התמונה – פרק 3

לא רציתי לחזור למעלה להחליף למשהו יותר ״רשמי״ אז ירדתי למטה וכשאמא הגישה לי את הצלחת אני פשוט התנפלתי עלייה, כאילו לא אכלתי ימים. דניאל ויונתן הסתכלו עליי כמו שמסתכלים על יצור שנפל עכשיו מהחלל, הם פשוט נגעלו ״תגיד אחותך חזירה היום האא ?״ יונתן לחש לדניאל ״היי!״ אמרתי בפה מלא באוכל ״שמעתי את זה.. אני אוכלת ככה כי עכשיו חזרתי מהאימון אחרי 10 כן 10 מגרשים מלאים. נראה אותך שורד את זה״ מצאתי את עצמי מדברת כשחתיכה העוף תלויה לי על הפה. טוב אולי קצת הגזמתי עם הקצב אכילה שלי.. אמא שלי נכנסה לחדר ולא נשארה עדישה למצב ״זואי זאת עדיין לא סיבה מספיק טובה בשביל לאכול כמו חיית פרא, קחי מפית ותתנקי״ עשיתי כדבריה והתנקתי אבל לא לפני שדחפתי עוד קצת אורז לפה. היא הורתה לי ללכת לשטוף את הפנים. נכנסתי לחדר אמבטיה שטפתי את הפנים, צחצחתי שיניים ואחרי זה יצאתי החוצה. אני ירדתי במדרגות, ראיתי את דניאל ויונתן יושבים על הספה רואים סרט מפחיד. כשלפתע שמעתי מחיאות ושריקות, יונתן ודניאל. ״והינה מגיעה דוגמנית השנה זואי ת׳ורן ! הנערה שיכולה לאכול יותר מלוחם סומו כל הכבוד סיס !״ דניאל אמר ושרק לי ״סקסית שכמותך !״ יונתן צעק ״אויי תודה חמודים״ אני באה אליהם ומתיישבת על שניהם ״יא שמנה תעופי ממני! כמה את שוקלת כבר ?! אייייה את מנסה לרצוח אותנו ?!..״ שניהם צורחים עד שמצליחים להעיף אותי לספה השנייה ״אויי תודה על הפופקורן אז מה רואים ?״ אני שואלת בזמן שאני מתמקמת לי בספה ״בית קברות לחיות״ דניאל עונה ״מזה?״ ״סרט טוב תאמיני לי״ יונתן משיב. ׳טוב יאללה מה אני כבר יכולה לפספס ? זה לא שיש לי משהו חשוב מחר..׳ חשבתי לעצמי. וזה נכון.. כי מחר זה יום שישי או יותר נכון יום ההברזות והמורים ? להם לא אכפת.. נרדמתי באמצע הסרט הוא היה די משעמם אני פחדתי רק מהאחות של האישה הזאת עם המחלה המוזרה אויי יש לי צמרמורות רק מלחשוב עלייה
השעון המעורר שלי צלצל.. אני מוצאת את עצמי בתוך המיטה שלי ׳איך בדיוק הגעתי פה למעלה לחדר שלי?׳ תהיתי לעצמי. קמתי מהר מהמיטה עשיתי את מה שאני עושה בכל יום: נכנסתי להתקלח, התלבשתי, צחצחתי שיניים, גרבתי גרביים, נעלתי נעליים, הכנתי תיק ועל הדרך עניתי על השאלות האחרונות בהיסטוריה, סידרתי את התלתלים שלי ושמתי ליפסטיק, ליפגלוס או ליפמשהו מעולם לא ידעתי את ההבדל אבל הייתי חייבת לשים את זה על השפתיים שלי כי הן בערך בלתי נראות, או שיותר נכון הם קטנות מאוד אבל אני גאה בשפתיים שלי ומאושרת איתם בדקתי בטלפון מה השעה ואם אני מאחרת לאוטובוס. ׳מזל יש לי עוד 15 דקות׳ עצרתי לרגע והתיישבתי, מניחה את התיק השמן שלי על כיסא כי הוא שוקל יותר מילד בן 6. אני מכינה ארוכת בוקר מהירה אני שמה וואפלים בטוסטר ומוציאה את הסירופים ׳כמה צלחות אני צריכה? אממ.. אמא כבר עזבה וגם אבא אז רק 3׳ הוצאתי 3 צלחות 3 מזלגות וכמובן 3 סכינים. ״דניאל ! יונתן ! ארוחת בוקר!