לופה
פרק ראשון! מקווה שתאהבו...

חשיכה-פרק ראשון

לופה 21/06/2016 770 צפיות 5 תגובות
פרק ראשון! מקווה שתאהבו...

לרוץ זה כל מה שאני יכולה לעשות. הסתכנתי, ועכשיו אני משלמת על זה מחיר. עדר של חיות פרא שפעם היו בני אדם רודפים אחריי ואחרי הילד שאוחז לי ביד, מפוחד עד עמקי נשמתו, קורא לאימא שלו שכנראה לעולם לא תשמע אותו.
"אתה חייב לרוץ מהר יותר. ואל תאבד את הלחם." אני אומרת לו. הוא מגיב במשיכת אף מסכנה. הילד המסכן כנראה מצא את הלחם, וחיות הפרא מצאו אותו. הם עמדו להרוג אותו, אני הייתי בטוחה בזה. הם לא היו מוכנים לוותר לילד המסכן. משוגעים, הוא היה בסך הכול ילד קטן ורעב שסירב לתת את מנת האוכל היחידה שראה במשך הרבה זמן.
הם הדביקו את הפער, החיות, ואני ידעתי שאם לא נבלבל אותם, הם כנראה יתפסו אותנו. הם לא יכלו לראות- רק להריח. הם איבדו את חוש הראייה כשהשמש נעלמה. כשחוש אחד הולך לאיבוד, חושים אחרים מתחדדים. אני לא איבדתי את הראייה. יכולתי לראות את פרצופיהם המטורפים, השרוטים והמדממים מאינספור מריבות על אוכל, ואף על פי שחוש הריח שלי לא היה מפותח יכולתי גם להריח את צחנת המוות נוטפת מהם. הם כבר לא היו בני אדם.
רצתי, אוחזת בילד, וביצעתי פנייה חדה. מלפניי היה מבנה נטוש והרוס, שנראה כמו בית ישן בסיפורי רפאים. נכנסתי לבית כשלא שמעתי יותר את קולות הצעקה המחליאים של החיות. התיישבתי, מושיבה את הילד על ידי, והסדרתי את נשימתי. רעש הלילה המוכר, של צרצרים וזאבים מייללים, נשמע בכול הבית. שמעתי צעדים מבחוץ, צעדים של אדם אחד, אולי שניים. סתמתי בידי את הפה של הילד, שאפילו לא ניסה להתנגד.
"צא החוצה! אני יודע שאתה שם! תן לאח שלי לצאת!" הקול היה אנושי באופן מפתיע, אנושי כל כך שהתפתתי לצעוק בחזרה. אבל אנושי יכול להטעות. כולם היו אנושיים פעם, עורכי דין, רופאים, מנקי רחובות, עובדים במקדונלדס. היום כולם פראיים.
"אני אכנס ואשסף את הגרון שלך אם לא תצא עכשיו, עם הידיים למעלה, ותחזיר לי את אח שלי." הקול האנושי איים עליי. הצעדים החלו להישמע קרובים יותר ויותר. ראיתי מזווית העין גוף של אדם, לא יותר גבוה ממני. אחריו הגיע עוד אדם, קטן יותר ומפוחד יותר, על פי הדרך שבה הוא הלך.
"הנה אתה." הקול לחשש כמו נחש והתקרב אליי במהירות שלא תיאמן. משהו חד הוצמד לגרוני, והרגשתי טיפות דם מתערבבות עם טיפות זיעה.
"אני בת…" לחשתי. האדם שמולי לא ענה. יכולתי לראות אותו כמעט בבירור. תווי פנים עדינים, עיניים יחסית גדולות, שיער שצמח עד הכתפיים.
"תשחררי את אח שלי." אמר מי שמולי. הסרתי את ידי מפיו של הילד הקטן, שרץ היישר אל האדם השני שהיה בחדר.
"אתה לא פרא." אמרתי, לא נרתעת מהעובדה שעדיין יש סכין מוצמדת לגרוני.
"גם את לא." הוא השיב.
"הצלתי את החיים של אחיך." אמרתי.
"יופי. שיהיה לך בהצלחה בהמשך." הוא אמר, והלך משם.
"אתה חייב לי." קראתי אחריו.
"סליחה?" הוא הסתובב אליי בכעס.
"אתה חייב לי." חזרתי על דבריי.
"אני לא חייב לך שום דבר." הוא המשיך ללכת.
"יכולתי לקחת מאחיך את הלחם. לא עשיתי את זה. ובנוסף לכול הצלתי את חייו. אני חושבת שמגיע לי משהו בתמורה." אמרתי. הוא רטן והסתובב אליי.
"מה את רוצה?" הוא שאל אותי.
"הגנה." השבתי. הייתה שתיקה קצרה.
"בואי." הוא אמר, ואני קמתי והצטרפתי אליו במהירות.
"את אחראית לאוכל של עצמך." הוא המשיך, בלי בכלל להעיף בי מבט.


תגובות (5)

תמשיכי

21/06/2016 09:36

מדהים!
ממש אהבתי תמשיכי!

21/06/2016 12:32

מעניין

21/06/2016 15:11

פרק טוב! אבל אני חושב שיכול לתאר יותר את הפרק וככה להגדיל אותו במספר הדקות. החלק הראשון של הפרק היה מעולה – החלק השני היה פחות מתואר ועבר דיי מהר.
חוץ מזה מאוד נהנתי לקרוא! נשמע רעיון ממש מגניב, הדמות הראשית (לא כתבת איך קוראים לה, נכון? – כי אם כן, אז יש מצב שדילגתי על שורה [מצטער אני לא במיטבי – הרגע יצאתי ממחלה אז.. את יודעת ] ) ממש מגניבה אבל גם דיי מעצבנת וישירה.
כלומר, אני מבין את הצורך בהגנה אבל זה שהיא פשוט אמרה "אתה חייב לי" ולא עשתה את זה מרצונה החופשי אלא בגלל הטובה שהיא יכולה לקבל דיי גרם לי להתחבר אליה פחות.
פרק מעולה! ממש מגניב.
איך השמש נעלמה? זה מוזר.
ואיך היא עדיין רואה? אם אני לא טועה, בלי שמש יש חושך מוחלט ואנשים שנשארים בחושך מוחלט שלושה ימים מתעוורים לנצח.
טוב, נחכה לתשובות האלה בהמשך, תמשיכי!!

נ.ב שמתי לב שפחות הגבת לפרקים של הספר שלי מחוזקים: יחידת המחוזקים, אז הפסקת לקרוא או שפשוט פספסת פרקים?

21/06/2016 17:06

    אוקיי, קודם כול אני מודה לך כל כך על התגובה שלך! אני אקח את כל ההערות לתשומת ליבי, ואני מקווה ליישם אותם בפרק הבא.
    בקשר לעובדה שהיא רואה- כתבתי על זה בהקדמה. היא אחרת, היא לא צריכה את השמש. בהמשך יהיה לכך הסבר.
    וכן, אני ממש מצטערת, פספסתי פרקים בספר שלך ואני חייבת חייבת להשלים אותם! אז אני אחזור לקצב של הסיפור שלך ואתחיל להגיב שוב :)
    ושוב, תודה על התגובה

    21/06/2016 19:34
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך