ילדי החשיכה

ילדי החשיכה

פרולוג:
השמש כבר עברה את מחצית זמנה לאותו יום, בתוך החדר לא היה לזה משמעות התריסים בחלון הקטן היו סגורים תמידית גם ככה, הזמזום של המחשב נשמע תמידית, חרישי מונטוני ללא הפסקה.
היה זה חדר קטן ומלוכלך, לא היה בו הרבה דברים מזרון שמונח על הרצפה ככה סתם מוטה באלכסון להדגיש את החוסר משמעות שלו, חוסר המשמעות של החיים לבעל החדר. כבל מאריך עם מפצל של שישה שקעים אשר סיכמו את מחזור החיים. אחד למחשב, אחד למסך, אחד למטען של הפלאפון,אחד לרמקולים ועוד אחד לשעון רדיו זכר יחיד לתקופה אחרת. זה נראה כמו חיים אחרים כבר. הרבה סמים עברו מאז בגופו של בעל החדר, אך הסם החזק ביותר היה הסם שהחזיק את מחשבתו, כלוא בתוך כלא בלי סורגים, בלי יכולת להשתחרר, הבגדים המעטים שהיו בחדר היו זרוקים בכול מקום מקומטים מסריחים מזיעה וסיגריות, סיגריה חצי דלוקה ישבה לה על המאפרה מדליקה בדלים של סגריות אחרות שעשו את עבודתם נאמנה כמו שאר החלקים בכלא הבלתי נראה הזה.
הקירות היו מלוכלכים ליד המחשב זכר לרגליים אשר השאירו את חותמם על הקיר, מראה מוזר זה אשר דימה כאילו בעל החדר צעד על הקיר כלפי מעלה.
מכה אחת על המקלדת וכמו בעולם הפנטזיה שבו שבוי האסיר נדלק באורך פלאי אור, אור רפאים לבן אשר סיכם את חייו של האסיר 8 אייקונים היו על המסך 4 של משחקים 1 של הדפדפן ועוד שלושה של תוכנות התקשורת עם העולם. ואיזה עולם זה היה בלחיצה אחת אפשר לדבר עם אנשים מעולמות אחרים מרוחקים אלפי קילומטרים.
אינספור תת חלונות היו פתוחים בדפדפן, ויינאט, וואלה, חברות כוח אדם, יוטיוב , פורנו, פייסבוק, ומייל.
באחרון היו שיחות פתוחות עם אנשים.
אתה כאן? רשם אחד
איפה אתה בן אדם? מה נסגר איתך????
אח שלו תתקשר לאמא שלך היא מחפשת אותך דחוף!
כול זה כמובן שלא עניין את האסיר אשר רק השכים מהשינה.
עיניו היו פתוחות אך בקושי, הבאנג היה שחור משחור, המים לא הוחלפו בו כמה חודשים טובים הוא הסתכל על
הטבק נדלק, אבל לא בקלות כאילו למחות על תנאי העסקתו, אך בסוף הוא יישר קו ונדלק כולו אדום וכתום ובפנים המים בעבעו טקס זה נמשך כמה שניות נוספות עד אשר נשמע פלוקק, וככה הסתיים לו הטקס .
אפשר לקום עכשיו, סמים קלים עוזרים להדחיק רגשות חשב לעצמו האסיר, רגשות עושים אותך חלש
גורמים לך לכאב בשביל מה צריך את כול זה כאשר במחיר לא שווה לכול נפש אפשר לקנות מאיזה מנוול בשיכון עלוב מלוא החופן הדחקה במחיר של כמה ימי עבודה.
זמן זה כסף, כאשר יש לך זמן יש לך כסף, כאשר יש לך כסף יש לך אישה, כאשר יש לך אישה אין לך כסף, כאשר אין לך כסף תעשן סמים והכול יהיה בסדר.
תרשים זרימה לוגי זה, היה הדבר שרץ במחשבתו של האסיר כאשר התעורר באותו" בוקר".
שני קליקים על העכבר והופ החלה המוזיקה לנגן, עוד שני קליקים אחד בשביל להפעיל את התוכנה על מנת להצטרף לערוץ של הגילדה שלו, ועוד אחד בשביל שהמשחק יעלה, לאחר מכן שגרת היום תהיה לשחק. כול פעולה אשר לא נחוצה על מנת לשרוד – קרי צחצוח שיניים, לענות לפלאפון, אפילו אוכל ושתיה צומצמו למינימום ההכרחי, לא קלים הם חיים בבידוד תמידי.
האסיר לא בחר בחיים האלה, לא במודע לפחות אבל מה יכול לעשות אדם קטן, עם חינוך קלוקל ובלי כוח רצון לעשות אל מול חברות ענק אשר שכרו את מיטב המומחים על מנת להפוך אנשים כמוהו לאסירים.
תמורת מחיר של כ60 שקל לחודש אתה מאבד את זהותך, חבריך , את מי שאתה והופך להיות חיית רשת.
ניתוק מהרשת הוא לא אופציה בכלל.
מחשבות אלו היו צצות מידי פעם במוחו של האסיר כאשר הסמים היו עדיין טריים בגופו, היה זה רק אירוני שהסמים גרמו לו לראות את המציאות בצורה הכי קרה ונטולת רגשות שיש, להסתכל במראה ולא לזהות את עצמך
האם באמת עבר כול כך הרבה זמן?
האסיר היה כבר בן 30 בקרוב , בלי השכלה, עבודה, אישה, ילדים כראוי לאסיר.