אחיו בזהירות על האריחים החמימים, עדיין מן השריפה. סטיב התקדם במהירות ולקח את השרשרת של אחיו, שעליה רשומה שמו של אהובתו. שמי. "תסתובבי," הוא ספק פקד ספק ביקש. הסתובבתי וידיו החמות, דם חם וזועם מבעבע בוורידיו, לקח את שערי בעדינות והניף אותו כלפי מעלה. הוא שם את השרשרת מעליי וסגר את הסוגר. "סוף סוף השרשרת מתאימה למישהי הנכונה", הוא לחש והניף אותי באוויר. התפלאתי כשאחיו, החף מפשע, נכלא לשריפה שלא בכוונה תחילה והוא מתעסק בשרשרת, אבל לא ידעתי מה הולך להתחיל בדיוק עוד כמה שניות. הוא ראה את הבעתי ההמומה, אז הוא לחש, "אני אוהב אותך, ואותו, ואני לא רוצה שהזיכרון היחיד מאחי יהיה זה שהיה לנו סכסוך גדול על חברה שלי". הוא דיבר בשטף, המילים התבלבלו בפיו. "ועכשיו הולכים לנקום", הוא צרח.