חיים חדשים,אהבה חדשה!

"רונה רדי כבר את מאחרת לבית ספר!"אבא צעק. "אני יורדת" עניתי. יצאנו לבית ספר.
"רונה את מתרגשת לקראת הבית ספר החדש?" שאל אבא בדרך. "לא!!!!" עניתי בצעקה,"אני לא מבינה אבא למה לא יכלתי להישאר בבית ספר הקודם?" "רונה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בית ספר פרטי,את יודעת שעכשיו אחרי שפיטרו אותי מעבודתי אין לנו הרבה כסף". הגענו לבית ספר. אבא איחל לי בהצלחה בבית ספר ויצאתי מהאוטו לכיוון שער בית הספר. לא היכרתי שם אף-אחד,זה היה בשבילי סיוט להחיל את כתה י' בבית ספר חדש שאני לא מכירה בו איש. הלכתי למנהל ושאלתי איזה כתה אני צריכה להיות והוא ליווה אותי לכתה י'5 ואיחל לי בהצלחה בשנת הלימודים החדשה.
נכנסתי לכתה וישבתי בשורה האחרונה שמתי את אוזניות ה-mp והרכנתי את ראשי על השולחן.פתאום הרגשתי שמישהו טופח על גבי,הרמתי את ראשי בבהלה וראיתי ילד מחייך אליי. "שלום לך,את חדשה פה?"
הוא אמר. כן עניתי. והוא שאל אותי אם הוא יכול לשבת לידי "בטח" אמרתי. הוא הניח את תיקו על השולחן והתיישב לידי. בדיוק היה צלצול לתחילת השיעור.הילד אמא לי "דרך הגב אני עמית" אמר "רונה" עניתי לו.
המורה ניכנסה לכתה והציגה אותי לכתה ואמרה לילדים לעזור לי להתאקלם המורה אמרה לי "רונה תגידי לאמא לסדר את ההוראת קבע לגבי תשלומי הספרים והטיולים של בית ספר" "אין לי אמא" אמרתי והחזקתי את דמעותי שכמעט זלגו. "אני נורא מצטער.." "זה בסדר" קטעתי אותה. המשיך השיעור הראשון שבו לא למדנו וכך גם השיעור השני ושליש והרביעי,וכך נגמר לו יום הלימודים הראשון.
חזרתי לבית וכמובן שהייתי לבדי כרגיל,והייתי לציכ לדאוג לעצמי. אז קחתי לי שוקו ועליתי למחשב. (אני לא ממש אוכלת כי מאז שאמי נפטרה אבד לי התאבון) בשעה 1 בצהריים דודת התקשרה אלי ושאלה אותי אם אני יכולה להוציא את הילדים שלה מהגן ומבית הספר,והסכמתי כמובן. יצאתי לכיוון הגן הוצאתי את ירין ואז הלכתי לבית הספר כדי להוציא את נועם ולירון. ופתאום ראיתי שם את…..