חיים בלי משפחה/פרק ראשון+הקדמה

"אתה תמיד עושה מה שבא לך" צעקה אמא
"תירגעי, י@#&$)*$# " ענה לה אבא
תמיד זה ככה אני מסתגרת בחדר אם אחי הקטן וההורים שלי רבים,אני רגילה אבל הפעם זה ממש!
"הם ישלימו?" שאל אח שלי
"לא הפעם" עניתי וחיבקתי אותו ביזרועותיי
~סטופ~
אני נטלי בת 15 יש לי שיער חום חלק מעט מתולתל עניים חומות ויפות רזה (אבל לא יותר מידי)
אני די מקובלת אבל…אף פעם לא הרגשתי שטוב לי! שטוב לי לחיות!
יש לי אח בשם בן והגיל שלו 8 ..רק כיתה אלף ושומע את ההורים שלו כול ערב רבים! אני מקנאה בחברה שלי, שירה לא רק שהיא מהממת (שיער שחור כמו פחם עניים כחולות בוהקות ולחיים ורודת,היא פשוט מהממת) יש לה משפחה שכל ערב יושבים לאכול ביחד,יוצאים לטיולים ביחד,ההורים לא רבים…משפחה של 5 נפשות! משפחה מגובשת……משפחה!
~חזרה לסיפור~
אחרי רבע שעה של צעקות אמא נכנסה בסערה לחדר "תאספו את כל החפצים והבגדים,אנחנו הולכים!" אמרה
"מה,לאן?" התפאלתי
"לכל מקום,רק לא כאן" אמרה ויצאה מין החדר
"אני מפחד" אמר בן
"כן,גם אני אבל אנחנו ביחד בזה" אמרתי בחיוך
סיימנו לארוז וחיכנו בחדר,פחדנו לצאת כי…היה כל כך שקט! יותר מידי שקט
"בואו ומהר" אמרה אמא
ישר יצאנו מין החדר ועזרתי לבן עם המזוודה
איך שיצאנו מין הבית התקדמנו לעבר השביל, שמכוון על שער פתח הבית…ואז שמענו ירייה,ירייה של רובה!