ומפיר נייט פרק 5

"זירו?" שאלתי,לא מבינה מה קרה הרגע.
הוא התקרב לצווארי,הייתי יכולה להישבע שהרגשתי את חום נשמותיו על פני "מה אתה עושה?" שאלתי,נלחצת מעט.
"זירו תפסיק בבקשה" צעקתי אך קול חלש יצא מפי .
לפתע אפיהו שיניים מחודדות כשל ערפד,מחכות להינעץ בצווארי ולמצוץ את דמי את הטיפה האחרונה.
"זירו תפסיק" אמרתי והפעם לא נשארתי חסרת אונים ופשוט בעטתי לו במקום הרגיש.
הוא התקפל "למה זה היה טוב?" שאל וסמני כאב הופיעו על פניו
"אולי כי כמעט הורדת לי את הראש בנגיסה" אמרתי מחזיקה בצווארי שדימם קלות.
"סליחה" אמר מביט בתאבון רב בדם שזלג ועיניו התחילו להאדים שוב "זירו אתה ….ערפד?"
שאלתי בהיסוס,הולכת לאחורה .
לאחר שגבי נגע בעץ הבנתי כי אין דרך חזרה "תברחי יוקי תברחי"
התקדמתי אליו בזהירות,מניחה את ידי על פניו "אני לא עוזבת אותך עכשיו בו"
אמרתי ואחזתי חזק בידיו,מובילה אוותה לאחוזה.
לאחר שהגענו הוראתי לו ללכת להתקלח ,למרות שסירב בסופו של דבר הוא עשה כדברי.
הוא הלך להתקלח ושיצא היה לבוש במכנס ארוך וללא חולצה שחשפה את גופו השרירי.
"זירו אני רוצה שתלך לקנמה שיעזור לך להירגע" אמרתי לו בקול מרגיע.
"אין סיכוי שאני ילך למוצץ דם המזדיין זה" סינן בכעס
"כרגע במצב שלך אתה לא יכול בדיוק לדבר על מוצצי דם אחרים" גיחכתי
והוא הביט בי במט חצי אדיש חצי קשוח שגרם לי להשתתק .
"סליחה" סיננתי ושילבתי את ידי "אבל באמת שהוא יכול לעזור לך"
"הוא לא"
"הוא כן"
"הוא פאקינג לא" אומר בצעקה
"הוא פאקינג כן" צעקתי חזרה
"טוב נמשיך את זה הרבה זמן?" שאל באדישות ואני הנדתי את ראשי "בסדר.."
"אבל הוא לא" אמר שוב,מוציא לשון וגורם לי לגיחוך.
לפתע הוא אמר "יוקי מה עם הצוואר ,כואב עדין?" מצביע על סימן הנשיכה,הדם התחיל כבר להתייבש.
"לא כבר לא" השבתי בחיוך,מוציאה פלסטר וחומר חיטוי מיוחד כדי לשים על הצוואר במקרה שהפצע יפתח.
"תני לי לעזור לך" אמר,לוקח מידי את הפלסטר והחומר חיטוי מידי.
הסתובבתי עם הגב עליו כדי שיוכל לטפל בפצע.
הוא הזיז בעדינות את קצוות שיערי ובעדינות מחטא את הפצע ושם עליו את הפלסטר.
לאחר שסיים הוא סבב אותי אליו שפניו קרובות לשלי,מתחיל לבחון את שפתי.
הוא התקרב באיטיות אלי ולא מניח את שפתיו על שפתי,ואני המומה מהמתרחש.
"לא זירו" אני עוצרת אותו והוא בתגובה יוצא בעצבנות מחדר האמבטיה
משאיר אותי מבולבלת לכל המקרה.