״ צעקתי להם כדי שירדו מהר יותר ואחרי דקה או שתיים הם היו למטה לבושים ומוכנים לארוחת בוקר ״יוווו, תודה סיס, גווענו מרעב״ אמר דניאל ״כן כן רק תסתמו ותאכלו זאת התודה שלי על אתמול״ אמרתי לשניהם וחייכתי את חיוך התודה שלי ״אהה זה? סתם לא רצינו לשמוע אותך נוחרת יותר״ אמר יונתן ״כן בטח..״ עניתי ונתתי לדניאל נשיקה בלחי ״מה איתי?״ שאל יונתן בציניות ״כמובן״ לא רציתי להתווכח על הבוקר אז יאללה שיהנה מזה בכל זאת אני מכירה אותו כשהיה בן 0 נתתי ליונתן נשיקה בלחי ולדניאל עוד אחת אבל הפעם במצח ״תנעל את הדלת !״ צעקתי בפעם האחרונה כשיצאתי מהדלת וכל מה שדניאל עשה היה להנהן בראשו ולחייך חיוך מלא באוכל ׳ככה נראיתי אתמול בערב ? אויי וייי׳ התחלתי לצחוק על זה.
התקדמתי אל עבר תחנת האוטובוס ששמה פגשתי כמו בכל יום את ליאת. וכהרגלה היא רצה אליי עם התיק בצד שעוד שנייה נופל ממנה ליאת היא גבוהה יפה ובלונדינית עם שיער חלק יותר משל יפנית שהרגע עשתה החלקה יפנית. כמה קינאתי בה בהתחלה, בגלל שהיא גבוהה וחשוב לציין שגם בגלל שיש לה שפתיים גדולות ויפות. ״נו גברת אטלנטה ספרי לי איך זה לחיות פה בארץ הקודש במשך כמה זמן ? חצי שנה בדיוק?״ ״מעולה אבל ליאת.. את יודעת שאת לא חייבת לחפור לי על זה בכל הזדמנות שיש לך נכון?״ שאלתי את ליאת כי באמת כמה פעמים בנאדם יכול להזכיר לך שאת אמריקאית? ״אני יודעת אבל אם זה מציק לך זה מעולה בשבילי״ ליאת אמרה בשמחה והצביעה אל עבר אוטובוס מלא ומפוצץ באנשים ״את לא באמת מכריחה אותי לעבור את זה.. את השטן!״ צעקתי עד שכל הנוסעים הסתובבו בשביל להסתכל עלינו ׳אופסי..?׳ ניסיתי שלא להתפקע מול כולם אבל זה לא עזר ואני התחלתי לצחוק ורק ליאת מנסה להחזיר אותי למציאות ״את מתכוונת לשלם לו או מה?״ ליאת שאלה אותי בזמן שהייתי עסוקה מדי בלצחוק ״ברור״ אמרתי לה ונתתי אני וליאת עמדנו. סופסוף הגענו לביה״ס ועוד 10 דקות קודם. כל הכבוד לנו. ״אז מתי ניכנס? עכשיו או לעולם לא?״ ליאת שאלה אותי ״לעולם לא נשמע לי לא רע״ שתיינו נכנסנו בשער ״תגידי את ראית את האיש השמן שעמד לידי ? עוד שנייה הוא תקע את הבית שחי שלח בפרצוף שלי!״ סיפרתי לליאת ״בהחלט שמתי לב שאת עשית יותר פרצופים מהרגיל״ התחלנו להתפקע מצחוק ומצחקנו על המורות ועל השיעורים ״יש לי מדעים עפתי לכיתה״ אמרתי לליאת ״איך אני אשרוד בלעדייך שעתיים שלמות?״ ״אני יודעת זה טרגי!״ אמרתי בזמן שאני מתקדמת את עבר בניין מדעים. נכנסתי לכיתה והתארגנתי לשעתיים ראשונות מדעים.