יומנה של *סופר* חנונית / פרק 2

26/09/2013 351 צפיות תגובה אחת

1 לספטמבר, יום שני:
אז היום היה היום הראשון ללימודים. בבית ספר חדש ,שאני חייבת לציין שהוא ענקי יחסית לבית הספר הקודם שלי, עם ילדים חדשים, והדבר הכי טוב בבית הספר הזה הוא שיש בו בריכת שחייה!
אני כל כך אוהבת לשחות. אני במיוחד אוהבת לגלוש. שני הדברים האלה מרגיעים ממש, ועוזרים לי לשמור על מצב רוח רגוע.
הדבר היחיד שנורא התאכזבתי ממנו הוא ש…
טוב, איך נאמר את זה.
אף אחד לא ניסה להתחבר איתי. וכשאני אומרת אף אחד, אז אני מתכוונת לזה במובן המילה!
כשאני ניסיתי לדבר עם ילדים, הם פשוט התעלמו או הלכו משם. כן, מביך.
מעניין אם זה בית ספר של ילדים חירשים או סתם מוגבלים.
עוד משהו ששמתי לב אליו שיש לנו בשכבה חבורה כזאת של בנות שאליהן אפילו לא העזתי להתקרב.
כנראה שהן הכירו אחת את השנייה עוד מהחטיבה, כי הן נראו כל כך מחוברות. והדבר הכי בולט בהן היה המראה שלהן, סגנון הדיבור וההתנהגות
הן היו מטופחות, יפות ומסודרות, אבל באותו הזמן מתנשאות ופשוט מעצבנות. אותן אני באמת מקווה שלא לזכות להכיר.
כמובן שכל המורים דפוקים אחד אחד, והמורה הכי הכי הכי מעצבנת מבינהם היא גברת מנלסון.
אפשר להגיד שהיא המורה הכי מעצבנת ביקום!
על היום הראשון היא צעקה עלי מול כולם. ולמה? בגלל שקשקשתי ביומן הזה.
בסך הכל ניסיתי לצייר. וכשהיא התקרבה ליומן שלי ובעצם קלטה שאני מציירת אותה, אז היא באמת חטפה קריזה.
היא כמעט החרימה לי את היומן! הדבר היחיד שהעסיק אותי במשך כל יום הלימודים הזה.
היא מוכרחה להודות שהציור יצא יפה ודומה לה שתי טיפות מים.
אבל אחרי שהיא צרחה עלי, התחלתי לכער אותה באמת. לא מספיק שהיא הייתה מכוערת גם לפני.
ציירתי לה שפם צרפתי, גבות מחוברות ועבות במיוחד, אף חזיר ושפתיים של פרה.
אה וגם הוספתי מעליה זבובים, סתם כדי שאני אזכור שהיא באמת ממש מסריחה.

לעומת היום הכושל שלי, היום של אח שלי- דני, נראה לגמרי מעולה.
הוא עלה היום לחטיבה, הוא גם עבר בית ספר. זאת החטיבה שאני הייתי בה
אמא אספה אותנו בסוף היום, וממש רצתה שנספר לה חוויות על היום הזה.
אז כמו שאתם מבינים, לא ממש הייתה לי חוויה.
"נו אמי, ספרי את ראשונה!" אמא לחצה עלי
"אבל אין לי מה לספר" התעקשתי
"חייב להיות דבר אחד טוב ביום הזה, לא?" היא הפעם השתמשה בטכניקה העקיפה שלה כדי לגרום לי לספר. ורק כדי לגרום לה להפסיק עם זה, דיברתי.
"טוב אז הדבר הטוב שקרה היום זה שיש לנו בריכת שחייה בבית ספר, ושקיבלתי לוקר בצבע סגול כהה." סיפרתי
אמא ודני שתקו כי היו בטוחים שיש המשך. אבל אז הסברתי להם שלא.
"את בטוחה שזהו? מה לגבי הילדים, המורים…?" היא שאלה.
"הם אחלה" קיצרתי עם זה ובעצם גם שיקרתי, כי בראש שלי התעצבנתי על כל אחד ואחד מהם.

ואז כשאמא ביקשה מדני לספר על היום שלו, זה פשוט לא נגמר.
הוא סיפר על כמה שבית הספר הזה גדול (יחסית ליסודי, כן)
ועד כמה שהכיתות יפות
ועד כמה שהילדים חברותיים , אפילו המורים
הוא אמר שאפילו הבנות היו נחמדות, והרי בנות זה דבר מגעיל בשבילו.

אח שלי לגמרי מתחיל להתבגר. במשך כל היסודי הבנים שונאים בנות, והבנות שונאות בנים.
ואז בחטיבה זה פשוט משתנה לגמרי. וזה החלק השנוא עלי
כי אז מתפתחות כל החברויות , ונוצרים זוגות. ואני אשמע ילדותית אבל זה לגמרי מעצבן אותי.
ואני לא ילדותית!
זה לא שאני מקנאה שבחיים לא היה לי חבר, או משהו כזה.
זה סתם מעצבן שהם מתבגרים בשניה. אתם מסכימים איתי, לא?

בכל מקרה היום הזה היה די שונה ממה שציפיתי. אני מאלה שמפתחים ציפיות גדולות ואז הגורל דופק להם דלת בפרצוף.
אני פשוט ילדה עם ביש מזל


תגובות (1)

זה ממש מעניין תמשיכי :))

27/09/2013 09:50
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך