יומנה של *סופר* חנונית / פרק 1

31 לאוגוסט, יום ראשון:

טוב זה פשוט מביך שאני כותבת ביומן הזוועתי הזה שאמא קנתה לי. היא החליטה שזאת הולכת להיות שנה קשה עבורי, הרי כיתה י' זה מעבר לתיכון ,בית ספר חדש וכל זה,
וכדי לפרוק את כל הלחץ מה שאני צריכה זה לכתוב יומן.
בואו נגיד שזה הדבר הכי חנני שגרמו לי לעשות עד עצם היום הזה. ואני באמת מעדיפה שלא להיכנס לעניין הזה שההורים שלי הם האנשים הכי פדחניים שיש על כדור הארץ.
אבל ברצינות, יומן?! מי כותב יומן בימינו ??
מילא, הם היו אומרים לי לפתוח בלוג ברשת. ואז אולי הייתי שוקלת את הרעיון הזה.
כי אז כולם קוראים את מה שאתה עובר, ואז זה פשוט שווה את זה!
אבל ביומן אני כותבת לעצמי וזה נראה דפוק לגמרי.
הם חשבו שאני הולכת להתלהב מהמתנה העלובה הזאת. הם היו בטוחים שאני מהאנשים שאוהבים לכתוב!!! קולטים??
בעצם, מאז ומתמיד שנאתי שיעורי היסטוריה, או ספרות, או שפה. שזה בגדול אומר- כתיבת טקסטים ענקיים ומפחידים למדי.
למרות שאני שונאת לא פחות מתמטיקה אבל בואו לא נדבר על זה כרגע.

אז מה שקרה זה שישבתי בסלון בתמימותי, ראיתי את התוכנית האהובה עלי, "מעצבות או לא להיות" – תוכנית מגניבה בטירוף ששתי אחיות תאומות עושות מייקאובר מדהים לבתים שהם פשוט… מוזנחים. בזמן שאני טוחנת פופקורן בטעם גבינה
ולפתע נפתחה הדלת וההורים שלי נכנסים בהסתערות אל תוך הסלון.
"נחשי מה קנינו??" אמא אמרה בהתלהבות מוטרפת.
"מה קניתם?" שאלתי באדישות.
"לא לא, את צריכה להתחיל לנחש! אני אתן לך רמז: יש לזה 4 אותיות" היא חייכה וציפתה בקוצר רוח שאני אתחיל לנחש.
זה היה כזה מטומטם. אבל בכל מקרה ניסיתי לחשוב מה היא קנתה לי.
ואז נזכרתי, שזה בטוח הגלשן ספיידר החדש הסופר מגניב והזוהר שרציתי כבר כמעט שנה שלמה!!!
"וואו! תודה אמא, תודה אבא, ידעתי שהרגע הזה יגיע בסוף!!!" צווחתי בהתלהבות כמו ילדה שהרגע קנו לה חד קרן (טוב זה היה בערך אותו הדבר)
אמא הושיטה לי את השקית, שנראתה קטנה מדי בשביל הגלשן ספיידר החדש והסופר מגניב וזוהר שפינטזתי עליו. אבל לא נתתי לזה להרוס את הציפיות שלי.
העפתי את השקית ומיד לאחר מכן התחלתי לקרוע בבהמתיות את העטיפה.
ולעיניי נגלה יומן קטיפתי בצבע כתום, שזה הצבע השנוא עלי, עם תמונה מביכה ומכוערת שלי ממסיבת הסיום של כיתה ו' שהייתה מודפסת בענק על הכריכה שלו.
טוב, זה לגמרי הרס את הציפיות שלי. בואו נגיד ככה.

"נו מה את אומרת על זה? נכון שזה פשוט ענק??" אמא התלהבה ולי פשוט היה פרצוף מאוכזב שמנסה לחייך חיוך מאולץ כדי לא להראות את זה.
"כן אמא, זאת המתנה הכי קסומה שקיבלתי בחיים שלי. אני אלך להעביר את המשך היום באכילת שוקולד חלב וצפייה בסרטים מדכאים." לקחתי איתי את היומן המעצבן הזה ועליתי במדרגות עם גב מכופף ופרצוף של תשעה באב לעבר החדר שלי, אתם יודעים, סתם אם אני אזדקק לו במקרה חירום.