התנועה האחרונה #3

"אורן אתה המצטיין של המשימה הקודמת, בכוחך זכות להחליף שותף או שלך או של מישהו אחר!" שמעתי לפתע כשכל המצלמות פונות אל פרצופו של אורן. יכולתי לראות את האוויר המקיף את אורן נמלט בין אנשי הצוות עם המצלמות. "אני בוחר בלחזור להיות עם עלמה!" אורן מיהר לעברי מבלי להסס. הרגשתי את ידו מונחת על כתפי בכבדות, ללא זעה כלל למרות הלחץ שהיה על כולנו. החלטתי לבסוף שזה דבר חיובי, החלטתי שכנראה שהתחברנו… "יש לכם יום להכין ריקוד שלם בנושא הנבחרים 'אדמה', בהצלחה! השופטים הם אלו שיושבים על הספסל!" הדמות האחראית של התוכנית אמרה. אין לי מושג מי היא אבל על פי החיוך שלה אני יודעת שיש לה מחשב בראש. מי יודע איזה מחשבה.
למחרת- עבדנו קשה בכדי שהריקוד יצליח. מצאנו שיר והוספנו בגדים ממש מיושנים כתלבושת מתאימה, רעיון שלי! מיהרנו להגיע להתכונן לפני שמצלמים. " עלמה את רקדנית מטורפת!" אורן ניגש אליי נותן לי בקבוק מים קרים. "יש לי שאלה… אתה חייב לענות, טוב?" אמרתי מבלי להסס ולקחתי את הבקבוק. "וואו, אוקיי… אני בוחר לתת לך לשאול, אני קצת חושש מה כבר את רוצה לדעת?" אורן צחק ולגם מהשתייה שלו. "למה בחרתה לחזור להיות שותף איתי? אני אחת ללא מקצוענות, מה אני יעזור לך להתקדם בתוכנית?" שאלתי ברצינות אוחזת בבקבוק הסגור. אורן הפסיק לשתות והביט בפנים רציניות. "ברצינות?!" הוא שאל. הנדתי את הראש. "את אולי לא יודעת מקצועי, אבל אני כן. את יודעת אומנות ויצירתיות, אבל אני לא. ככה אנו משלימים זה את זו!" אורן הסביר והנמיך את קולו. "אל תדברי על עצמך ככה, את מדהימה בעיניי." הוא סיים לשתות והלך כנראה לזרוק את הבקבוק. הבטתי במבט מתובכל אך באמת הוא היה מופתע. מהר מאוד קלטתי ומיהרתי אחריו. "אתה רקדן מעולה, יש עוד יותר ממני! למה אני?" שאלתי במבוכה. "אל תנסי להשוות, יש בך קסם שונה משהו שרואים אותו מתוך הריקוד שלך…" אורן השיב במהרה כששנינו מתיישבים בצד. "אתה לא מכיר אותי באמת…" לחשתי. "נכון, אני רוצה. את מלאה הסודות שקורצות לי לגלות עולם!" אורן אמר ופתח את הבקבוק מים שלי שעדיין היה סגור. לגמתי קצת תוך כדי מחשבות על זה שאני צריכה ללמוד לחשוב דברים ולא להגיד בקול… "אז, מי את באמת? מה אני לא מכיר? מאיפה הקסם שבך?" אורן הביט בפניי. הפכתי לצבע אדום ישר. "איזה קסם?!" מילמלתי. הוא צחק ומיהר לקום לחבר שקרא לו. איזה מזל, אולי הוא לא הספיק לשים לב שהסמקתי. הצצתי לעברו ושמתי לב לצבע הורוד שעל פניו, הוא גם מסמיק!
בסוף הצילומים של התוכנית אורן ישר נפרד ממני ומיהר ללכת. חשבתי שיסתכל אחורה אך מבטו לא זזה. הבנתי שכנראה שהוא רוצה את עזרתי להגיע כמה שיותר בתוכנית, טוב גם אני יכולה להשתמש בו בינתיים.
יום ראשון כארבע שבועות אחרי האודישנים-
היום הודיעו לנו שעומדים לבחור שלושים מתוך השבעים המתמודדים שנשארו ללכת להופיע על במה מול אנשים חיים. פעם ראשונה הזדמנות להופיע לא על מצלמה! "את רוצה את זה?" אורן שאל אותי כבר מקבל תשובה מהפרצוף שלי. "מה איתך?" שאלתי אחרי התאוששות. "הולך אחרי רצוני ללכת אחרי רצון הקסם!" אורן השיב. הבטתי בו רגע מתלבטת… "את הקסם!" הוא השיב ללא שאלה. "אתה בטוח?" שאלתי, הוא לא ענה רק צחק. מה זה אומר?
"על פי המשימה הזו ייבחרו שלושים רקדנים לרקוד על הבמה הכי גדולה בארץ!" הבטתי סביבי על ההתרגשות. "מה שצריך לעשות זה מאוד פשוט, אנחנו נבחר את המוזיקה ואתם תרקדו מבלי לתכנן! אבל זה לא הכל… הצוות בחר גם במה מאוד מיוחדת שתרקדו עליה כבר היום!" התוכנית הזו סתם דרמתית מידי! כל המצלמות עברו בין הפרצופים של המתמודדים כשנשמע מוזיקה מלחיצה ברקע.
"אתם תרקדו על גג של בניין בעל שמונה קומות או האם זה שמונה עשרה?" האישה שבדרך כלל מודיעה את כל ה'הפתעות' אמרה, כשרואים שהיא נהנית מזה שמצלמים אותה. אני מנחשת רודפת אחרי חלום להיות מפורסמת או משהו…
בתור לעלות לבניין להתחיל לרקוד עמדה לידי מתחרה ממש לחוצה. הבטתי בה מנסה לחשוב איך לעזור לה. "היי, יהיה בסדר!" אמרתי לה. "את עלמה, ברור שיהיה לך טוב. את רוקדת כמו מטורפת!" המתחרה השיבה. "אממ, תודה…" עניתי מופתעת והסמקתי. "אני ורד!" המתחרה אמרה ולחצה לי את היד. "מה מלחיץ אותך מהמשימה הזו?" שאלתי מדמיינת מה כבר יכול להיות כל כך רע זה רק לרקוד וזה מה שאנו אוהבים. "רגע רגע, וואו אלוקים… את לא רואה את הגובה? אין שם שום מעקה כל אחד יכול ליפול בקלות!" ורד הביטה בי עם מבט מאוד לחוץ ומודאג. "התוכנית הזו עושה הכל בשביל הפרסום, גם לסכן אותנו!" היא הוסיפה. האמת שחשבתי שזה מסוכן אבל שיעשו את זה בכוונה?!
"אל תדאגי, אל תתקרבי לקצה ובטוח שלא לקפוץ עם כיוון הרוח!" אמרתי. ורד הביטה בי לרגע בדממה. "מאיפה לך לדעת את זה?" היא שאלה. הבטתי בריצפה. "כי פעם עשיתי את זה…" מילמלתי.