חיים רק פעמיים – פרק שני

29/08/2013 590 צפיות תגובה אחת

לפעמים נדמה לי שראיתי כבר הכל בחיים.

כלומר, ברור לי שלא הספקתי לבקר בכל המדבריות בעולם, למשל. מצד שני, באלה שטרחתי לבקר ראיתי בעיקר חול. אני מודע לכך שאנשים אחרים מסוגלים ליהנות מסוגים שונים של חול. אבל קשה לי מאוד להתנתק מן התחושה, שהם קצת פחות נהנים מן החול, וקצת יותר מנסים לדפוק אותי. אם המצב הנתון הוא שהם סובלים, למה לא לגרור גם אותי לראות עוד מדבר? הרי צרת רבים היא חצי נחמה.

כפי שציינתי, ראיתי כבר הכל ושמעתי כבר הכל. מכאן שלא מאוד סביר שאמצא הפתעה מרעישה בתיבה הענקית. שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי. צירוף המקרים הנדיר הזה, שבו ארוסתי, שתחיה, שאוהבת מאוד לקיים מסיבות הפתעה ללא הפתעה, נעלמת ביום ההולדת שלי, ובמקומה, במיקום המדויק, מונחת תיבה ענקית, נראה לי כמו תרחיש צפוי מראש. האפשרויות היחידות להימצאות חפץ כלשהו בתיבה הן כדלקמן: חולצה מכופתרת מקופלת, בושם, ארנק. מאחר שבשנה שעברה קיבלתי חולצה מכופתרת, ועל פי המתודולוגיה הנהוגה ראוי לקיים סבב תלת שנתי, ציפיתי למצוא בתיבה הענקית בושם או ארנק. מרגש.

פתחתי את התיבה בזהירות, כאילו איילת עוד עלולה לקפוץ ממנה אל תוך מסיבת הפתעה, שתתהווה בתוך שניות בחלל הקטן הזה, בו אני עומד. בתיבה לא היה מונח בושם, ואפילו לא ארנק. במקומם, היה מונח דף נייר מקופל. הושטתי את היד ואחזתי בדף הנייר. יישרתי אותו, ככל הניתן, והנחתי אותו על השולחן. את כתב היד זיהיתי מייד. מוזר.


תגובות (1)

יואו, אתה מותח אותי! אני אוהב את הסגנון שלך…

29/08/2013 02:16
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך