חצי משוגעת פרק 1
הסתכלתי במראה אני אוהבת את מה שאני רואה לא איזה מלכת יופי בכללי אני לא חושבת שאני איזה משהו מדהים אפילו לא קרוב אבל אני לא ינסה לשנות את עצמי בחיים שער חום חלק קצר יחסית רזה גבוה עיניים חומות אבל גם קצת ירוקות פנים חמודות אבל לא מהממות אני פשוט נורמלית מישהו פתח את הדלת נבהלתי לשנייה אבל זאת הייתה סתם ענבר מותר לה להיכנס בכל זאת זה גם החדר שלה הה שכחתי לספר אני גרה בפנימייה לא מאיזה סיבה מיוחדת סתם זה היה הכי נוח שמתי לב שענבר הייתה נראת קצת משונה אבל בקטע טוב היה לה חיוך על הפנים כל כך גדול איך אפשר להתעלם מחיוך כזה בכלל לדעתי ענבר הייתה יפה שער שחור חלק וארוך עם עיניים כחולות היא הייתה רזה וגבוה אבל היא הייתה כל כך יפה לא היה אפשר להתעלם ממנה היה לה משהו בפנים שגרם לכולם להסתכל עליה היה לה מן אור כזה תמיד היא משכה את כל צומת הלב אליה אני לא יודעת איך להסביר
אני: נווו
ענבר:מה נווווו
אני: מה הקטע של החיוך הענק אל תגידי לי ש…
ענבר: כן כן כן
אני: אני לא מאמינה ואך זה היה
ענבר: מושלם כמו מהסרטים
אני: אוףףף אני כל כך מקנאאאאא
__________________________________________________________
הסבר קטן ענבר הייתה מאוהבת במישהו והיא לא ידעה אם הוא אוהב אותה חזר אבל איך אפשר שלא באמת שהיא פשוט כזאת מושלמת סך הכל לפני יומיים הוא שאל אותה אם היא רוצה לצאת איתו והיום הם התנשקו
_______________________________________________________________
המשךךך
ענבר: זה היה כזה מושלם אני לא מאמינה
אני: רגע אז עכשיו אתם חברים?
ענבר: תאמת אין לי מושג ניראלי שכן אוף עכשיו אני עצבנית יופי ים (השם שלי שכחתי לספר)
אני:חח סליחה סליחה
ענבר: נו מתי תורך לא היה לך חבר מאז כיתה ו' אני חושבת
אני: כן אין פשוט מישהו מיוחד
ואז שמעתי נקישה בדלת הלב שלי דפק אני לא יודעת למה
אתם מכירים את זה שאתם מרגישים כאילו משהו טוב עומד להגיע טוב
פתחתי את הדלת וראיתי את עומר הרכז הוא הודיע לנו שהיום ארוחת הצהריים הוקדמה
טעיתי כרגיל
אני: אוףףף
ענבר: מה קרה זה רק ארוחת צהריים
אני: אני יודעת אבל הרגשתי כאילו לא יודעת הרגשתי שמשהו טוב עכשיו יכנס בדלת ענבר קיבלה שיחת טלפון היא גמגמה משהו ויצאה ואז פתאום איזה ילד נכנס לחדר שלנו מהחלון
מי אתה צעקתי שאני לוקחת דאודורנט ככלי נשק (לא בחירה משהו)
ילד: את באמת חושבת שתוכלי לנצח אותי עם דאודורנט הילד אמר כשהוא צוחק לי בפנים אז התקדמתי אליו נתתי לו בעיטה ב*** והשפרצתי לו דאודורנט בפנים כשהוא היה על הרצפה שוכב ומתייסר לו אז אמרתי בקול ציני כנראה שכן
הילד קם בחזרה והשתמש בחולצה שלו כדי לנקות את הדאודורנט תאמת די חתיך אבל בכל זאת המשכתי לשאול
אני: נוו עכשיו אתה מוכן להגיד לי מי אתה?
ילד: כן אבל לפני זה את יודעת שאת חתיכת משוגעת יכולתי להיות עיוור בגללך
אני: אבל אתה לא אז תמשיך לדבר
ילד: טוב טוב אז אני גיא מ י'א ואני בורח משירלי (המנהלת של הפנימייה) ואז ראיתי את החלון הזה אז תפסתי וזהו סוף סיפור
אני: ברצינות מה אתה דפוק אם הייתי ערומה
גיא: אז זה היה מהנה מאוד הוא אמר בחיוך שטני
אני: אוף נו באמת אז אתה יכול לצאת עכשיו?
גיא:כן ביי איך אמרת שקוראים לך?
אני: כנראה שלא תדע לעולם
גיא: האתגר התקבל הוא אמר כשיצא מהחדר
ואז ענבר נכנסה ושאלה מי זה הילד הזה ואיך הוא נכנס לחדר בלי שראיתי
אני: תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת
תגובות (1)
זה יפה העלילה התחילה יפה קצת צפוי אבל יפה,אולי אל תעשי נקודתיים לפני שדמות מדברת תנסי לשלב את המחשבות והדיבורים ביחד.
ואשמח אם תקראי גם את הסיפור שלי הצגה בשם אהבה.